ביקורת ספרותית על הכריש מאת מישקה בן-דוד
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 8 בפברואר, 2018
ע"י אלון דה אלפרט


****




אני לא בנאדם שרואה את התמונה הגדולה. דברו איתי על לפתור משהו קטן, נקודתי, לראות את הפרטים הקטנים, להיות קטנוני, להיות אישי. זה, כן. כל חיי נרתעתי מתפקידי ניהול בכירים, והעדפתי תמיד להיות בורג קטן - גם אם משמעותי לעתים - בפרוייקטים, מאשר זה שלוקח על עצמו את האחריות לנהל משהו מורכב ומסועף.

וככה אני גם כותב, לטוב ולרע. אירוע קטן, ועוד אירוע קטן, תיאור פעוט של רגש כמוס, מזג האוויר ליד העץ. קטן, קטן.

ובדיוק בגלל זה, הספר הזה הלחיץ אותי בעשר דרכים שונות. נגיד, אפוקליפסה. אתם שומעים אפוקליפסה, מגפת וירוס קטלני או מתקפה של מפלצות חייזריות, או אסטרואיד, או מלחמה גרעינית. על מה אתם חושבים?

אתם יודעים על מה אני חושב? האם במקרה כזה יהיה לי אינטרנט, ואם עדיף שזה יהיה בחורף או בקיץ, ומה יהיה עם התור שלי לשיננית בשבוע הבא, ואיך נסתדר עם הילדים, ואם כדאי לקנות עוד שישיית מים וכמה קופסאות שימורים, בטריות וגזיה שיהיו בבית. ואם נוכל להוציא כסף. פרקטי.

חושב בקטן. בפרטי.

****

מישקה בן דוד זנח בספר הזה את טרדותיו ולבטיו של קצין המוסד התורן, וכתב דיסטופיה אפוקליפטית מבעיתה וריאליסטית להחריד, שבה מתגשמות חרדותינו העמוקות ביותר. כבר שכחנו, שכחנו שכל שכנינו מסביב רוצים, בסופו של דבר, בהשמדתנו. כלומר, לא שכחנו, אבל העיסוק בזה הפך להיות תיאורטי, בוודאי לא מוחשי. החיים עצמם, אתם יודעים.
אפילו השואה כבר הפכה גם היא למין סיפור תיאורטי שקרה פעם לאנשים אחרים בשחור לבן, משהו שאפשר להשוות אליו גירוש של מסתננים/מבקשי מקלט. כבר כתב פה מישהו על מוזיאון אנה פרנק, עם מרצ'נדייז וזעזוע סינתטי.

איש אינו רואה באמת מצב שבו אירן משלחת לישראל טילים בליסטיים גרעיניים או מתקפה כימית אמיתית, שתביא איתה מספר אבדות הנאמד במיליונים. איך אפשר? כי גם אנחנו מתעסקים ביחידים. חייל שנחטף מכניס לסחרור את כל המזרח התיכון, אז התרגלנו לראות בזה את חזית הכול. מלחמה עם עשרות אלפי הרוגים? מאות אלפים? חיפה מושמדת *באמת* בענן אמוניה קטלני מפיצוץ *אמיתי* של מיכל או אוניית האמוניה, ולא איומים וורבליים תיאורטיים מחסן נסראללה שלמדנו לגחך עליהם ולהדחיק? מה פתאום. אסון המסוקים, שבעים ושלושה חיילים, הוא הדבר הכי גרוע שאני יכול לזכור. שבעים ושלושה. מה עם תרחישים שבהם אשקלון נופלת, נופלת ממש, בידי המון עזתי מוסת? מה עם פלישה של חמישה צבאות? מה עם הפניית גב של ארצות הברית והירתמות עקיפה של הרוסים להשמדתנו בעוד העולם עומד מנגד - כמו שהוא אכן יעמוד, ואין בכלל ספק. אבל אנחנו בכל זאת מאמינים שזה לא יקרה. זה לא יקרה.

