ביקורת ספרותית על ככה זה קרה - הספריה הקטנה # מאת נטליה גינצבורג
ספר טוב

---

לא התכוונתי, למרות שאולי אם הייתי משקיעה עוד שני גרם מחשבה אחרי שקראתי את התקציר על הכריכה האחורית הייתי מבינה מלכתחילה שאני עומדת לקרוא ספר עם מסגרת מאד דומה לזו של הספר שאך זה נטשתי ואולי הייתי דוחה את הקריאה לפעם אחרת, אבל לא עשיתי את זה וככה קרה.

את כרוניקה של מוות ידוע מראש הפסקתי לקרוא בערך באמצע. כמו עם עוד כמה ספרים של מארקס, גם את זה קראתי יותר מפעם אחת ולמרות שהתלהבתי כשהייתי צעירה לא זכרתי כלום. על אף שהוא קצר מאד, הרעיון מתברר די מהר, מה שמייתר, לפחות בעיני, את המשך הקריאה. הרי המוות ידוע מראש. מה שנשאר זה הבנת המוטיבציות ומה שיש לו להגיד על החברה ואת שני אלה הוא מצליח לבטא כבר במחצית הראשונה. אפילו כדורגל אני נוטה לנטוש בגרבדג' טיים.

גם כאן המוות ידוע מראש. אשה יורה בבעלה, רק שפה לא מדובר בכרוניקה אלא בוידוי אישי, מה שהופך אותו לספר אחר לחלוטין. להבדיל ממארקס, שכותב על החברה (וגם את זה הוא עושה בעטיפה סטרילית מידי לטעמי), גינצבורג כותבת על אנשים.

זה לא פשוט לעשות את מה שהיא עושה. לא הרבה סופרים מצליחים לכתוב על הדברים הכי פשוטים, איש, אישה, מערכת יחסים של אנשים נורמליים, כלומר כאלה שקורים להם בעיקר הדברים הרגילים, ולשמור גם על טון מינורי, סיפור שאין בו דרמות גדולות והחרגה של מה שמתרחש אל מעבר למה שאת יכולה למצוא בקלות בחיים שלך או של החברים שלך, וגם על עניין, כזה שנובע אולי מהיכולת ליצור הבחנות מאד מדוייקות לגבי מה שמרגישים האנשים שעליהם היא מספרת והאופן שבו הם רואים את העולם.

ולמרות שהגיבורה הרופסת של הסיפור הזה לכאורה כל כך שונה ממני, יכולתי ממש להבין אותה ומידי פעם אפילו למצוא את עצמי במקומה.

» ביקורות נוספות של סוריקטה
» ביקורות נוספות על ככה זה קרה - הספריה הקטנה #