ביקורת ספרותית על 22/11/63 - מה היה קורה אילו יכולתם להחזיר את הגלגל לאחור? מאת סטיבן קינג
ספר טוב

---

הנה אני יושבת וכותבת ביקורת על ספר של סטיבן קינג.
אין הוכחה טובה מזו להשפעה של סימניה על הרגלי הקריאה שלי.
במשך שנים, קינג היה מקוטלג אצלי ככותב של ספרי אימה נחותים.
כן, צר לי, מתנצלת, והכל.
פרומואים ל"זה" שראיתי בתור ילדה ו"בית כברות לחיות שעששועים" ששמעתי עליו כך או אחרת, חרטו אצלי את הרושם הזה ולא היה לי שום עניין לשנות אותו.
עד שבאו גלית, אלון ופואנטה וטענו בתוקף שכדאי לי.
ואם כבר לנסות את קינג, אז ברור שבז'אנר האהוב עלי, ז'אנר המסע בזמן.

יש משהו קסום במיוחד במסעות בזמן. בחזרה לזמן שאתה כבר יודע עליו כל כך הרבה.
בחיים בתור נוסע סמוי, כביכול אדם מהשורה, אך למעשה - נוסע מהעתיד שחי כאן ושם במקביל.
קינג מיטיב ליצור את הקסם הזה.
החזרה בזמן עם ג'ייק, גיבור הספר, המנסה למנוע את רצח קנדי, קסומה, נוסטלגית ומהנה.
לג'ייק יש כמה שנים טובות לחכות עד שיוכל למנוע את הרצח (החזרה בזמן נעשית דרך מעבר מיוחד המעביר תמיד לאותה נקודה ספציפית בזמן, לכן אין לג'ייק ברירה אלא לחיות בעבר עד שיגיע יום הרצח), ואנחנו מלווים אותו לאורך תקופת החיים המופלאה שהוא מעביר בשנות השישים, וזה היה נהדר בעיני. לא היה דחוף לי בכלל להגיע לרצח עצמו.
בתחילת הקריאה, הנחתי שג'ייק יכשל בניסיונו למנוע את הרצח.
מלכוד של ספרי חזרה בזמן:
כלומר, בסופו של דבר, אנחנו חיים בעולם שבו קנדי אכן נרצח... ואם ג'ייק יצליח למנוע את הרצח, איך יסביר הסופר את העולם שלנו, שבו קנדי נרצח?
נכון, הסופר לא חייב להסביר.
אפשר, לכאורה, לכתוב ספר שכולל גם מסע בזמן וגם היסטוריה חלופית.
אבל הערבוב הזה בין הז'אנרים נראה לי מורכב מדי, מה גם שנראה לי שספרי היסטוריה חלופית מעדיפים בד"כ דיסוטופיות (הגרמנים ניצחו במלחמת העולם השניה!) ולא אוטופיות (קנדי לא נרצח והעולם הפך למקום מדהים! הממ. משעמם(*)).
תהיתי האם קינג יצליח להתחמק איכשהו מהמלכוד הזה, של הגורל הידוע מראש של משימתו של ג'ייק.
האמת היא, שהוא יצא מזה בצורה די מעניינת.
לא אפרט כמובן, מחשש לספוילרים, אך אומר שמצד אחד - התפעלתי מהיצירתיות, ומצד שני - את הצד המיסטי, האפל, הלא מציאותי, שמלווה את מסעו של ג'ייק (זה לא ספוילר, "אבל ג‘ייק אינו יודע, כי נוכחות אפלה נוספת מלווה אותו במסעו." - כך כתוב על הכריכה) ומשפיע על האופן בו נפתר הלכאורה מלכוד - פחות אהבתי.
נכון שקצת מצחיק להתלונן על חוסר מציאותיות בספר שמראש מתאר תרחיש לא מציאותי (חזרה בזמן), ובכל זאת, רוב הספר תיאר עולם מציאותי, עולם המציית לאותם החוקים החלים בעולם שלנו. בעיני, זה חלק מהקסם של הז'אנר. בעולם האמיתי שלנו, זה שאנחנו מכירים ויודעים מהם החוקים, נפתחת לנו אפשרות לשינוי ע"י חזרה בזמן.

חלק לא קטן בתחילת הספר מתאר את ניסיונו של ג'ייק לעצור טרגדיה פרטית, גורלית פחות מרצח קנדי.
החלק הזה מתרחש בדרי. עיירה שגוגל מספר לי שמופיעה בכמה וכמה מספריו של קינג.
הרעיון של "פיילוט" למניעת רצח קנדי, של שלב מקדים, ניסיון לחיות בעבר ולהשפיע עליו לפני המשימה הגדולה היה אמנם מוצלח, אבל בעיני, ההתכתבות עם ספרים קודמים ורעיונות שאולי הובעו בהם, היתה ארוכה וטרחנית מדי.
אולי למי שקרא את שאר ספריו של קינג היא דווקא תרמה.
בסך הכל, גם אם לא מדובר ביצירת מופת, מדובר בספר מותח, יצירתי, שנהנתי לקרוא.

(*)ספוילר לתצפית עבר:
שם זה דווקא עבד... אבל שם המסגרת מלכתחילה היתה עולם בדיוני.
וגם שם היה משהו מתקתק מדי בסיום האופטימי.

» ביקורות נוספות של רויטל ק.
» ביקורות נוספות על 22/11/63 - מה היה קורה אילו יכולתם להחזיר את הגלגל לאחור?