כי אנחנו חזקים. ויש לנו אינטרנט ופייסבוק ופרסומות ומעדן חלב חדש, חופשות באמסטרדם ושופינג בשרונה ודו קיום ביפו וחוגי יוגה ופילאטיס עם פעוטות, יש את ביבי ויהונתן גפן ועאהד תמימי להתעסק בהם. הפרטים הקטנים. כל הדברים, החפצים, אחיזות העיניים שמסנוורות אותנו עד כדי כך שאנחנו לא מסוגלים, פשוט לא מסוגלים, לראות משהו אחר.

הכתיבה של מישקה בן דוד נשארת ברוב רובו של הספר "מלמעלה". סוג של משחק מלחמה מפלצתי שהכול בו עובד נגדנו. וממשיך לעבוד נגדנו. וממשיך. ובעיניים קרועות מחרדה המשכתי לקרוא את הספר הזה, אולי שלוש שעות בבת אחת עם הפסקות קטועות לקחת נשימה, כי הוא באמת באמת מפחיד. הוא מכריח את הקורא לראות את התמונה הגדולה, והתמונה הגדולה זה חתיכת משהו שאי אפשר באמת להכיל. באפילוג בן-דוד כותב שגם הוא עצמו שקל לזנוח את הספר באמצע הכתיבה, כי תחושת האי-נוחות שלו כמעט איכלה אותו. אי אפשר להתכחש לכך שהתרחישים המתוארים סבירים בהחלט, דטרמיניסטיים, אפילו בלתי נמנעים, גם אם הם בדיוניים. ולמה שלא יהיו? מי ימנע מאלפי עזתים לפרוץ ממחסום ארז ולהציף את אשקלון ואת הקיבוצים של עוטף עזה? ומה ימנע מחיזבאללה להפציץ בחימוש מדוייק את הקריה, את מיכל האמוניה בחיפה ואת מרכזי הערים בעשרות אלפי טילים? בלי המלחמה-אינסטנט-דמיקולו שבה פעם ביומיים הולכים לעמוד לחמש דקות בחדר המדרגות בעוד סוללת כיפת ברזל משמידה רחוק מעינינו את הטיל הקטן. מה ימנע מערביי יפו להתנפל ביום פקודה על שכניהם? מה ימנע משאר מדינות ערב, הסכמי שלום או לא, לראות כי ישראל נחלשת ומבודדת ולהצטרף להזדמנות להשמיד את האוייב השנוא בעוד הוא כורע על ברכיו, משולל יכולת להגיב?

אולי הצוללת הזאת, עם טילים גרעיניים, המיועדים לאפשרות של מכה שנייה, לשיגור על אויבים שמאיימים להשמיד את המדינה באופן טוטאלי, על מנת להניא אותם ממעשה כזה.

אולי.

****

אוףףףף, אני צריך משהו שיוציא אותי מזה. איזו בעיה קטנה שאוכל לפתור ולהגיד שדי, הכול בסדר עכשיו.

