ביקורת ספרותית על מפלצת הזיכרון - ספריה לעם #752 מאת ישי שריד
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 15 באוקטובר, 2017
ע"י yaelhar


#
חוקר שואה צעיר מתפרנס כמדריך ב"אתרי שואה". הוא מדריך בני נוער במסגרת המשלחות לפולין, מדריך אנשי צבא במסגרת דומה, מדריך אח"מים בסיור מחנות מצולם ומתוקשר היטב ומדריך גם תיירים שבין יום שופינג לקזינו מפנים לעצמם כמה שעות לשואה. ובתהליך הארוך המתואר בספר הקצר – הוא הופך מישראלי בטוח בעצמו ל"יהודון" כנוע חסר ביטחון ומולדת, קורבן. הוא מפתח, תוך תהליך ההזדהות ההפוך, ראייה חדה והיכרות עמוקה של פרטי הטריוויה של השואה, אבל הידע האנציקלופדי אינו נותן מענה לשאלות, לזהות שהופכת אותו לקורבן של הידע שלו.

בשנים האחרונות חלה הקצנה של "טכסי השואה": שעות לימוד מוקצות לנושא, מתקיים תהליך המנסה לשנות את הפרשנות על מה שהיה (לא אומרים יותר "כצאן לטבח" אומרים "לעולם לא עוד!") השם הרישמי שונה ל"שואה וגבורה" (כי אנחנו מעדיפים להזדהות עם "גבורה") אסור להשתמש במונח "שואה" לתאר השמדה של עמים אחרים, הצבא משתתף בטכסים בסוג של פנטזיה (מטס חיל האוויר מעל אושוויץ, טכסים צבאיים במדים במחנות המוות) כאילו אנחנו מנסים בדיעבד לשנות דברים שקרו לפני עשורים. נערים בני 16 - 17 נוסעים לפולין, בעיצומה של התבגרות ולפני הבגרות ושיקול הדעת. הם מפתחים פולחני אבל שונים ומשונים ומסיקים מהביקור מסקנות שאינן אלה אליהן התכוונו המחנכים. או אולי לזה הם התכוונו?

הספר הקצר הזה כתוב כמונולוג של המומחה לשואה. הוא מתאר בו תהליך בו האובססייה והניסיון להתאים את הידע "למציאות הנדרשת" מפרקים את אישיות המספר, ומרכיבים מחדש משהו אחר. אין בו דמויות מורכבות אחרות, פרט לתיאור חיצוני ושטחי, אם בכלל. אשתו וילדו של הגיבור נוכחים-נפקדים בחייו. הוא אינו מתעניין באמת בהם או בכל אדם חי אחר. הוא עובר להתגורר בפולין, גלמוד, מוזנח ונהפך לדמות "משם".

אני לא קוראת בדרך כלל ספרות ישראלית, ונמנעת ככל יכולתי מספרות שואה, שלאחרונה יש פריחה שלה (בעיקר נכתבת על ידי סופרים שנולדו שנים רבות אחריה). הביקורת של לי יניני סיקרנה אותי לגבי הספר הזה. (תודה) חשבתי לי מה שריד ירשה לעצמו להגיד על התהליכים שאסור לבקר אותם, כי זה "שואה".
אז שריד נזהר מאד. הוא עוסק בשואה בכבוד הראוי, מציף פרטי פרטים של טריוויה – חלקה ידוע יותר, חלקה פחות. הוא נזהר מאד בביקורת על התופעה ועל העוסקים בנושא והמתפרנסים ממנו, הוא רק רומז. יש בספר אירונייה מאד מאד דקה, וביקורת מאד קטנה וזהירה, לא משהו שאפשר לבוא אליו בטענות... ואני? חשבתי שהוא פחדן. ושהייתי נוהגת בדיוק כמוהו.
41 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
yaelhar (לפני 11 חודשים)
תודה רבה, צב השעה.
אתה צודק. לנושא הזה צריך לגשת עם כפפות (כפולות) של משי.
yaelhar (לפני 11 חודשים)
תודה רבה, יפעת.
הנושא כאוב מאד. והמסע לפולין - בעייתי מאד, לטעמי."הסכין ההיא" תמשיך, לדעתי, את פעולתה. אבל אנחנו יכולים לשנות את מיקום הפצע ודרך ריפויו.
yaelhar (לפני 11 חודשים)
חן חן, הכוורן.
צב השעה (לפני 11 חודשים)
גם אני אהבתי את הביקורת. ממש כמו בספר, גם בביקורת שלך יש אירוניה דקה וביקורת זהירה (כך נדמה לי).
יפעת (לפני 11 חודשים)
אהבתי את הביקורת ולא חשבתי שהיא פחדנית. למזלי הבכור שלי לא התעניין במסע לפולין. אם היה מתעניין אולי היינו נוסעים יחד לטרנסניציה למסע אישי וכואב. אולי הייתי יוצאת איתו ל"טיול" בין דפי העד של יד ושם בין קרובינו הרבים שזוהי מצבתם.
הסכין ההיא הצליחה לעבור שני דורות ולחדור גם אלי. הייתי רוצה שזה יפסק כאן.
הכוורן (לפני שנה)
ביקורת מהמשובחות .
yaelhar (לפני שנה)
חן חן, רחלי.
כל פעם שאני מנסה, יש לי טעם חמצמץ אחרי...
רחלי (live) (לפני שנה)
אני מציעה שתקראי יותר ספרות ישראלית, כך נזכה ליהנות מביקורת משובחת.
yaelhar (לפני שנה)
מסכימה מאד ללהגדרתו של ליבוביץ'
יקירוביץ' (לפני שנה)
כמו שאמר ליבוביץ', אנטישימיות היא לא בעיה של היהודים, היא בעיה של הגויים. ואם היא חלק מן הזהות של היהודים, אז היהודים בבעיה.
yaelhar (לפני שנה)
תודה רבה, נעמי.
אני מרגישה שכמות הטכסים עלתה וכן שהתהליכים מוקצנים בשנים האחרונות. מצד שני "אני מרגישה" לא ניתן להוכחה. ואם את מרגישה שזה לא כך - הרגשתך נכונה לא פחות משלי.

