ביקורת ספרותית על מפלצת הזיכרון - ספריה לעם #752 מאת ישי שריד
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 7 באוקטובר, 2017
ע"י לי יניני


ישי שריד המוכר לי מספרים קודמים כתב בספרו הנוכחי על השואה. לא מה שאנחנו מכירים, אלא על "מפלצת הזיכרון" שלה.

הספר נכתב בגוף ראשון ונקרא בנשימה אחת כמאמר ודוח אחד רחב. אין בו כמעט פיסקאות או חלוקה לפרקים, וזה סוג של כתיבה שאני פחות אוהבת. למרות שבספר הנוכחי, היה מתבקש לכתוב כך, ויש לצורת הכתיבה הזו כוונה מכוונת.

לישי שריד יש אומץ רב! הוא לא מהסס להתעמת עם נושא כל כך גדול, מטריד ומציק: "השואה", "הזיכרון" ו-"המפלצת"... התעשייה של "מפלצת הזיכרון".

כל העלילה סבה על סוגית ניצול תעשייתי של "השואה" על ידי אנשי חינוך, הממסד, הפוליטיקאים, והעיסוק האובססיבי בה.

הדמות הראשית עוסקת בהיסטוריון ודוקטור שנושא הדוקטורט שלו: "אחדות ושוני בשיטות הפעולה של מחנות ההשמדה הגרמניים מלחמת העולם השנייה".

הוא פונה במכתב ליו"ר "יד ושם" ובתוך המכתב הוא מגולל את רשמיו מהסיורים שערך לתלמידים, פוליטיקאים ואנשי צבא במחנות ההשמדה בפולין, ועל השימוש המניפולטיבי ב"שואה" לרבות כיצד התגלגל לעיסוקו הנוכחי.

הוא נשוי לרות ואב לעידו ולפרנסתו ולפת לחמה של המשפחה, משמש כמרצה ומלווה קבוצות לאתרים בפולין שאדמתה רוויה בדם.

אותם קבוצות מסיירים לא שנאו את הנאצים הוא מתעמת עם היחס השטחי של אותם מסיירים ובני הנוער במיוחד... עמוד 28: "הם לא שנאו את הגרמנים, הילדים בקבוצות שלי, כלל וכלל לא, אפילו לא התקרבו לכך. הרוצחים כמעט לא היו קיימים בסיפור שיצרו לעצמן. הם שרו שירים נוגים, התעטפו בדגלים והתפללו לנשמות הנרצחים, כאילו זו הייתה גזרה משמים, ואל הרוצחים לא הפנו אצבע מאשימה. את הפולנים הם שנאו הרבה יותר."

ישי שריד מטיב להתעמת עם הנושא בדוגמא של בנו עידו שלא ידע להתנגד לחבריו המציקים... ומה הוא מסביר? "רק בכוח מתנגדים לכוח"....

המשפט הזה הזכיר לי את אבי ז"ל שהסביר לי באחת השיחות שלנו סביב השולחן... מה שלא הולך בכוח הולך ביותר כוח... בזמנו כשהייתי קטנה, פחות הבנתי אותו, אך עם השנים והקילומטר'ז שלי על פני כדור הארץ, היום אני מבינה למה אבא התכוון... לצערי ...

היות ועידו לא החזיר מכות לחבריו נאלץ האב ללוותו לגן ולהישאר איתו. כשניסה להסביר לעידו שהוא חייב לחזור לעבודתו כי אנשים מחכים לו בחו"ל לשאלות בנו הוא עונה: "מה העבודה שלך, אבא," הוא שאל."הוא מספר להם על מה שקרה," עזרה לי רות* (*הגננת). "מה קרה?" עידו פער תחתיי עיניים בדאגה. "הייתה מפלצת של הרבה אנשים," אמרתי. "ואתה נלחם נגדה?" הילד התלהב "היא כבר מתה." ניסתי להסביר לו, "זאת מפלצת של זיכרון." (עמוד 61)

זהו ספר קצר עם 136 עמודים המרכיב בתוכו המון נושאים בהיבטים שונים, ולא קלים, אשר מותירים את הקורא ללא אוויר.

דרך הדמות הראשית בעלילה עולות שאלות מטרידות, נוקבות הנמתחות על מנעד של רגשות ותכנים.

כסקרנית מטבעי, פניתי לויקיפדיה לבדוק מה הפרוש למילה "זיכרון"? וכך נרשם: "זיכרון הינו כל מנגנון המאפשר לאחסן מידע לאורך פרק זמן ולשלוף אותו על פי צורך. טיב המנגנון והסביבה בה הוא פועל יכולים להשתנות. במשמעותו הפשוטה והנפוצה, "זיכרון" הוא זה של האדם."