****
34 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אלון דה אלפרט (לפני חצי שנה)
אחד מתרחישי האימים המופיעים בספר היא "הצפה" של המון מעזה של אזור הגדר ופריצה המונית שלה.
עכשיו, יותר מפעם, אני מעריך את העובדה שהצבא נערך מבעוד מועד. אני משוכנע שאילו תרחיש כזה היה מתממש, מספרי ההרוגים - משני הצדדים - היה מטפס באופן מחריד. לא נוח לי עם ירי צלפים בהמון מפגין. מנגד, אני משוכנע שרוב מוחלט של ההרוגים הרוויחו את מותם ביושר. הרוגים אמיתיים תמיד ממשיים יותר מהרוגים תיאורטיים, וקל ליפול למשוואה הלא-הוגנת הזו.
אורית זיתן (לפני חצי שנה)
ביקורת מעולה אלון, ויש ככ הרבה אמת בדבריך.
נתי ק. (לפני 8 חודשים)
זו בדיוק הסיבה שאני לא מוכנה לקרוא אפווליפסות ובעיקר אלה הריאליסטיות, כי אני מעדיפה לחשוב על תור לשיננית ובייבי יוגה ולא לראות את התמונה הגדולה... לחלוטין אסקיפיזם לצורך המשך קיומי
אלון דה אלפרט (לפני 8 חודשים)
after the fact, שום דבר הוא לא נס. הכול אפשר לתחוב לתוך מעטפת של סבירות סטטיסטית. בעיניי, הניצחון של בעלות הברית במלחמת העולם וודאי שהיה סוג של נס. שהיה יכול לקרות אחרת לגמרי אילו כמה דברים בודדים היו קורים אחרת. למשל, פיצוח ה"אניגמה." נס הוא לא רק עניין של סטטיסטיקה, אלא גם שקלול של מה שעמד על הכף השניה של המאזניים.
סבירות של 10 אחוז ומטה זה נס? חמישה אחוז? אחוז? הבחירה של טראמפ היתה נס? תלוי את מי אתה שואל. מלחמת ששת הימים היתה נס? בעיניי לא רק מלחמת העצמאות, אלא קוממיות של מדינה שלמה, מאודים עשנים מהשואה, מפליטים של מדינות ערב, מקרעים של עם, היא נס. ייתכן שאתה סבור אחרת, ובכל זאת, התגובה שלך נראית לי כמו ניג'וס כמעט סמנטי.

יקירוביץ' (לפני 8 חודשים)
לא אקוטית, אבל רלוונטית. העובדה שאתה קורא לניצחון הישראלי במלחמת 48' נס, קשורה ישירות למה שכתבת בביקורת. זה עניין של תפיסה - בהיסטוריה הכל יכול לקרות, דברים סבירים יותר פחות, אבל בהיסטוריה לא קורים ניסים. אם משהו התרחש סימן שיכול היה להתרחש. ניצחון בעלות הברית בWWII לא היה נס, גם אם עד שנת 42' לערך גרמניה השתלטה על רוב רובה של אירופה. אבל כאן עוד יותר - הפסד ישראלי ב-48' היה תרחיש פחות סביר מאשר ניצחון.
אלון דה אלפרט (לפני 8 חודשים)
לא יודע. אתה יכול להגיד הרבה דברים. אבל הצורה שבה אתה בוחר להתבטא היא דווקאית ומנג׳סת. שלא לדבר על הצ׳רי פיקינג שאתה עושה לנתונים.
נורא היה דחוף לך לציין את ה״לא נס״. ובשביל מה? לא חשוב. פשוט כדי להעיר.
היה אפשר לציין מנגד גם את העובדה שלשבעת צבאות ערב היו חילות אוויר, כלי רכב משוריינים וטנקים בניגוד למה שהיה אצלנו, אבל כשזה לא עוזר ל״לא נס״, אז בשביל מה?

לתפיסתי, כל הקמת המדינה היתה סוג של נס. לא נס אלוהי מטורף, לא מלאך משמיים שירד והשמיד את כל צבאות ערב, אבל מספיק נס מכמה בחינות כדי להגיד נס, ולא להתקטנן נגד מיני תגובה שלא ממש אקוטית לעניין.
יקירוביץ' (לפני 8 חודשים)
טוב, מה כבר אוכל להשיב על טענה משכנעת כל-כך...
אלון דה אלפרט (לפני 8 חודשים)
בדרך כלל אין לי תשובות. ודידי, אינטרס זה עניין מסועף. אבל ממש בקטנה, נדמה לי שהרוסים נוטים כאינטרס לסוריה ואיראן, וייתכן שבמקרה שהקערה תיטה על צידה לכיוון הרוסים, אז גם אירופה ואז ארצות הברית עלולות לזרום גם לשם כדי לא להמר על הסוס המפסיד.

