ביקורת ספרותית על הנפילה מאת אלבר קאמי
ספר מעולה

---

מעשה באייפוד קטנצ'יק שהיה בן לוויתי בנסיעות ארוכות לעבודה בירושלים עיר הקודש, כל זה היה לפני כ 4 שנים, מאז החלפתי עבודה פעמיים, ועכשיו אני שוב נוסע 15 דקות לעבודה בלי פקקים- וכמעט אף פעם אין כאלה. אותו אייפוד קטן ניתן לי במתנה כדי להנעים נסיעותיי הארוכות (שעה וארבעים בהלוך, יותר משעתיים בחזור), והוא עשה עבודה מצוינת. בזכותו התוודעתי לעולם הפודקאסטים, ולכך שניתן להוריד תוכניות רדיו מ I cast, ולהקשיב להם מתי שבא לך, והנה ניתן להקשיב לפגישה לילית עם קובי מידן קצת לפני הזריחה, עת אתה עוזב את כביש שש במחלף שורק בואך כביש שלוש...
אותו I pod, היה כה קטן עד שפעם נשכח בכיס הג'ינס, ונכנס למכונת הכביסה, כשמצאתי אותו היה נקי יותר, אבל גם לא עבד, אני כבר הייתי מכור, כך שגמלה בליבי החלטה לקנות חדש. את המכשיר שהתקלקל נתתי לביתי, הוא קיבל את השם אייפודני, ושימח אותה מאוד, פשוט לא נדלק, אבל למעט עובדה זו הוא עשה עבודה מצויינת בלשמח את הקטנה.
עברו שנתיים לערך ושכחתי ממנו, עד ששכנה נקשה על הדלת ובאה להחזיר את המכשיר הכחלחל... תודה מלמלתי, בלי שמחה רבה מידי... אפילו ביתי ויתרה עליו..., אבל איך ידעת שהוא שלי? כשמדליקים אותו מופיע במסך הפתיחה שימך....
אז הוא חזר לחיים, וכל התוכניות שהורדתי אליו לפני 4 שנים עוד חיכו בסבלנות דיגטלית... לאחרונה נסעתי לבקר את אבי בבית חולים מרוחק (כל מקום מרוחק מאיפה שאני גר), ולקחתי איתי את ה i pod. אז שמעתי תוכנית שנשתמרה בו עוד מאז, את קובי מידן מראיין את ניקו ניתאי.

את ניקו ניתאי ראיתי בתאטרון קטן בנבכי התחנה המרכזית החדשה בתל אביב, הצגת יחיד הזויה משהו (ל.ס. דיוניסוס), בה הקהל יושב מרחק מטרים ספורים מהיוצר, קרוב, קרוב מידי. התאטרון עונה לשם ההולם "קרוב". שאלתי את עצמי איך היוצר שזכרתי מ "שן קשת ענן, שאן קשת ענן" דמותו של אסף, התגלגל לתאטרון זה. הוא שיחק לצד צ'ק נוריס, לצד משה איבגי, בסרטים אמריקאים וישראלים, וסדרות טלביזיה.
את התשובה לשאלתי קיבלתי מניקו עצמו כשענה לשאלה דומה של קובי. "הנפילה" של אלבר קמי. הוא קרא את הספר, הרגיש שתוכחת קמי מוכיחה אותו ואת העולם בו הוא חי, ובחר בבחירת קלמנס (גיבור הסיפור) להיות "שופט מתוודה". הספרים משנים אותנו, זה נכון, קורה לכולם, אבל לעזוב הכול, את הסלברטאות של שנות ה 80 (הוא אפילו דגמן ביגדי ים אי שם בשנות ה 80), וללכת עם האמת של הספר? זה הרבה. ניקו ניתאי החל לרוץ עם הצגת יחיד המבוססת על הספר, והוא שבר שיאי גינס כי ההצגה חוגגת 40 שנה, והיא הוצגה כבר למעלה מ 4000 פעמים. זכרתי שקראתי את הספר בגיל 20 בערך, אותי הוא לא שינה האם הגיע הזמן לקרוא בו שוב? את התשובה לשאלה קיבלתי בדמות תוכנית של ציפי גון גרוס ביום שישי. מסתבר שיצא תרגום חדש, והיא ראינה את המתרגם והם דיברו על "הנפילה".
קניתי, קראתי שוב והנה אני פה.
מי שהתמיד עד כאן, ראוי לו לקרוא כמה מילים על הספר בלי ספויילרים כמובן:
את קלמנס אנו פוגשים בבר יורדי ים באמסטרדם, דבריו נשמעים כמונולוג, אם כי זהו בעצם חלק אחד מדו שיח עם בן ארצו, הספר מביא רק את דבריו של קלמנס. קלמנס בוחר לצאת מהחברה השופטת והמוכיחה, הוא תמיד היה זאב בודד, אבל החשיב עצמו כלוחם צדק, הנדיב שבנדיבים, אלטרואיסט לדוגמא רובין הוד מודרני. עד שיום אחד הוא גילה שהוא לא, המסכה שלו, המדויקת והמוקפדת נשרה, ואירוע מכונן שקרה לו לילה אחד על גשר מעל נהר הסן, נתן לו את הדחיפה הקלה, ואז החלה הנפילה. קלמנס שפוגשים בספר הוא "שופט מתוודה" תואר שקשר לעצמו.

אין תשובות אמיתיות בספר אבל הרבה שאלות נוקבות בנושאים רבים, וזה בהחלט מפתיע כמה אפשר להכניס ב 103 עמודים קטנים, הלך רוחו של קלמנס וסגנון דיבורו מבלבלים לפרקים, אני לא הצלחתי לקרוא את הספר כשבסביבה הסחות דעת, מצאתי את עצמי קורא את אותם 2 עמודים שוב ושוב.. אבל בשעות בהם היה לי השקט והלך הרוח המתאים, מצאתי עצמי שט במחשבותיו הפתלתלות של קלמאנס ללא צורך בגלגל הצלה. מצליח להבין ללא קושי את קו מחשבתו, ומה באמת הוא מנסה להגיד לבן שיחו עת הוא אומר דבר והיפוכו. וכשהצלחתי להיות ממש אתו, הפכתי אני לבן שיחו.

2 דברים למדתי מהספר על
1. כמו שכתבתי בתגובות לעיתים פה: כל ספר נדרש לקרוא בזמן הנכון, ולפעמים גם בגיל הנכון, אנא אל תכעסו עלי ידידי הצעירים לאתר.
2. ניתן לדבר בצורה מבולבלת, ובכול זאת להעביר מסר חד.

אני לא מתכוון לעזוב הכול מחר, אבל החרות בהחלט נמצאת מעבר לפינה.
שמח שקראתי שוב.
חג אביב חרותי שמח

» ביקורות נוספות של קורא כמעט הכול
» ביקורות נוספות על הנפילה