ביקורת ספרותית על אגדת ברונו ואדלה מאת אמיר גוטפרוינד
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 18 באפריל, 2017
ע"י אלון דה אלפרט


****





אמיר גוטפרוינד מת. וזה מוזר לאללה, הרבה יותר מוזר מסופרים מתים אחרים. כי אמיר גוטפרוינד הוא לא איזה תרח בן תשעים שהיה חולה מלא שנים וראה את המאה התשע עשרה ועכשיו הוא מת ערירי ומריר בדירתו הישנה ברמת גן. הוא משלנו, הוא כותב על אס.אמ.אסים ואינטרנט, הוא מדבר על תל אביב וחיפה והערבה, הגיבורים שלו הם כאן ועכשיו (וגם אז ושם ופעם, אבל בכל זאת כאן ועכשיו), וזה מוזר, כי אמיר גוטפרוינד הוא כבר לא 'כאן ועכשיו' יותר. הוא לא ייקח את הלפטופ שלו ל"ארומה" במרכז ביג בכרמיאל ויכתוב שם את הספר הבא. וזה מוזר, מוזר לאללה. מובלעת של מוות מטופש באמצע החיים מסרטן, כשהוא היה אמור לחיות, ולכתוב, וארומה, וכרמיאל, וראיונות בשבעה ימים, ונופשונים ביוון, ורגיל. רגיל, רגיל. רק שהוא לא.

יש לי מצברוח מוזר ומעט זמן, אז תרשו לי פשוט לכתוב בקצרה מה אהבתי בספר, ומה לא.

אהבתי: את התיאורים המדוייקים של חלק מהמצבים והסיטואציות, את חוש ההומור העדין, הכתיבה הפשוטה, הנעימה, העכשווית, המתוחכמת-אך-לא-מתחכמת של גוטפרוינד, את השפה היפה והלא-מתאמצת, את הדמויות הפגומות והנוגעות ללב, את סיפור המסגרת הקצת לא שפוי (שתמיד יש בספרים שלו), ובעיקר בעיקר, כמה עצוב להגיד - את האפילוג האישי שלו בסוף הספר, שמצליח לעשות מה שהספר לא עושה - לרגש.

לא אהבתי: רק בערך בשליש לתוך הספר הבנתי שזה לא אגדה על מישהו שקוראים לו ברונו ואדלה אלא שיש כאן שני שמות. אדלה, וברונו. זה לא קריטי אבל זה מעצבן. בייחוד לאור העובדה שאדלה היא דמות מפוספסת לחלוטין (וגם ברונו, ת׳כלס). היא אניגמטית, הבחירות שלה תמוהות, ואין לה שום ״חומר״ שממלא אותה. היא שם רק מפני שהיא מבוססת על דמות אמיתית, וזה לא מספיק. חוץ מזה, הספר לוקה בחורים בעלילה, דילוגי דילוגים לא ברורים, וחוסר סבירות קיצוני מדי. חלק ניכר מהדמויות שלו, כאמור, שטוחות מדי, לא מנומקות, אלא סתם "מולבשות" בסט התנהגותי שרירותי או כללי. הן מדברות לפעמים כמו קלישאות, מתנהגות לא "נכון", מרגישות מתוחקרות, ולפעמים סתם מעושות או מומצאות. נכון, זה לא רק ריאליסטי, זו אגדה, וככזאת היא קצת חורגת מסיפור ריאליסטי רגיל. אבל בכל זאת. גם המטאפורות מזייפות לעתים ולא תמיד עובדות.

ניכר שגוטפרוינד הושפע רבות מסיפור חייו וכתיבתו של הסופר היהודי ברונו שולץ, אלא שנראה שהוא טווה את הסיפור הזה טלאים טלאים סביב שולץ, ולפעמים, נדמה לי, הסיפור לא מחזיק. הוא מאולץ. וזה מבאס, בעיקר כשהיו מקרים שגוטפרוינד דווקא כן הצליח לעשות את זה טוב.


*מחשבות, תעשה לי טובה, אל תכתוב את התגובה השגורה "סופר של ספר אחד". היו לו לפחות שלושה.