לנו כאזרחים, או אם תרצה - פיונים, אין ממש סיי בעניין הזה. כמו שראית באירועי אתמול.
נעמי (לפני 8 חודשים)
אני צריכה ללמוד ממך איך לענות תשובות לפעמים.
אלון דה אלפרט (לפני 8 חודשים)
מישהו בא לאבנר, ואומר לו בהתרגשות, ראיתי את אשתך בוגדת בך עכשיו ביער בן שמן. אומר לו אבנר, שלושה וחצי עצים, לזה אתה קורא יער?



אז כן, נס.
אלון דה אלפרט (לפני 8 חודשים)
חני (לפני 8 חודשים)
התכוונתי לכך שהכל בכל מקרה ארעי. צריך להשתדל לעשות את המיטב בלי "לאכול סרטים" בכל רגע נתון. שוב פסח מגיע, שוב עומדים עלינו לכלותינו אז מה השתנה הלילה הזה מכל הלילות.
כמו כל אחד במדינה אני מקווה שיש לנו עוד כמה שפנים בכובע.
יקירוביץ' (לפני 8 חודשים)
נס? אתה מוזמן לראות בויקיפדיה מה היו יחסי הכוחות במלחמת 48'. להוסיף את זה שהצד הערבי היה נחות לא רק מספרית מן הכוחות היהודים, אלא גם ב - איכות הנשק (לכוחות היהודיים היה נשק בריטי ואמריקאי) ; איכות האימון ; בחוסר סינכרון בין הצבאות הערביים, שבאו ממדינות שונות ולא היה להם גנרל אחד. ברור שהניצחון לא "בא בקלות", אבל בוודאי שלא מדובר בנס.
דידי (לפני 8 חודשים)
זה לא "צדק", "חופש", "סימפתיה", "ידידות" לא נראה לי שהאינטרס שלהם זה אפגניסטן 2. ומכירת נשק/ מע' הגנה היא אכן אינטרס, אז אנחנו מסכימים. השאלה לאיזה כיוון לוקחים את זה בחיי היומיום.
אלון דה אלפרט (לפני 8 חודשים)
מי שחושב שיש פה איזשהו עניין של "צדק", "חופש", "סימפתיה", "ידידות", חי בלהלה לנד.
הכול, הכול זה עניין של אינטרסים. גם ידידתנו האימפריה עם הנשיא הכתום. ברגע שהאינטרס יהיה "הי, בואו נקדם את העולם הערבי כי נראה שהיהודים לא מתאימים לנו כרגע", נאכל את כל הבורי.
דידי (לפני 8 חודשים)
יכול להיות אבל :
זה נכון במשך רוב הזמן שאנחנו גרים כאן פעם זה היה הפדאיון , אח"כ המצרים, הסורים והיום האיראנים חיזבאללה וחמאס. אנחנו גרים בשכונה מסוכנת, אבל לא יכולים לתת לפחד לנהל לנו את החיים, כי אז אין לנו מה לחפש כאן. מה שכן אנחנו חייבים להמשיך לפתח תשובות לכל איום, ולא לחשוב ש" יהיה בסדר".
לגבי הרוסים, לא נראה שהם הולכים לעשות מה שהוא. אולי רק מחפשים למי באזור אפשר למכור את הנשק שלהם.
אלון דה אלפרט (לפני 8 חודשים)
ותראה מה אומרים הרוסים, דוידי.
אנחנו חושבים "עליונות אווירית". האם אנחנו חושבים "לא יכול להיות שיפילו לנו שלושים מטוסים"? לדעתי, כן.
דידי (לפני 8 חודשים)
האירוע בצפון היום בבוקר גרם לי להבין יותר מה שכתבת על הפחד, שהספר עורר בך.
Pulp_Fiction (לפני 8 חודשים)
אם לא הייתה ברירה כמו אז, היינו מהמרים ועוד איך. היום התפנקנו כי יש לנו עוד אופציות כביכול.
אלון דה אלפרט (לפני 8 חודשים)
הניצחון במלחמת השחרור היה סוג של נס. היום, כבר לא היינו מהמרים על הסיכויים האלה.
ולא על מספר ההרוגים, ולא על התנאים, ואין לנו את ה"לאקשרי" של עוד שואה קטנה. אנחנו לא מוכנים. היום, יש לנו צבא חזק. וגם סכום ההימור גדול הרבה יותר.

