ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שני, 27 בנובמבר, 2017
ע"י דנה
ע"י דנה
קשה לי להיזכר בספר האחרון שגרם לי להזיל דמעות רבות כל-כך בעמודיו האחרונים, שגרם לי להזיל דמעות רבות כל-כך גם רגעים מספר לאחר הפיכת הדף האחרון וסגירת הכריכה.
ג'וג'ו מויס הצליחה לסחוף אותי בכתיבתה הבלתי מתאמצת, בסיפור המוזר, התמוה, הקשה לעיכול אך באותה נשימה שובה לב שיצרה, בתובנותיה החדות על החיים האנושיים - ועל התפניות הבלתי צפויות שהם טומנים בחובם, חלקן מבורכות וחלקן נוראיות.
אני לא רוצה לכתוב לכם על מה הספר, כי אולי התקציר יגרום לכם לעקם את האף. לחשוב שמדובר בספר משעמם, או לא רלוונטי, או מדכא, אולי "כבד". אבל כל זה לא משנה - כי ברגע שתתחילו לקרוא, לא משנה מתי, לא משנה אם מה שחיפשתם זה בכלל רומן קליל, לא תוכלו או תרצו להפסיק.
הספר הזה יכווץ את לבכם ואז יהלום בו ללא הרף.
לכן, שלא ממנהגי, לא אפרט על הדמויות או על העלילה, פשוט אגיד לכם לקרוא, לקרוא, לקרוא.
ופשוט תצטרכו לסמוך עלי.
2 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אפרתי
(לפני 7 שנים ו-10 חודשים)
מחשבות ודנה, אין שום קורלציה בין טיבו של הספר ובין מידת הרגש שהוא מעורר. כבר קראתי
ספרים נפלאים בעיניים יבשות וספרים איומים בעיניים רטובות. מסחטת דמעות היא סוג של כישרון (לפעמים נחות למדי), ואין גם שוב בושה בצפייה או בקריאה של סוחטי דמעות.
אבל בגלל שאת עצמך סופרת, דנה, אני מצפה להמלצה "נקייה" בלי לקחת את הרגש כפרמטר ראשי. |
|
|
דנה
(לפני 7 שנים ו-10 חודשים)
תודה דנה :)
|
|
|
דנה
(לפני 7 שנים ו-10 חודשים)
עכשיו העת לראות את הסרט :)
ספר מקסים ומרגש. גם אני מאוד אהבתי.
ספר כובש. |
|
|
מורי
(לפני 7 שנים ו-10 חודשים)
אם כבר מזילים דמעות מספר כזה זה בגלל שהוא כזה עלבון לאינטליגנציה.
|
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
