היסטוריון צעיר ושאפתן כותב ליושב ראש יד ושם ומספר על מאבקו במפלצת הזיכרון, עד לרגע שבו השתלטה על חייו.
כוכבו של הצעיר דרך בחקר המנגנונים המדויקים של התהליך התעשייתי שבו חוסלו מיליוני יהודים במחנות ההשמדה. לפרנסתו, הוא מתחיל להדריך סיורים באתרי הזיכרון שעל אדמת פולין - של תלמידים, אנשי צבא ופוליטיקאים ישראלים.
אתרי הרצח נעשים מקום העבודה שלו, והזוועה חודרת אל תוך נשמתו. הוא מנסה לחשוף ביערות ובמעבה האדמה את דמותם האבודה של הקרבנות, אך לחרדתו הוא מזהה בעצמו ובמודרכיו הערצה לכוח ולכושר הביצוע של הרוצחים. "כדי לשרוד בעולם הזה צריך להיות קצת נאצי", אומר לו תלמיד תיכון באחד המסעות. אט־אט גוברת בקרבו ההכרה שאיש מעולי הרגל אינו מעז להתייצב באמת נוכח הפשעים ומשמעויותיהם המוסריות.
בלשון בהירה ודייקנית מספר ההיסטוריון הצעיר, דרך עטו של ישי שריד, על התהליכים המפוררים והמעוותים שהתחוללו בו בעת מילוי המשימה ועל עלייתו ונפילתו כסוכן של הזיכרון - עד לנקודת השבירה הבלתי נמנעת.

ישי שריד

ישי שריד נולד בשנת 1965 בתל אביב לדורית ויוסי שריד. למד בבית הספר היסודי א.ד. גורדון בתל אביב. בשנים 1974–1977 התגורר עם משפחתו בקריית שמונה ולמד בבית הספר "מצודות". המשיך ללמוד בתיכון עירוני ה' בתל אביב. שירת בצה"ל כקצין מודיעין ביחידה 8200 והגיע לדרגת רב-סרן במילואים. הוא סופר ועורך ד... המשך לקרוא

שם הספר
טרף קל
לימסול - ספרי #605
גן נעמי
השלישי - ספריה לעם #701