הספר עורר אצלי תחושה חזקה של (לא בדיוק פניקה. בוא נאמר, תחושת חרדה) כי הוא פרט לפרוטות את התיאורטי והפך אותו למוחשי. זה לא "פחד שישמידו אותנו" אלא "בשבעה במאי 2022 בשעה עשר וחמישים בבוקר שעטו שני גדודי טנקים מצריים בכביש ארבע סמוך למחלף יבנה, וכל מה שעמד בינם ובין כיבוש העיר היתה פלוגת מילואים של חיל השריון."
Pulp_Fiction (לפני 8 חודשים)
יפה.כתבת ביקורת מושקעת על נושא שכל כך הרבה ישראלים מוטרדים ממנו. אם זאת לא מובן לי מדוע דווקא הספר הזה עורר בך פניקה כזו.הרי הדברים האלה ידועים ודואגים להפחיד אותנו בהם במאמרים בעיתונים,כתבות טלוויזיה, איפה לא? מה אגיד, ההפחדות מוכרות. באזורנו חייבים להיות אופטימיים. היום יש לך פצצות אטום,נשק מתוחכם ומה היה להם במלחמת השחרור? מה היה לחלוצים? קדחת, תרתי משמע, לא היה שום בופר בינם לבין האויב- שואה קטנה הייתה אופציה ממשית.ומה נאמר על 40 שנות מלחמה קרה? זה באמת משהו שהיה גומר את העסק לכולם בלחיצת כפתור ומה? דיסנילנד פעל, מקדונלדס מכר,וודסטוק מיסטל וטרבולטה רקד. ומי מבטיח לנו שמחר לא נחטוף איזו מחלה לא עלינו ואז נשאר גם קטנים וגם די בודדים בייאושינו?ואם זה לא שכנע אותך, תמיד יש אופציה לקפוץ לקיוסק הקרוב(לפני 11 בלילה) ולהעמיס איזו סטוליצ'ניה לנשמה.
הכוורן (לפני 8 חודשים)
הכריש היחיד שמפחיד אותי הוא קריש . קריש דם .
אלון דה אלפרט (לפני 8 חודשים)
חני - ביצת עין - כן, אפשר לשרוף ולהתחיל חדשה. מדינת ישראל - פחות
לי יניני (לפני 8 חודשים)
אתה יכול להיות רגוע ...אהבתי את שכתבת. את מישקה אני אוהבת אבל לא בטוח שאתחבר לדיסטופיה. תודה
חני (לפני 8 חודשים)
האיש שלי היה כה מרותק לספר לא מש ממנו עד הסוף. אבל זה לא היה סוף ממש כי לא הפסיק לדבר על התרחישים
שעלולים לקרות כמו בספר וחפר על זה שבועיים אחרי.
הכל כן בסדר אלון! כי הכל זמני להחריד וכשחושבים כך זה מביא אותך לפרופורציות
שגם אם ביצת עין או עוגה נשרפה אפשר לזרוק ולהכין שוב.
כתבת נפלא.
אלון דה אלפרט (לפני 8 חודשים)
לא היה לי נעים לשאול. בכל זאת, זה כמו להתבלבל בשם של אשתך ברגע קריטי
פואנטה© (לפני 8 חודשים)
השאלה החשובה ביותר היא: מי זה יובל??
אלון דה אלפרט (לפני 8 חודשים)
אני מנסה להתרכז בספר... אבל החיים עצמם כל הזמן נכנסים לי באמצע
דידי (לפני 8 חודשים)
לגבי טילים בליסטיים אני לא אתפלא אם ה"אחים הגדולים " של כיפת ברזל ושרביט קסמים נמצאים כבר בין שרטוט לניסוי.
דוידי (לפני 8 חודשים)
יובל כמובן שאין להתווכח עם חרדה. חרדה היא מטבעה עניין לא רציונלי. אחרת לא הייתה חרדה. האם אני חושב שמצבה של ישראל מזהיר, לא... האם יש סכנות? וודאי שיש. אבל אם תסתכל מנקודת המבט של אויבינו, הם רואים מדינה שהולכת וגדלה בשבעים השנה האחרונות, הכל מכוונות שלום כמובן, שהופכת להיות יותר ויותר דתית, שמחזיקה מאה פצצות אטום, שיכולות כנראה להחריב את כל המזרח התיכון וחלקים נבחרים מהעולם, שמחזיקה ביכולת מכה