מסכימה מאד למה שכתבת בפיסקה האחרונה. אני מרגישה שזו דרכינו לשנות, בדיעבד, דברים שאי אפשר לשנות אותם, ולברוא לנו עולם שבו דברים כאלה לא קרו. הלואי ואפשר היה. אבל אי אפשר. ו"הדבק המחבר בינינו" - חשוב, לדעתי מהכל. אבל לא יכול לעבוד אם אין קבלה של דרכו של האחר להתאבל, לכאוב וגם להתבטא.
נעמי (לפני שנה)
כרגיל אני אוהבת את האופן בו את מתנסחת בצורה קצרה חדה ולעניין,
אבל אני מצטרפת להערות של רויטל, לומר שהתהליכים האלו קרו בשנים האחרונות זה פשוט לא נכון.
אני לא מודעת לעלייה בכמות הטקסים והאם חלה בהם הקצנה, לא חשתי בזה,
אבל הביקורת שלי על המסעות האלו מגיעה ממקום אחר -
קודם כל ביקורת אל מול ההבטחות היומרניות של "לא עוד" כאילו אם צה"ל היה קיים הוא היה יכול להתמודד מול צבאות העולם דאז, אך חשוב מכך, ביקורת נגד הניסיון ליצור אחדות שבסיסה פחד משותף, במקום לצקת זהות יהודית חיובית שתהייה הדבק המחבר בינינו.
yaelhar (לפני שנה)
רב תודות, עומר!
לא קראתי שום דבר של ישי שריד ולא נראה לי, מהקריאה בספר הזה, שאחפש ספרים אחרים שהוא כתב.

הסיבה שהתעניינתי היתה הנושא - הדרך שלנו להתייחס לשואה, הזיכרון שלנו שעבר תהליכים שונים, והלחץ החברתי להתמודד עם הנושא בדרך אחידה. לא היכרתי שום ספר שעסק בנושא הזה פרט לספר הזה.

