אתחיל בשורה התחתונה - ספר מעולה!
מה יש בו? לא קל להגדיר או לסכם. בעיניי הספר הוא תרכובת ייחודית של ז'אנרים שונים, ובעיקר מתן דין וחשבון מעמיק, מקיף, אמיץ של הסופר לעצמו ולקוראיו על כמה וכמה עניינים ספרותיים, תרבותיים, הגותיים, ובעיקר פסיכולוגיים ואישיים, של גלסנר עצמו על עצמו.
גלסנר צולל לכמה תקופות בחייו - בעיקר שתיים: ילדות מתקדמת / נערות מוקדמת, עם דגש רב על המשפחה הקרובה ועל יחסיו עם בת אחת שאהב בעוצמה, ועל התקופה סביב גיל 34-30, תקופה של הבשלה יצירתית יחסית, על הישגיה וכשלונותיה, חרדותיה ותקוותיה.
גלסנר מתאר בחושפנות ובכישרון עצום פרטי פרטים מהימים ההם - בדיוק מפעים, באומץ ובבהירות ניסוחית צלולה ואינטליגנטית במיוחד.
אמנם גלסנר כותב בתחילת הספר כי לא כל הפרטים בו לקוחים מחייו, אך עושה רושם כי החלק המשמעותי, הקריטי, העיקרי בספר אכן נשען על חוויותיו הפרטיות. בכוונת מכוון אני נמנע מלציין אילו אירועים מכוננים בחייו חושף גלסנר ומתארם בדיוק עילאי - אשאיר זאת לקוראים. התרגשות רבה, אמתית, מובטחת.
מה שעורר את התפעלותי במיוחד היה מידת החשיפה והניתוח העצמי של חולשותיו כאדם, כגבר. על נדיבות הלב שבחשיפה זו מגיע כבוד מיוחד.
ולסיום, סוף הספר - מצמרר.
לקרוא!
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