שניה שבודדות המדינות בעולם שיש להן בכלל יכולת מכה שניה. שהיא ידידתה הטובה ביותר של האימפריה החשובה ביותר כרגע, ועדיין היא חרדה לקיומה... (אבל כמו שאמרתי לא מתווכח עם חרדות) בא נגיד שבהיסטוריה של מדינת ישראל היו נקודות מסוכנות הרבה יותר... לדוגמה במלחמת השחרר נהרג אחוז מהאוכלוסיה, במונחים של היום שמונים אלף איש. ישראל נלחמה בתחילת הדרך נגד כמה צבאות סדירים, כשלה לא היה כלל צבא, לצבאות האחרים היו מטוסים, טנקים ותותחים ולישראל היו מקלעים ורימונים, זאת סיבה לחרדה... נו ולמרות כל זאת בן גוריון החליט לצאת למלחמת השחרור, למזלנו הוא לא היה חרדתי, אלא ריאליסט... בקיצור חרדה היא חרדה היא חרדה... ועצתי בגרוש ורבע, עזוב את מישקה, ואת נטפליקס ותתרכז בספר שלך!!! (אתה יכול לשלח לי את ההתחלה...)
אנקה (לפני 8 חודשים)
אלון, אם רעידת האדמה תתרחש ליד קיבוץ יגור, אנחנו (חיפה + קריות + העמקים וכו') נמחק מהמפה.
השכנים ישלחו לנו מחלצים כמו ששלחו כבאים בתקופת השריפות הגדולות בכרמל :)
שונרא החתול (לפני 8 חודשים)
אחרי פרישתו של יעקב פרי (המיליונר נציג מעמד הביניים) השקרן, הביטחוניסט הכי גדול ברשימה של יאיר לפיד הוא יאיר לפיד.
אלון דה אלפרט (לפני 8 חודשים)
תודה פואנטה. אבדוק וא- ומה יעשו שכנינו במקרה שתהיה כאן רעידת אדמה?
אנקה (לפני 8 חודשים)
אלון, לא צריך כאן מיכל אמוניה רק רעידת אדמה בסדר גודל מסוים ולפי כל התחזיות חצי מהמדינה קורסת.
הרי לך דיסוטופיה כמעט ממשית.
וחוץ מאימת מיכל האמוניה שרוקנו אותו (חיה לצידו רק 55 שנים) יש את המפעלים הכימיקלים
למיניהם שמזהמים כל חלקה טובה ובתי זיקוק עם זיהומי אוויר מסוכנים לפעמים.
מספיק שלפעמים עולה מאחת הארובות אש מסיבה זאת או אחרת אנחנו כבר נושמים לריאות כל מיני דיסוטופיות.
למות מתים רק פעם אחת, לסבול אפשר עשרות שנים :)
פואנטה© (לפני 8 חודשים)
ברור. אשלח בפרטי
(עוד חסר לי שיאשימו אותי בהפצת מידע חתרני).
ראה - הוחרדת.
אלון דה אלפרט (לפני 8 חודשים)
יעלהר צפיתי בטריילר, נראה מאוד מעניין, במיוחד העובדה שגארי אולדמן משחק אותו.
מה שמפחיד בספר הזה, אבל, הוא שזה קורה פה. פה ממש. אי אפשר שלא לחשב זוויות ומיקומי כפרים ולתהות מה היה קורה בגורלנו האישי אילו הדברים היו מתרחשים.
אלון דה אלפרט (לפני 8 חודשים)
לא קראתי את ״גיבור״, אבל למרות כל מה שכתבת, דוידי, יש הרבה דברים שקורים במדינה מבחינה מדינית, צבאית ופוליטית, שגורמים לי לחוש שמכה מדוייקת במקום רגיש עלולה למוטט את כל המבנה היציב לכאורה הזה. מיכל האמוניה רוקן אבל יש אוניית אמוניה כמעט תמיד במפרץ חיפה. וגם צפון קוריאה מטרידה. אבל תעזוב, זה לא ממש העניין. אחרי שנים ארוכות של היעדר איום קיומי אימננטי, שבו האיומים מתקבלים אצלנו באופן תיאורטי לחלוטין (בציבור הרחב), וצה״ל הוא לחלוטין מונופול איזורי לא מנוצח, אני לא בטוח לאיזה עומק חדרה השאננות הזאת. האירועים המתוארים בספר הם לחלוטין לא בשמיים.

