ביקורת ספרותית על זעם מאת סרחיו ביסיו

---

לרוב כשאני כותב אני אף פעם לא יודע לאן סחרחרת המילים יכולה להוביל אותי. בטח שאני אחרי ריצה משובחת ולוגם קפה שחור, באוזניים מתנגנים לי צלילים למות.
סירחיו ביסיו זה העניין. בשנה האחרונה אני קורא פחות ממה שאני רוצה. אני כותב הרבה פחות ממה שאני מקציב לעצמי ומקשיב לצלילים מעט ממה שאני משתוקק. בן אדם עם הרבה רצונות. איש חסר גבולות. האמת שהמילים הגיעו לתקציב רציני אני פשוט ממדר אותם לעצמי. זה כמו חציבה בסלע. פעם הייתי בטוח שיש מפל של מילים שמשתחרר בום על קולי היום כשאני כבר פחת מתעופף החציבה היא העניין. כנראה.
לא קראתי ספרות דרום אמריקאית מאז בלשי הפלא של בולניו המופלא.
ליאת חברתי למוזיקה ולספרים סיפרה לי על הסופר הארגנטיני סרחיו ביסיו ובכלל על הרנסנס של הספרות של מרכז ודרום אמריקה בעולם הקריאה.
אז לקחתי את הספר זעם של אותו סופר נפלא. התיישבתי על ספת הקריאה וקראתי.
וואו על החוויה. בכתיבה מדויקת המנוסחת במשפטים קצרים ובוררים ביסיו העביר עולם שלם של חיים בארגנטינה המדרדרת.
ספר מעולה שנגמע במהירות בדומה לקולנוע ספרותי מדויק מסוגנן. ספר מרעיד המייצר אשליה של מילים ותנועה. בוטה לפרקים ורגיש לא מעט. הספרות נאספת נוכחת וקימת. המילים מתאגדות לאגדה של דמיון, אשליה, זעם, כאב וטשטוש וכול זה בערבוביה אחת
ספר נהדר. ועוד שעה אני רץ לספריה לקחת חדש של ביסיו.

» ביקורות נוספות של דרור
» ביקורות נוספות על זעם