הייתי מכנה אותו ספר מתח פרברי, נו, סיפור שמתרחש במקום קטן, שבו כולם מכירים את כולם, אבל זה לא פרבר אמריקאי מלוקק, אלא כפר בריטי אליטיסטי, שהבריטיות שלו לא מבצבצת מהטקסט (לא שומעים אותו) ולא מתחת לטקסט, ואם לא שמוזכר איזור האגמים עם שם קשה לפיצוח ולא מוכר, אין בו מאפיינים אנגליים בכלל.
הציון שלו התחלף במהלך הספר בין שלושה לארבעה כוכבים, הוא השתנה חליפות, מפני שאהבתי אותו מאוד מחד, ומאידך, אין בו בשורה גדולה לעולם ספרי המתח.
ליסה היא אם עסוקה לשלושה ילדים, מנהלת בית מחסה לחיות, הכלבים והחתולים והטיפול בהם, זוכים לתיאורים נלבבים ואמפתיים, ארוכים מאוד, גם כשאינם קשורים ישירות לעלילה, אבל בסופו של דבר, עבודתה של ליסה תוביל לפתרון התעלומה.
ליסה היא אם עסוקה ומבולבלת, לא ממוקדת ולא מטופטפת, כזאת שהייתם יכולים להאמין עליה, שהיא תשלוף חולצה מלוכלכת מסל הכביסה, אם צריך. לא, היא לא עושה את זה בספר, אבל לעומת זאת, היא מגיעה למסיבה ביתית over dressed על עקבי סטילטו, משתכרת לפעמים עד אובדן חושים ושוכחת מה שצריך לזכור, כולל החומרים לסדנת הבישול של בתה בבית הספר.
חברתה הטובה מבקשת ממנה, שבתה, חברה טובה של בתה של ליסה, תשהה אצלם אחרי בית הספר ותישן בביתם עד למחרת, כשהבנות תגענה ביחד לבית הספר.
בתה של ליסה לא הולכת לבית הספר, ליסה שכחה מכל התוכנית.
ואתם יכולים לתאר לעצמכם מה קרה, או שלא.
בתה של החברה הטובה נעלמת.
ליסה מלאה בטרדות, בתוכניות, בעבודה, בבעיות נורמליות, ליסה מלאה בנקיפות מצפון.
כשהילדה נעלמת, כולם שולחים אליה אצבע מאשימה, אפילו בעלה האוהב, ליסה המרוקנת מתמלאת ברגשות אשם, בחרדה איומה, עד שמתברר לה כי שכניה, הוריה של הנערה הנעדרת מסתירים סודות ושקרים.
הספר הוא גם סיפורה של הבלשית, רווקה לא מושכת במיוחד, שלא ממש אחראית על פתרון התעלומה.
מבחינתי, הבלשית סימפטית מאוד, אבל למען האמת, הפתרונות והעובדות נושרים אל חיקה כפרי בשל.
זה איננו ספר מתח קלאסי, וגם הפשעים מרומזים ומתוארים בעדינות רבה.
נ.ב. קראתי בזמן האחרון לפחות עשרה ספרים שמצפים ממני לביקורת. אינני יודעת במה זכה הספר הזה, שמיד אחרי שקראתי את רשימת התודות, התיישבתי לכתוב.
אולי מפני שליסה המקסימה היא כל אחת מאיתנו, נשים טרודות, עסוקות, שמסוגלות לשכוח דברים חשובים מאוד.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