לגבי דמויות חד מימדיות, מישקה מיודענו אפילו לא ניסה לתת כאן לדמויות רבדים נוספים. החלק הראשון של הספר מכיל את כל האקספוזיציה על הדמויות והצוללת, והוא פתטי ממש, רוצה להיות טום קלנסי ומתקבל טכני ומטופש, וגם תיאור הדמויות הוא פוצי כמו שמישקה עושה לפעמים (מסגביר). אבל החלק של משחק המלחמה שמתואר חלק אחר חלק, למרות התחקיר שמבצבץ מבין החריצים, כתוב נהדר, מאוד כללי ולא אישי ברמת התיאורים, ונותן לך תחושה של כתבה עיתונאית כמעט. וזה מחריד.
yaelhar (לפני 8 חודשים)
אלון (ושונרא)
ממליצה לכם לצפות ב"שעה אפלה".
אלון דה אלפרט (לפני 8 חודשים)
שונרא, עדיף אפילו יאיר לפיד
אלון דה אלפרט (לפני 8 חודשים)
פואנטה, לא שמעתי על משהו שאירע עם הכבל התת ימי? יש לך הפניה לחרדה הזאת?
אנקה, דווקא לא קראתי לאחרונה דיסטופיות. נכון שזה פורט על נים רגיש אצלי, אבל זה פצע שיש בו משהו מזוכיסטי. אני מעדיף דיסטופיות שבהן רואים רק פרט, ואכן הספר הבא שאני מתעתד לכתוב כשהנוכחי יסתיים, יהיה בעל מאפיינים דיסטופיים. אם, כמובן, לא נושמד קודם
דוידי (לפני 8 חודשים)
אנשים זקוקים לדיסוטופיות, ואולי גם הן יתגשמו ובכל זאת... מבחינה צבאית ישראל נמצאת מבחינה היסטורית באחד המצבים הטובים ביותר שהיו אי פעם. אם נשווה את מצבה למלחמות קודמות, לדוגמה מלחמת העצמאות בה נהרג אחוז מהאוכלוסיה, או מלחמת יום כיפור בה הייתה תחושה של נפילת המדינה. ישראל (על פי מקורות זרים) היא מעצמה גרעינית שיש ברשותה יותר ממאה פצצות גרעין ויש לה אף יכולות למכה שניה, בזמן שלאף אחת מירבותיה אין כלל נשק גרעיני, אז איפה פה המצב הנואש שלנו? אחת מיריבותיה העיקריות של ישראל סוריה כלל אינה קיימת וצבאה חוסל. האירנים עסוקים בעיקר במלחמה מול אחיהם הסונים בתימן ובסוריה, נכון שהם עוסקים ברטוריקה אנטי ישראלית אבל בפועל הם בעיקר טובחים בערבים הסונים. ואפילו מיכל האמוניה רוקן, בקיצור לא צריך להיות שאנן, אבל נראה לי שבעת הזאת הסיכוי לאפוקליפסה כזאת הוא קטן... אבל אתה יכול לדאוג מהעימות בצפון קוריאה... באופ אישי אחרי שקראתי את "גיבור" ולא ממש התלהבתי ממנו, אני חושש ליפול שוב, עם דמויות חד ממדיות, והפחדות שבאיזה שהוא שלב מאדות את קיסמן.
