ביקורת ספרותית על אגדת ברונו ואדלה מאת אמיר גוטפרוינד

---

אגדת ברונו ואדלה- אמיר גוטפרוינד

אמיר גטפרוינד תמיד היה אהוב עלי. היה, כי לצערי הוא הלך לעולמו בשנה שעברה וזה מעציב שאדם צעיר במלוא יופייה של המילה נדם.
"שואה שלנו" היה ספר נהדר בכל קנה מידה וספרו בעיני הוא עומד בכל קטגוריה של ספרות ישראלית משובחת. עם הזמן קראתי ספר נוסף שלו שהיה פחות מרתק בעיני אבל עקבתי אחר המסע המרשים שלו בעולם הספרות ולי היה ברור שהוא הולך להיות יהלום. גוטפרוינד נתפס כסופר עם איכויות נהדרות ודמיון נפלא ובספר זה העולם הדמיוני של אמיר בא היטב לידי ביטוי.
מוזיקה מלוה את חיי בכל דרך ומעשה. אני כותב עם צלילים, רץ וקורא, נושם עם צלילים באוזניים. הפרעות קשב שמביאות אותי לתנועה בממדים שונים. ככה זה, ואני מזהה צלילים אולי אפילו כפייתי. השבוע ביוון ישבתי השבוע על יד הים צף על מוזיקה ויין משובח. הבאתי איתי את הספר "אגדת ברונו ואדלה" כספר קריאה נוסף למקרה שהספר הראשון לא יתפוס. תמיד אני עושה גיבוי לספרים. קריאת ספר היא עניין של זמן ומועד. למול ים נהדר כשבאוזניים צלילים התחלתי לקרוא.
טוב, אז ככה... זה ספר מיוחד בכל דרך. מיוחד בתפיסה החזותית שלו ובמיוחד בצלילים שמהדהדים בין הדפים. ספר של גיבורים מגוונים שבכל גיבור יש צליל ארוך המיוחד רק לו. לא יודע מה חשב גוטפרוינד אבל הוא כתב מוזיקה ואני יודע כי אני מקשיב וברור לי שהאיש היה עטוף במוזיקה.
אני לא יודע איך ניתן להסביר זאת אבל הספר אחוז בצלילים של רגש כמיהה ומתובל באינסוף צלילים של מסע. זה ספר מיוחד שכתוב על ישראל, על רחבי עולם וגיבורים דחוקים ודחויים. כמו שנאמר בגב הספר זה חצי אגדה וחצי ספר מתח. זהו ספר על חורף זועם ועל אמריקה הרחוקה ופולין הנוראה וגיבור מיוחד, ברונו שולץ הסופר היהודי הנשכח.
גוטפרוינד נהדר כאן.
יש לי יש מחשבות על הכותב ועל מה הוא חשב בכתיבה. סופר כותב את חייו ומסעותיו אפילו במעין פנטזיה רחוקה וספר זה כתוב בעצב אולי כי סוג של היעלמות( ואולי רק אני מרגיש ככה). יש בו מעין מסע פנימי רגשי והמונים של מוזיקה שמתנגנים בין הדפים. ספר נועז בהחלט.
וגוטפרוינד שינוח על משכבו בשלום. והלוואי שהצלילים ילוו את רוחו

» ביקורות נוספות של דרור
» ביקורות נוספות על אגדת ברונו ואדלה