ביקורת ספרותית על 22/11/63 - מה היה קורה אילו יכולתם להחזיר את הגלגל לאחור? מאת סטיבן קינג
ספר מעולה

---

הראשון שלי של קינג היה הניצוץ, אותו קראתי בנעורי. לא הורדתי רגלי מהמיטה, ליתר ביטחון. חיכיתי לבוקר. מי יודע מה היה יכול לצוץ משם בלילה. בהמשך נפל לידי בית כברות לחיות שעשועים, שהיה סתמי וננטש. אחר כך עונות מתחלפות, ממנו נעשו שני סרטים טובים: חומות של תקווה המצוין, ואני והחבר'ה, לגמרי הסרט האהוב עלי בכל הזמנים. לאחרונה היה זה גם סלולארי המבחיל, נטוש גם הוא.
עונות מתחלפות לא הצטיין בעידון. הכתיבה של הגופה, הבסיס לאני והחבר'ה, היתה גסת רוח ומרתיעה, לנוכח סרט הנעורים וההתבגרות הענוג, היפה, הנוגע ללב, המשוחק נפלא לנוכח ליהוק מבריק ובמאי נפלא, רוב ריינר.
היכן זה משאיר את 22/11/63? קינג הוא סופר אימה בדרך כלל. הספר הזה הוא ניסיון להיות היסטוריה חלופית. בפשטות, מה היה קורה אילו יכולת להציל את גו'ן קנדי מהכדור שאוסוולד תקע לו בראש? למה דווקא קנדי? למה לא בפשטות לשבת בוועדה המקבלת תלמידים לאוניברסיטה אליה ניסה היטלר להתקבל ונדחה? למה לא פשוט יותר להמיתו בעודו תינוק? אני מבין שקנדי קרוב יותר למנטליות הכל-אמריקאית, המוכרת כל כך לקינג ואותה הציג, בשעשוע מה, בהשוואה שבין 1958 והלאה לבין 2011. במילים אחרות, בין פורד סאנליינר נטולת גג, אלגנטית וחזקה, לבין טויוטה קורולה מקרטעת. אתם כבר יודעים איזו מכונית שייכת לאיזה עידן.
ואיך באמת נכנסת לסיפור הפורד סאנליינר? טוב ששאלתם. קינג משתמש בטריק ישן של כותבי מד"ב, היכולת איכשהו לחזור לעבר. הפרדוקס הידוע מוכר: האם מישהו יכול לחזור בזמן, להרוג את אביו, ככה שהוא עצמו לא יוולד וממילא לא יחזור לעבר להרוג את אביו? אם אביו לא ימות הרי הוא יוולד ויוכל לחזור לעבר להרוג את אביו. וכך הלאה וכך הלאה. אל תבקשו שאספר לכם על החללית. פרדוקסים יכולים להיות מאוד מייגעים.
אם כן, הגיבור של קינג, ג'ייק אפינג, מורה לספרות, חוזר לעבר דרך מסעדת ההמבורגרים של מקום מגוריו, השייכת לאל טמפלטון. אל הוא בעליה של המסעדה, המצליח לעמוד במחירים שווים לכל נפש ואפילו פחות מכך. תיכף תבינו.
במסעדת ההמבורגרים יש אפשרות לרדת דרך המזווה במדרגות המובילות ל... עבר. אל טמפלטון חוזר לעבר שוב ושוב, קונה שם בשר במחיר מצחיק, מכין שוב ושוב המבורגרים מהבשר הזול ונחשד כמעלים חתולים. אבל אל חולה ואינו יכול לעמוד במשימה של לגור שנים בעבר, למרות שכל חזרה מהעבר גוזלת מההווה רק שתי דקות בדיוק. הוא מספר את כל הסיפור לג'ייק ורותם אותו למשימה. ג'ייק נרתם בעל כורכו, למרות שמגיחות קצרות לעבר הוא למד שהעבר אינו מניח בפשטות לעשות בו שינויים. ממש לא. גם כמעט 800 עמודים של ספר לא מקלים על הקריאה.
טריק נוסף שמכניס קינג לעלילה הוא טריק החד-פעמיות. שינוי שנעשה בעבר, אם ע"י אל טמפלטון והבשר שקנה להמבורגריה שלו, או שינוי שנעשה ע"י ג'ייק אפינג, יאבד את חד-פעמיותו אם תהיה חזרה נוספת לעבר. במילים אחרות, השינוי חייב להיות מושלם ואז אחת מהשתיים: או השארות בעבר ואז לא יהיה אפשר ליהנות מפרי השינוי בעתיד. או פשוט לחזור לעתיד ולהבין שהמשימה בוצעה ואי אפשר לנסות שוב או שכל העמל יחזור מחדש והטרחה לשווא. הזיכרון לא נמחק.
ג'ייק חוזר לעבר והעבר הוא למעשה כחמש שנים שהוא חייב להיות שם עד ה-22/11/63, עת אוסוולד יפגע בקנדי. חמש שנים בהם לא ממתינים סתם. יש כאלה שגם חמש דקות בתור לרופא דורש מהם שליפת הסלולארי ופציחה במחול מטורף על מקלדת הווטסאפ.
אמרתי שקינג מבעית, מבחיל, גס רוח? אין עונג גדול מזה להודות שטעיתי. הספר הזה מלא קטעים מלאי חמלה, עדות ליופי אנושי במובנו בהתנהגות בינאישית, התרפקות על עבר תמים יותר, עבר בו אנשים הנידו בראשם לומר שלום סתם כי אתה בן אדם, עבר בו להיט יכול להחזיק ברדיו חודשים ושנים ולא שתי השמעות בגלגלץ בשיא.
ג'ייק, שבעברו/עתידו הוא מורה לספרות, חוזר ללמד ומגלה שדברים בסיסיים אף פעם לא משתנים, גם האהבה לא. האהובה היא סיידי, ספרנית בית הספר הצעירה והיפה. אהבה גדולה צומחת מזה.
איך כל זה מתבטא ב-800 עמודי הספר? מתבטא יפה והספר עובר ביעף.
עבודת התחקיר שקינג ביצע לגבי התקופה של סוף שנות החמישים ותחילת השישים של המאה שעברה מרשימה. אם היה עליו להסתמך על זכרונו האישי בלבד, הרי זה כשהוא בן 11 עד 16. בכל מקרה, חלקים רבים בספר מסתמכים על השינויים שהעולם עבר בכחמישים שנים, הן במישור הטכנולוגי והן במישור השפתי. על גיבור הספר להיזהר בכל פעם שלא למעוד במונחים חדשניים ולא תמיד מצליח. מה שכן, רבים מהמוטיבים חוזרים שוב ושוב בספריו, העיירה דרי, למשל.
האם המשימה בוצעה בהצלחה? טוב שהחזקתם עד כאן ושאלתם. העבר מתנגד בכל כוחו וגייק/ג'ורג' יוצא בשן ועין, אפילו כמה שיניים, ברך וטחול. מובן שהמשימה בוצעה בהצלחה. קנדי ניצל, ישראל לא אוימה במיצרי טיראן וגם לא יצאה למלחמת ששת הימים. ברה"מ הקדימה להתמוטט, גם מלחמת יום כיפור לא ארעה והשלום בינינו לבין הפלשתינאים קר, אבל יציב.
מה, לא?
ספר מקסים.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על 22/11/63 - מה היה קורה אילו יכולתם להחזיר את הגלגל לאחור?