שונרא החתול (לפני 8 חודשים)
ולמרות שאתה לא בנאדם שרואה את התמונה הגדולה עדיין אני רוצה שתהיה ראש הממשלה. או לפחות פובליציסט שמשפיע על ראש הממשלה או לא יודעת מה. משהו. וזה לא כי אני חנפנית ולקקנית אלא כי אתה אדם נכון.
שמתי לב ששכחת להצטייד בשקי אורז אז אני מזכירה לך. ואל תתעכב עם זה כי כולם אוגרים עכשיו. שמח זה מה שבטואח.
אנקה (לפני 8 חודשים)
חשבת להפסיק לקרוא דיסוטופיות ?
פואנטה© (לפני 8 חודשים)
גם אני לא ראיתי את התמונה הגדולה אבל אלה שראו מספרים שמצויר בה קיר ועליו כתובת.
החדשות הרעות הן שגם לא יהיה אינטרנט כי הכבל התת-ימי נשטף בסערה שהייתה בשבוע שעבר, והתגלה לעיני אויבינו בפאר מערומו.
מה שיוציא אותך מזה זה עוד קצת מאותו הדבר. בסוף המרק גולש, מכבים את האש והולכים לישון כי אי אפשר לחיות ככה.
אלון דה אלפרט (לפני 8 חודשים)
אנחנו לא יודעים כלום, שונרא. מה שאנחנו רואים זה רק הקצה, הגלים שמסביב לקרחון שמתישהו נתנגש בו, ואז נתגעגע כל כך לימים של ביבי, המפכ״ל והקרטוע של סימניה (שהם קשורים, כמובן, אבל עוד אסור לדבר על זה)
שונרא החתול (לפני 8 חודשים)
יש!!!
אז עכשיו אני יכולה לכתוב גם על כל מיני מחשבות קונספירטיביות שמתרוצצות אצלי בגלל החרדה. אבל אולי הם מאזינים ומנטרים ועוקבים ובולשים ומפקחים וקוראים? עדיף לשתוק.
פחד נהיה פה, בחיי.
שונרא החתול (לפני 8 חודשים)
סימניה מקרטעת ובקושי זזה. איך זה בתור בעיה קטנה שתוכל לפתור ולהגיד שדי?
יש לי כל כך הרבה דברים לכתוב על מה שאתה כתבת אבל סימניה יכולה ליפול בכל רגע והכל יימחק לי.
דווקא היום, כשנתקפתי סוג של חרדה בגלל מה שקורה בין המפכ"ל לראש הממשלה ובגלל האמירות של כל מיני אנשים על משטרה שמנסה לעשות פה הפיכה ובגלל שמילא אם היו מדברים על הפיכה צבאית כי בצה"ל לפחות יש אנשים ברמה, אבל שהדפ"רים של המשטרה ישתלטו לי על המדינה?
אז דווקא היום היית חייב לבוא ולהפחיד אותי עוד יותר עם הדיסטופיה האפוקליפטית המבעיתה והריאליסטית להחריד של מישקה?





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