ביקורת ספרותית על הנפילה מאת אלבר קאמי
ספר לא משהו

---

קאמי, התאכזבתי.

אז התחלתי לקרוא, הפרק הראשון התחיל טוב, השני היה אפילו קצת, בדגש על קצת, מעניין, אבל מהר מאוד איבדתי עניין ולא יכלתי להמשיך, רק המחשבה על זה הכבידה עליי, הגיע הזמן לסיים, אין סיבה למשוך - זה לא עובד, באלי למות, כמו מרסו (הזר), ולשחרר את עצמי מעול זה, אבל רגע, קאמי אמר לא! לא מוותרים, ממשיכים לחיות, ממשיכים הלאה, אז המשכתי, עד עמוד 70.

גם כאן, בדומה לספרו "הזר", קאמי מתאר את ההתמודדות שלנו בני האדם עם האבסורד שבחיים ללא תכלית וללא משמעות, בדידות וניכור בעולם המודרני.כאן העלילה פשוט לא מעניינת והיא נמשכת ונגררת ונמתחת כמו מסטיק שנגמר לו הטעם, ירקתי אותו החוצה (את המסטיק) ועוד לפני שהספיק לנחות בעטתי אותו מעבר לגשר פון דז אר. די! הרגת אותי, עם כל הכבוד, ממש לא מעניין אותי להמשיך ולקרוא על החיים של זאן בטיסט שעדיין לא ברור לי אם הוא עורך דין או שופט או בכלל שחקן ובתכלס זה לא משנה, הבנתי, היית אדם מצליח שהכל בא לו בקלות, הצלחת להסתגל אל החיים ובמקום שהמון אנשים כשלו אתה פרחת, אתה נראה טוב, לא חסר לך כסף, עבודה שאתה אוהב ובנוסף גם טוב בה, אוהב אדם או אולי אוהב להרגיש טוב עם עצמו, אוהב את החיים. ואז בשלב מסוים הגיעה הנפילה (ואלו החיים לא? אין מנוס וכולנו נופלים מתישהו) בדיוק כמו הספר הזה..

לא ברור לי איך יש הבדל כה עצום בין הנפילה לבין הזר, בין זאן בטיסט לבין מרסו, כי למרסו, כאדם, הצלחתי להתחבר, גם אני מאז שאני זוכר את עצמי מרגיש זר, הרבה דברים שאמורים לגעת בי פשוט לא, לא הרבה מרגש אותי, ניכור, אפתיות, אדישות, תקראו לזה איך שתרצו אבל זה קיים בי כמו במרסו ומעבר לפן האישי ולחיבור והאמפתיה שחשתי כלפיו, הסיפור עצמו היה מעניין, קורה משהו, ופה... במילה אחת - השתעממתי, וגם אני בדומה לזאן בטיסט לא מסוגל לשאת את השעמום.

ציטוטים שאהבתי:

יש אנשים שהבעיה שלהם היא להסתתר מפני בני-האדם, או לפחות להסתגל אליהם.

כזה הוא אדם, יש לו שני פנים: הוא אינו יכל לאהוב מבלי לאהוב את עצמו.

איני מסוגל לשאת את השעמום, הדבר היחיד שאני מעריך בחיים הוא הבידור.

כל חברה, אפילו חברת אנשים מבריקים, מעייפת אותי חיש מהר, בעוד שמעולם לא השתעממתי עם נשים שמצאו חן בעיני.

כדי להפסיק להיות מפוקפק, צריך להפסיק להיות.

» ביקורות נוספות של Rasta
» ביקורות נוספות על הנפילה