****

42 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אלון דה אלפרט (לפני 11 חודשים)
נדמה לי שאת צודקת, ג'ניה. אני לא יודע אם זה יותר מדי חתונות, אבל כשזה לא בדיוק ספר מתח ולא בדיוק פיוח דמויות ולא בדיוק ספר שמנסה להתחקות/להזדנב אחרי סיפור של אדם מסקרן בלי לעשות את זה עד הסוף, נשארים בסוף בשורה התחתונה בלי ציפור ביד, וגם בלי שתיים על העץ.
ג'ניה (לפני 11 חודשים)
מסכימה עם דעתך, אם כי מסיבות אחרות.. מאוד אוהבת את גוטפרוינר, בדיוק את הספרים שכתבת: בשבילה גיבורים עפים, השואה שלנו, ומזל עורב..
מאווווד עצוב שהוא לא איתנו יותר..
ועם זאת לא אהבתי את הספר הזה - מאוד אהבתי את היחס שלו לברונו שולץ, במיוחד את התיאור המדהים של קבלתו את אביו, שאר הדמויות סבירות יותר או פחות בעיני, וכל השאר עוד פחות, ופחות ופחות... אני הרגשתי שההחמצה הגדולה של הספר הזה היא ניסיון לרקוד ביותר מדי חתונות, ולהיות "אהוד" על קהל קוראים רחב מדי בזכות כתיבת ספר מתח כביכול...
לצערי "הר האושר" גרוע אף יותר - הרבה יותר גרוע.. לעניות דעתי.. ולדעתי מאותה סיבה - ניסיון להתאים את הכתיבה לקהל רחב יותר, הפיתוי להיות "מובן ומעניין ורצוי" על ידי יותר אנשים..

בין השאר בגלל זה לא כתבתי ביקורות - כי זה לא מה שהייתי רוצה לכתוב על סופר שאני כל כך אוהבת, במיוחד אחרי שנפטר..
shila1973 (לפני שנה)
גם אני קראתיו ודעתי דומה לשלך,
אכזבת מה. שמעתי אגב, שגם הר האושר, ספרו האחרון, לא משו.
נראה לי שאוותר עליו.
ביקורת כנה ולעניין
נצחיה (לפני שנה)
בעיני הוא סופר של שום-ספר. אבל כתבת יפה. ועצוב שהוא מת, בלי קשר.
רויטל ק. (לפני שנה)
מוזר, לא חשבתי שאפשר לטעות בשם של הספר
(אבל אולי בגלל שהיה ברור לי ש"ברונו" מהכותרת הוא ברונו שולץ, קראתי על זה איפשהו כשהספר יצא לאור).
אוקי (אורית) (לפני שנה)
אתה יודע, אלון, קראתי שני ספרים של גוטפרוינד, מזמן, את "בשבילה ציפורים עפים" ו"שואה שלנו" שמאוד אהבתי. כן, אלה שנכתבו על פעם ולא על כאן ועכשיו. קראתי סמוך לצאתו לאור את "במזל עורב" - שאותי אכזב, מאוד.. ושנכתב כבר בתקופה אישית קשה של הסופר (ובעיניי זה ניכר). ואת "אגדת.." החלטתי שלא לקרוא.. רציתי שישאר אצלי בזיכרון עם 'בשבילה' ו'שואה'. הביקורת שלך מעין עדות עבורי שחשבתי נכון.
יהי זכרו ברוך.