בהמשך פניתי לבדוק את הפירוש למילה "מפלצת" וזה מה שמצאתי בויקיפדיה: "מפלצות וחיות אגדיות הן יצורים בדיוניים שמקורם באגדות עם, במיתולוגיות, בסיפורי עם או ביצירות בנות זמננו. ביצירות מיתולוגיות ואף באגדות מודרניות מאופיינות לרוב המפלצות לפי ארכיטיפוס בעל קו עלילתי דומה. כך, למשל, שומרות לעתים קרובות המפלצות על מקום או דבר מה שמור⁻היטב, כגון הכלב קרברוס השומר על הכניסה לשאול."

כשחיברתי את הפירושים התחלחל בתוכי שמו של הספר ועד כמה ישי שריד קלע למטרה.

ישי שריד כותב מתומצת, בבהירות, בחדות ושנינות ללא מילים מיותרות, עם חיצים מדוייקים כלפי מעצבי זיכרון השואה על פולחניו ועל כל המשתמע מכך!

את הספר קראתי בשטף, למרות שהוא עוסק בשואה ובנושא לא קל, וכיוון שהוא קולח, אני ממליצה לכל הנוסעים למחנות ההשמדה, לקחת אותו לטיסה ולקרוא בו עד לנחיתה על אדמת אירופה.

אין לי ספק שהספר "מפלצת הזיכרון" יעורר פולמוס בין קוראיו וימשיך להטריד לאורך זמן.

בשורה התחתונה: הזיכרון הוא מפלצת!

לי יניני

הוצאת עם עובד, פרוזה מקור, 136 עמודים, 2017
24 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
לי יניני (לפני 9 חודשים)
רונדנית תודה רבה
רונדנית (לפני 9 חודשים)
לי, יפה כתבת....הנושא בהחלט לא קל אבל חשוב מאין כמותו, יחי הזכרון
לי יניני (לפני 9 חודשים)
אירית תודה חג שמח יקירה
אירית (לפני 9 חודשים)
לי - את נהדרת, אבל אני, אני, כבר לא לספרי שואה ...
יום נפלא !
לי יניני (לפני 9 חודשים)
מושמוש תודה על תגובתך. לעניין המשפט האחרון - אני לא חושבת כמוך. ממש לא
מושמוש (לפני 9 חודשים)
אגב, על מניפולציות בשימוש בשואה:

נתקלתי באתר 'יד שם' בזמנו, במאמר על פרופ' ישראלי ידוע לנושא השואה, שמרצה לסטודנטים סקנדינבים, ומספר להם שמס' הקורבנות הוא פחות משישה מיליון לפי חישוביו, ושמי שרוצה לעשות שואה בישראל הם בעיקר היהודים לערבים.

הסטודנטים הסקנדינבים שיבחו את המרצה הישראלי, כך על פי המאמר באתר, על חשיבתו הרעננה. גם האתר הצטרף לשבחים.

אז לגבי השימוש בשואה, אולי מחבר הספר היה צריך להעמיק מעט? אולי היה צריך לבדוק את התופעה - כיצד זיכרון השואה מתהפך ומשמש לתעמולה נגד ישראל והיהודים? הרי זו אינה תופעה חדשה כלל.

