לפני כשנה התחלתי לקרוא את "מזל עורב" של אמיר גוטפרוינד. המוכרת בחנות המליצה, ולמרות שהתקציר לא ממש נראה לי, החלטתי לנסות. אחרי חצי ספר בערך הפסקתי. הספר דיכא אותי. אני לא אוהבת ספרים מדכאים ומלנכוליים עוד מאז "מיכאל שלי" בבית הספר. ואולי בעקבות "מיכאל שלי". אבל הבנתי שאמיר גוטפרוינד יודע לכתוב. לכן כשקראתי את התקציר של "אגדת ברונו ואדלה", החלטתי לנסות שוב.
גוטפרוינד מחבר כאן בין עלילה בלשית המתרחשת בתל אביב, לבין חייו של הסופר היהודי ברונו שולץ שנספה בשואה. מספר גופות מתגלות במרכז הארץ, כשעל הקיר לידן מתנוססות כתובות גרפיטי של משפטים הלקוחים מספרו של ברונו שולץ. הבלש יונה מרלין נעזר בזואי נחושתן – נערה שוברת גבולות, ובראי ציטרין – בעל טור בעיתון ומומחה לגרפיטי, כדי לפתור את התעלומה.
יש בספר שילוב מקסים של אנושיות, הומור, חקירה בלשית ודמויות מעניינות.
זואי נחושתן מקסימה. היא בעיני הדמות הראשית כאן. היא שנונה, מצחיקה, בוגרת לגילה, מתוסבכת ומתוקה אמיתית (למרות שהיא לא אוהבת שאומרים לה את זה). הבלש, יונה מרלין, שונה מכל הבלשים הספרותיים הרגילים. הוא נשוי באושר, לא מריר, לא אלכוהוליסט ולא מכור לעבודתו.
הכתיבה של אמיר גוטפרוינד מרתקת, שנונה, קולחת, ומתובלת בהרבה הומור. וכל זה בלי שמץ של דכדוך.
ספר מקסים. מומלץ.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