אלון דה אלפרט (לפני שנה)
תודה אורית
אוקי (אורית) (לפני שנה)
יופי של ביקורת..
אלון דה אלפרט (לפני שנה)
צב השעה, אני לא יודע. המפגש שלי עם הספר כלל את עובדת מותו. בילט אין. אם הוא היה בחיים, הביקורת היתה שונה. ואולי גם ההתייחסות לספר. את "שואה שלנו" אהבתי מאוד. וגם את "בשבילה גיבורים עפים". "העולם קצת אחר כך" תמוה ומשעמם, ו"אחוזות החוף", למרות פרס ספיר ולהוציא את הסיפור הראשון, איום ונורא. "מזל עורב", בניגוד לרוב הביקורות, דווקא היה בסדר בסך הכול. את כל אלה קראתי כשהוא חי. עכשיו נשאר לי רק "הר האושר", וחבל שהוא לא חי ואין עוד
בלו-בלו (לפני שנה)
מסכימה עם הביקורת. ומאוד עצוב לי שהוא מת, למרות שלא הכרתי אותו. כי הוא תמיד נראה נחמד בראיונות, כזה שכיף לשבת איתו על קפה ולדבר.
צב השעה (לפני שנה)
תגיד, אלון, שלושת הכוכבים - זה לא קצת בגלל הכאב שלך על נסיבות מותו? אם נניח הוא היה בחיים, יכול ליות שהספר היה מקבל רק שני כוכבים? סתם תהיה...
קצר ולעניין (לפני שנה)
אלון, גדול. אהבתי!
אלון דה אלפרט (לפני שנה)
אגב, קצר ולעניין, מישהו חכם אמר לי פעם שכל מילה היא פלגיאט מהמילון
אלון דה אלפרט (לפני שנה)
דן סתיו, דווקא הדמויות הראשיות אינן ברונו ואדלה. זה גם מה שמוזר. לכאורה ציר העלילה סובב סביבם, אבל יש צירים נוספים, ומשהו בהם מזייף ככל שמתקדמים בקריאה. בקריאה לאחור אני מבין לחלוטין את ההיגיון הספרותי בלתפור סיפור בדיוני סביב דמות אמיתית, מעניינת, עם סיפור חיים כה טרגי כברונו שולץ, ובכל זאת משהו בתפירה מרגיש ״ליד״, וחבל.

חני, אני רץ על גלגל האוגרים של החיים. כלומר, מאף מקום לשום מקום :-)

קצר ולעניין - אתה צודק. תפסת אותי. תאמין לי אילו כתבתי שלא זכרתי את הפורמט כשכתבתי? חשבתי לתומי שהתכוונת לכוכביות. אבל זה באמת פורמט יעיל מאוד.

תודה לכל השאר, גם למחשבות שהתאפק.
קצר ולעניין (לפני שנה)
מה זה הפלגיאט הזה??? (סתם, בצחוק. זה כבוד בשבילי שאתה משתמש בפורמט הקבוע שלי בביקורות) :-)
לי יניני (לפני שנה)
אלון אוהבת את הסקירה שלך. קראתי את הספר שכבר כתבו בעיתונים על התקופה הקשה שלו.
לספר הזה לא התחברתי... היה לי קשה איתו.
קראתי אותו והתאכזבתי מעט וקבלתי בזמנו החלטה גם לא לכתוב עליו.
תודה לך
חני (לפני שנה)
הפוך על הפוך ואני שואלת אלון אחרי ההספד היפה שסיפרת,מתבקש לשאול אז לאן אתה רץ בלי יכולת לעשות אתנחתא?
מי יחזיר לך את הדקות הללו כשאתה לא נושם?
סקירה יפה.
אירית (לפני שנה)
אוהבת את מה שכתבת. תודה.
דן סתיו (לפני שנה)
אלון אהבתי מאד את הסקירה הזאת, את המעין הספד הנפלא לסופר ואת האיזון בין נקודות הזכות לבין המגרעות, למרות שאני חייב להודות שלפעמים לא הבנתי מה גובר על מה - האהבה לדמויות הנוגעות ללב (נקודת זכות) או שמא הדמויות העיקריות המפוספסות לחלוטין - ברונו ואדלה.

ובאשר לברונו שולץ - קראתי מחצית מספרו (סיפורים קצרים) מחד התרשמתי שהכתיבה גאונית בסגנון סלבדור דאלי, לא פחות. מאידך, היה לי מאד קשה לעכל את הספר הזה. הוא מהספרים הבודדים שלא הצלחתי לסיים את קריאתם.
מחשבות (לפני שנה)
לא אומר דבר.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