ביקורת ספרותית על זעם מאת סרחיו ביסיו
ספר טוב

---

מריה חוסה בחור שאין לו כלום. לא רכוש, לא חברים וכמעט בלי משפחה.
הוא מתאהב בעוזרת בית צעירה רוסה שגם לה אין ממש חברים ו/או משפחה. הם מתאהבים ונפגשים פעם בשבוע במלון.
מריה, מהיר חימה, גמיש, ביישן, שתקן, עם טראומת ילדות,
הוא אינו בחור חכם, ואין הוא בחור חושב. הוא חסר בגרות נפשית כמו גם כשורים חברתיים.
לאחר פיטוריו הורג מריה את מנהל העבודה שלו (בהתקף זעם, כנראה ומתחבא בוילה בו עובדת רוסה.
הוא הופך ל"פנטום הוילה" בלתי נראה וחי בצללים את חיי הדיירים בבית, כי בעצם אין לו חיים משל עצמו.
יתכן והפיכתו לפנטום....לנעלם, למת חי מאפשרת לו להוציא את הזעם העצור בו.
אין הוא ידוע להתמודד עם דברים...אין לו כלים להתמודדות
ולכן ואולי מנקודה זו אפשר להבין את הרציחות שמבצע.
היחסים הקרובים היחידים שהצליח לפתח זה עם רוסה בה התאהב ועם הילד (לא ברור לגמרי באם זה בנו).
בגלל מגבלות שכלית ורגשית כאחד הוא חי כל יום ביומו. אין חשיבה עתידת טווח ואין תובנות לבי חשיבה שכזו.
למרות מעשיו הנוראים של מריה באיזה מקום אתה סולח לו, כי אין הוא אדם רגיל, הוא אדם חסר התפתחות על סף פגור באינטליגנציה רגשית.
בספר בקורת על מעמדות. (מרוב שהוילה גדולה בעלי הוילה לא מגיעים לכל קומותיה וחדריה).
המוטיב המרכזי המלווה - נכור!
נכור בין מעמדות, בין בני משפחה, בין אוהבים.
ספרט טוב, הנקרא מהר מאד (תוך כיום וחצי סיימתיו).

» ביקורות נוספות של סבטלנה כהן
» ביקורות נוספות על זעם