מבחינה ספרותית לא התלהבתי במיוחד, והוא לא שינה את דעתי על סופרים ישראלים. הקושי שלי לדרג אותו נבע מהפער שבין הנושא המעניין לבין הסיפור והפתרונות שפחות אהבתי.
עומר ציוני (לפני שנה)
עד היום התאכזבתי מישי שריד, ואני שמח לקרוא את הביקורת שלך שמעידה שהאיש התבגר קצת בכתיבתו. אני מבין גם את רתיעתך מהסופרים הישראלים בכלל ומהעיסוק בנושא השואה בפרט. אבל כמו שאמרת - הנושא נעשה פופלרי והספרים העוסקים בו ממלאים את המדפים. בעקבות הביקורת שלך אני מניח שאנסה להתמודד עם הספר. אגב - כמה כוכבים?
yaelhar (לפני שנה)
בת-יה תודה רבה.
הספר אינו עוסק בהכחשת השואה. רחוק מכך. הוא גם אינו עוסק כלל "בגויים". הוא עוסק רק בזיכרון שלנו, ובדרכים השונות שאנו מעבדים את הזיכרון הזה. זה ייחודו וזו הסיבה שהוא עניין אותי.
yaelhar (לפני שנה)
תודה רבה, יונתן בן!
בת-יה (לפני שנה)
yaelhar, ביקורת טובה אם כי לא חושבת שאקרא. חוץ מזה קצת מוזר לי שלעניין הטכסים לזכר השואה אף אחד לא הזכיר את עניין הכחשת השואה. ריבוי הטכסים והראוותנות שבהם נועדה להזכיר לעולם שהיתה שואה ועכשיו יש לנו מדינת ישראל, כי אתם, הגויים, טרחתם רבות להשמיד אותנו בכל מיני תירוצים, כשהשואה זה השיא. ואת זה כדאי שיזכרו גם אלה שנוסעים לאירופה כדי "ללכלך" על מדינת ישראל.
יונתן בן (לפני שנה)
ביקורת מעולה, כרגיל. אם חשבת ששריד פחדן ולא היססת לכתוב זאת, אז את לא פחדנית בכלל...
yaelhar (לפני שנה)
רב תודות, אירית.
yaelhar (לפני שנה)
תודה רבה, Pulp_Fiction
אולי ההסבר הוא הריחוק של השואה, אולי יש הסברים אחרים. אין ספק שעברנו שינויים ביחסינו לנושא, לא שינויים שאנחנו יכולים להבחין בהם, כי אנחנו חיים אותם.
yaelhar (לפני שנה)
תודה רבה חני (דולמוש)
לדעתי עברנו מנרטיב שעוסק בעתיד - בניית הארץ, עבודת אדמה, לנרטיב של הצהרות והדגמת עוצמה וכוח. והנרטיב הזה, הנוכחי, בונה לנו דימוי חדש. יש אלה שזה עדיף בעיניהם.
yaelhar (לפני שנה)
תודה רבה, אפרתי.
yaelhar (לפני שנה)
פואנטה - לזה בדיוק התכוונתי.
טכסים החליפו אצלנו את המציאות. במערכת החינוך יש המון טכסים. וכך גם בתנועות הנוער. (אגב במשטרים טוטליטריים מקומם של הטכסים היה ועודנו מכובד ביותר. כי במשטרים האלה יודעים כמה טכסים יוצרים תודעה)

ולעצם הטכסים בשואה - אכן, אנחנו מאד מוקירים את המוות. הניצולים עצמם מעניינים אותנו פחות. נערים ונערות מדליקים נרות בפולין, בוכים ושרים אצלינו מתו ועדיין מתים ניצולים שהיו שמחים מאד לקבל ביקור של מישהו מחוץ למערכת בתוכה הם חיים. שלא להזכיר את הניצולים שחיו ומתו בעוני מצוקה ותנאים קשים, שלו התקציבים המופנים למסעות לפולין היו מופנים אליהם, סוף חייהם היה ברווחה יחסית. אבל עליהם לא יבזבזו מטס, או תקציבים: הם לא מצטלמים היטב.
אירית (לפני שנה)
כמו אפרתי - ביקורת מצויינת .
תודה לך יעל .
Pulp_Fiction (לפני שנה)
יפה כתבת, יעל. אולי יש אנשים שמתפרנסים מהשואה(כמו מכל דבר),אבל לא חסרים כאלה שחשוב להם להעביר את מה שהיה לדורות הצעירים וזה בליבם ובנשמתם. לדעתי הגישות החדשות נובעות מהעובדה שהשואה מתרחקת ומתערפלת ויש להחיות את זכרונה בכל דרך. אני גם לא בטוח שיש הקצנה בטכסים, להיפך.
חני (לפני שנה)
אותי מעניין מה השתנה בגישה שלנו לאורך השנים.?
אפרתי (לפני שנה)
ביקורת מצויינת.
פואנטה© (לפני שנה)
מפחדת להמליץ על ספרים קשים כי את לא רוצה לסבול -:)
פואנטה© (לפני שנה)
לאו דווקא טקסים ממלכתיים. דעתי (האישית) מוטרפת מטקסים 'חינוכיים' לכבוד כל דבר אפשרי וכל 'ערך' אפשרי אבל את צודקת - זה לא בדיוק קשור לנושא.
לגבי אותם נערים ונערות במסע לפולין, נראה לי שאם היו מתנדבים לעזור לניצולי שואה במסגרת התנדבות חובה בתיכון במקום המסע, זה היה יעיל יותר. באופן כללי, אני בעד כמה שיותר הנצחה של עשיה וכמה שפחות הנצחה של דיבורים, ועם כל שנה שעוברת ההזדמנויות פוחתות, כידוע.
yaelhar (לפני שנה)
חן חן, פואנטה.
לא הייתי ערה לעובדה שיש הקצנה בטכסים שאינם עוסקים בשואה. לאיזה טכסים את מתכוונת?