ונדמה שהספר מצטרף דווקא לטרנד השימוש בשואה נגד היהודים, שכאמור אינו חדש.
לי יניני (לפני 9 חודשים)
חגית תודה. אחרי שכתבתי את הסקירה הסתבר לי שכתבו על הספר כמעט בכל עיתון
חגית (לפני 9 חודשים)
ראיתי המלצה על הספר הזה בעיתון "לאישה",
והוא לכד את עיני כספר שארצה לקרוא.
יחד עם זאת, ספרים בנושא שואה צריך לקרוא במומנטום המתאים.
תודה על ההמלצה הנוספת שלך.
לי יניני (לפני 9 חודשים)
אורי תודה על התגובה הנרחבת. אני לא מסכימה איתך. לא הרגשתי מובלת. הפעם אני בצד של ישי שריד.
יש הרבה בזעקה שלו שעולה מתוך הספר הזה
לי יניני (לפני 9 חודשים)
יעל תודה רבה. אני חושבת שאת תתחברי לספר הזה. אשמח לקרוא את הסקירה שלך וכמו שאת יודעת אני מאוד אוהבת את סקירותייך
לי יניני (לפני 9 חודשים)
רחלי יקירה, תודה רבה ממליצה לך
רחלי (live) (לפני 9 חודשים)
ביקורת נהדרת לי, תודה על ההמלצה.
לי יניני (לפני 9 חודשים)
אורי תודה על התגובה. לא הרגשתי מובלת בכלל.
yaelhar (לפני 9 חודשים)
סיקרנת אותי לגבי הספר.
אורי רעננה (לפני 9 חודשים)
ועוד תגובה, הזיכרון הוא ביטוי לחוויות. כמו שנאמר על האישה, "זכה עזרתו , לא זכה כנגדו.."
הבעיה מה יכולת האדם להתמודד עם חווית המקור, גם אם היא לכאורה טראומטית.
אתן דוגמה על עצמי שאינה קשורה לשואה.
יש לי התנסות מלחמתית לא קטנה. איכשהו היא שמורה בקופסה שנקראת," היה ונגמר..", צריך לעשות אבל זהו.
אתמול הייתי ביום הולדת של אדם שהגיע לגיל 70, והנה נשפכו שם סיפורי צבא כאלה ואחרים. הוא הביא "חבר'ה" מהצבא והם השתפכו להם. ראיתי את פניו והם נהנים, כאילו הוחזר לשיא תפארתו.
הרגשתי אפאתי לעניין.
זהו ביטוי לחוויות דומות במגרות זיכרון אחרות.
אורי רעננה (לפני 9 חודשים)
לי, הביקורת נהירה ובעברית טובה. יש בעיה קטנה לגבי תוכנה.
לא הרגשת שאת "מובלת" למסקנות חד צדדיות, בכיוון מאוד מסוים?
זה סוג הספרים שאני קורא ספר מטיף.
יש כאלו שהולכים לפולין כשהרקע שלהם מזדהה עם הניצולים, ומבינים באמת את משמעות השואה.
אם לא היתה הטפה בספר, הרי הוא היה מציג אותם, מעמת עם דעות אחרות ומשאיר לקורא מרחב לחשוב.
ישי שריד חשוד בעיני בכל ספריו.
לי יניני (לפני 9 חודשים)
את השלישי לא קראתי. הדיעות עליו לכאן ולכאן. אשמח לקרוא את הסקירה שלך. תודה רבה שקראת את סקירתי.
ויאלה תשים תמונה שנוכל לכתוב לפחות לפנים .... :-)
חג שמח
משה (לפני 9 חודשים)
תודה על הסקירה לי. ספר נהדר, אכתוב עליו גם כן.
עולה על "השלישי", שגם אהבתי.
לי יניני (לפני 9 חודשים)
זה שאין לנקוב בשמו+מחשבות+pulp - תודה על התגובות
Pulp_Fiction (לפני 9 חודשים)
תודה, לי. סקירה מרשימה. נושא השואה קשה לי, לכן אני מתפנה לקרא ספרים על כך לעיתים רחוקות יחסית.
מחשבות (לפני 9 חודשים)
קראתי את השלישי שלו וממש לא התרשמתי. לא אקרא את זה. סקירה נהדרת.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 9 חודשים)
ביקורת מעולה.
לי יניני (לפני 9 חודשים)
חגית תודה רבה יקירה
חגית בן חור (לפני 9 חודשים)
סקירה יפה ומצמררת, אתמול בערב היינו בסרט: בלייד ראנר 2049 וגם שם היה קטע של זיכרון, מה אמת ומה שקר, האם המח מתעתע בנו או שמא הזיכרון הושתל במוחנו ומה בעצם אנחנו מנסים להדחיק? הזיכרון הוא אכן מפלצת.. מוסיפה לי אותו לרשימת הספרים לקריאה.
לי יניני (לפני 9 חודשים)
חני תודה על התגובה. אני אכן מבינה אותך לגמרי. הספר נפל לידיי והייתי חייבת לקרוא אותו. הוא בהחלט ספר ראוי לחמישה כוכבים נוצצים
לי יניני (לפני 9 חודשים)
סקאוט תודה... לרגע נבהלתי שזה לא יפה מצידי.:-) ... ספר מצויין אני חושבת שתוכלי ליהנות ממנו ולא רק ... הוא ישאיר אותך חושבת ומהורהרת לאורך זמן
חני (לפני 9 חודשים)
לי יישר כח! אני צריכה תעצומות נפש בכדי לקרוא על "מפלצת הזיכרון", מעדיפה לא לקרוא עליה לעיתים קרובות. העניין הוא שאני לא חייבת שיזכירו לי בכל פעם כי בכל מקום שאליו אנו פונים בחיים מישהו שם כדי להזכיר.
דוגמא: בבוקר בתי באה אלי ושאלה אם אני מכירה את הסרטים "מיניונים" אמרתי שלא ואז היא סיפרה שהדמיות מבוססות על הדמיויות של ילדים בשואה והראתה לי תמונות...
אז תזכורות יש כל הזמן. וכתבת סקירה יפה כאן. לא נראה לי שאקרא.
סקאוט (לפני 9 חודשים)
לי, זה לא יפה! זה לא יפה להרחיב ככה את רשימת הקריאה שלי. נשמע ספר מעולה. איך המורה שלי הייתה אומרת? זו לא הכמות אלא האיכות.
נושא השואה תמיד היה נושא שהוא שד פנימי של כולנו, שד קולקטיבי של כל עם ישראל, שאף על פי שאנחנו לא אוהבים להיזכר בתקופה המצמררת הזאת, זה חשוב. לזכור ולא לשכוח.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