ביקורת ספרותית על נתתי לך ללכת מאת קלייר מקינטוש
ספר מעולה

---

מוות של ילד קטן תמיד לופת את הגרון ומכווץ את הבטן, בתאור מצמרר של תאונת דרכים פגע וברח ביום גשום במיוחד בו מאבד ג'ייקוב בן החמש את חייו נפתח הספר והשאיר אותי ללא נשימה. אם צועקת את נשמתה מעל גופת בנה והנהג עוצר, מסתובב ונוסע משם כאילו כלום.

גילוי נאות, את הספר הזה קראתי לפני הספר המבשר שאת הסקירה עליו העלתי השבוע לאור הדיונים עלי לפה ולשם, אני לקחתי את הצד שפחות הילל ושיבח. יתכן והייתי תחת התחושה שעורר בי הספר הזה, אבל למבשר אין את הדבר הזה שלופת אותך גורם לך להגיב בפעירת פה, דמעה מתגלגלת או נשימות קצרות.

ב-נתתי לך ללכת, זה קורה ויותר מפעם אחת, המוות הנורא, האישה הרדופה שבורחת ומוצאת מקלט בעיירת חוף שכוחת אל, האם חד ההורית שבנה היחיד נהרג למול עיניה החקירה הבלתי נלאת של הפקד ריי סטיבנס לאתר את הנהג הפוגע בורח גם במחיר משפחתו וילדיו.

ומעל הכל יש את העבר המסוייט שחוזר כל פעם מחדש ומרים את ראשו המכוער, מרים וקושר את כל הקצוות.

מתח מעולה שמפתיע כל פעם מחדש. מומלץ ביותר.

» ביקורות נוספות של רונדנית
» ביקורות נוספות על נתתי לך ללכת