למה את מפחדת להמליץ לי? הפעם האחרונה שאכלתי את מי שהמליץ לי היתה מאד מזמן, וחזרתי בי מאז (-:
yaelhar (לפני שנה)
תודה רבה, דוידי.
אני לא יודעת מה לומר (לכן גם לא דירגתי אותו). מבחינה ספרותית לא כל כך אהבתי. לו הוא לא היה עוסק בנושא שמעניין אותי, לא הייתי כותבת עליו דבר.
הנושא, מצד שני מעניין מאד. הסיפור, מצד שלישי, מופרך לעתים. הפתרון ששריד מוצא כדי להגיד את מה שהוא כמעט אומר לא מדהים, לדעתי, מבחינה סיפורית.מצד רביעי הוא אומר דברים שלא שמעתי אף אחד אומר... תבחר.
yaelhar (לפני שנה)
לי יניני, תודה כפולה.
גם לפני שקראתי ברשת ידעתי שהספר יעורר דיונים ומאמרים, מכל הצדדים.
yaelhar (לפני שנה)
רב תודות, חגית.
yaelhar (לפני שנה)
תודה רבה, סקאוט.
בשביס זינגר אינו סופר ישראלי. הוא כתב יידיש, ויסודותיו נטועים בתרבות היהודית, לא הישראלית. אני לא יכולה לומר שאני מאד אוהבת את כתיבתו אבל קראתי כמה.

אני לא אוהבת בדרך כלל כתיבה של סופרים ישראלים, שמצאתי שהיא הרבה פעמים מתחכמת, בעלת עודף מטפורות והגיגים. כמו כל הכללה גם שלי בודאי מוטעית, אבל ככה הרגשתי כשקראתי.
רויטל ק. (לפני שנה)
"חוק יום השואה והגבורה" נחקק ב-1959.
לא ממש "השנים האחרונות".
אכן, השם והתאריך נולדו כתוצאה מהזדהות הישראלים דאז עם אתוס היהודי הלוחם ולא הקרבן.
הבוז כלפי הניצולים היה נחלת השנים הראשונות לקום המדינה.
דווקא ההימנעות משימוש במושג "כצאן לטבח" נבעה משינוי המגמה ההיא, מהרצון להימנע מהזלזול ולכבד גם את מי שלא נלחם ומרד, מאחר והביטוי פגע ברגשותיהם של ניצולי שואה רבים.
וגם כאן, לא מדובר במשהו שקרה בשנים האחרונות.
פואנטה© (לפני שנה)
באופן כללי, יש הקצנה של טקסים מכל הסוגים והמינים, לא רק טקסי השואה.

העלילה מזכירה לי ספר אחר, "איוולת", על שואת האינדיאנים שזוועותיה מתגלות תוך כדי תחקיר עיתונאי תמים, רק שלהבדיל מהספר הנוכחי, איוולת הוא ספר מעולה ומצמרר (ולא כתב אותו סופר ישראלי אלא ברזילאי (אם אני לא טועה)) אבל אני כבר מפחדת להמליץ לך אז נגיד שלא המלצתי...
דוידי (לפני שנה)
ביקורת מאוד מעניינת אבל מה השורה התחתונה? לקרא? לא לקרא? אהבתי את הראשון שלו, את השאר הרבה פחות... המלצות.
לי יניני (לפני שנה)
יעל, אגב אחרי שקראת וכתבתי את דבריי... מצאתי המון מאמרים ברשת על הספר
לי יניני (לפני שנה)
יעל איזה יופי כתבת. עונג צרוף. תודה. שמחה שקראת את הספר ומסכימה איתך לגמרי
חגית (לפני שנה)
מקסים כתבת.
סקאוט (לפני שנה)
כתבת יפה. הספר נמצא ברשימת הקריאה שלי. למה את נמנעת לקרוא ספרות ישראלית? והאם זה תקף גם לסופרים מפעם? ( למשל, בשביס זינגר, לאה גולדברג ודומיהם)





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