ביקורת ספרותית על נתתי לך ללכת מאת קלייר מקינטוש
ספר טוב

---

#
נושא התעללות במשפחה – בעיקר נשים מוכות - נעוץ היטב בתודעה הציבורית. כולם קראו בעיתון, ראו סרטים וקראו ספרים על התופעה, שרובינו מצקצקים בלשון ועוברים לקרוא על טרור איסלאמי (שהוא יותר רלוונטי לנו - אנחנו חושבים - מטרור היחידים הקורה במשפחות של אחרים).

פעמים רבות תהיתי איך זה לחיות תחת טרור יומיומי – שהוא, כנראה, הרסני יותר מההתעללות הפיזית. איך זה להתמודד עם אי הודאות של מה ממעשיך – או מעשיהם של אחרים - יביא להתפרצות האלימה? לחיות עם התהייה מתי המתעלל לא יוכל עוד לשלוט בעצמו, יעבור את הגבול ואת תשלמי בחייך? או תהפכי לנכה? כשגופך אינו שלך ואין לך יכולת להחליט מה ייעשה בו. נאנסת על בסיס קבוע, וחווה השפלות נפשיות כתוספת. המקום בו את גרה הוא המקום המסוכן ביותר עבורך. לישון עם האויב - לא לפעולה צבאית נועזת וחד פעמית – לתמיד. ושום בני ברית לא יצילו אותך – כולם הורחקו מחייך לתמיד.

הספר הזה עוסק בתופעה שנחשפת לה לאיטה, תוך כדי חקירת משטרה על תאונת פגע וברח בה נהרג ילד קטן. הספר כתוב מצויין, מתאר את התופעות הקשות באיפוק ללא רגשנות ודרמה מיותרת. יש כאן, אמנם, קצת חתירה ל"סוף טוב", שמסתדר היטב עם הרתיעה שלנו לקרוא ולדמיין את הנושאים בהם הוא עוסק, ללא האילחוש שבסופו של דבר סוף רשע לתלייה והטובים יזכו לגמול, כמו שלמדנו באגדות.

הבעיה בהתעללות הזאת היא ששני הצדדים הם קורבנות: קורבנות של חינוך מזניח ומתעלל, של אישיות שנהרסה עוד לפני שנבנתה. אנשי מקצוע אומרים שלקורבן ולמתעלל מאפייני אישיות דומים: לשניהם הערכה עצמית נמוכה, הרגשת נחיתות וצורך לקבל ממישהו אחר אישורים למהותו/מהותה. המתעלל מנסה להשיג את כל אלה בכוח ובאלימות, הקורבן מתפתה להשיג אותם מהמתעלל שלה, המבטיח פעם אחרי פעם שאם רק תתנהג היטב ולא תרגיז אותו, יוריד עבורה ירח וכוכבים. אנחנו משתאים – איך היא לא רואה? איך היא לא לומדת מהניסיון? איך היא קונה את המלל חסר הכיסוי הזה אחרי מה שעברה? ולא מבינים ש"המלל הזה" הוא הצרכים העמוקים שלה. בלעדיו היא כלום.

הספר גרם לי לחשוב עליו ועל הנושאים המקוממים העולים ממנו. האמת היא שאני מעדיפה לקרוא ספרים שאינם מאלצים אותי להסתכל על מה שרוחש בפינות אפלות. החיים האמיתיים מספיקים לי, תודה. הספר כתוב באמינות רבה, ניכר שלסופרת יש קשר לתופעות שתיארה וגם לחיי היומיום במשטרה. הערכתי את העובדה שהיא בדרך כלל לא זינקה להסברים, המאתגרים קשות את ההיגיון, כדי להמציא "טוויסטים" יש מאין, כמו בספרים רבים מהסוג הזה. והמסקנה? אין לי.
הספר מעניין בכל אופן.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על נתתי לך ללכת