אני מניחה שהרצון לעוף, לפרוץ גבולות ולקיים את הדברים כך שהשמיים הם הגבול נמצא בכולנו.
הרי אנחנו בני אדם, יש לנו יכולת מופלאה של חשיבה או כפי שאני אומרת: אין אדם טיפש.

פשוט יש את האנשים שמיישמים את אותה יכולת ומתקדמים הלאה ויש כאלה שלא, שנשארים מקובעים בדעתם, בנישה הכביכול נינוחה שלהם.
[ אני כרגע לא מדברת על אנשים הסובלים מפיגור, זה נושא אחר לחלוטין]

ג'ונתן ליווינסגטון הוא שחף, אבל הוא לא סתם שחף.
הוא שחף מאוד מיוחד שיש לו חשיבה יותר אנושית מאשר שחפית.

ג'ונתן מרגיש שמעשי הקבוצה שבה הוא נמצא מקובעים מדי, יומיומיים מדי, הוא מרגיש שהוא כלוא כאשר הוא מקיים רק את מה שהקבוצה עושה ושהם פשוט לא מבינים שהם יכולים להיות יותר מזה, הם יכולים לעוף לא בכדי לתפוס אוכל ולריב בצורה בהמית על מזון זה אלא לעוף לשם ההנאה, ההתקדמות, החופש.
מאותו הרגע מתחיל ג'ונתן להשקיע בתחביב שלו והיא התעופה, הוא משקיע בכך את כל מרצו ומתקדם יפה, הוא לא מתייאש, הוא מחפש בכל פעם דרך נוספת בכדי לשפר את התעופה, בין אם במהירות או אפילו בתרגילים מיוחדים שהוא מוסיף, וכמובן שחבריו אינם רואים את תחביבו בעין יפה ומחליטים בסופו של דבר לנדות אותו מן הקבוצה, בטענה כי היא נוגדת את האתיקה הקבוצתית.
מה יעלה בגורלו של ג'ונתן? האם יצליח במימוש חלומו? האם יחזור אל הקבוצה?

הספר הזה פשוט נפלא. הוא נקרא במהירות ואתה מסיים אותו תוך זמן קצר אך אף על פי כן, המסר של הספר מלווה אותך ימים רבים.

ג'ונתן השחף הוא בעצם כל אחד מאיתנו, סיפורו של ג'ונתן השחף הוא סיפורם של לא מעט אנשים שהחברה רואה בעין רעה את היצירתיות שלהם, את ההליכה כנגד הזרם במקום ההליכה בתלם.


למרות שאנחנו חיים במאה ה-21 שהיא יותר פתוחה מחשבתית, עדיין מבעבעים מתחת לפני השטח האטימות, חוסר קבלת השונה, הרצון שכולם יהיו דומים אלה לאלה , ובמידה וחלילה אינך מתנהל לפי חוקי הקבוצה, ישר פולטים אותך החוצה ואתה מנודה, ההבדל הוא שהמילה מנודה מוחלפת במילים נרדפות שונות ומגוונות, למשל: חרם. [ מקובלים ולא מקובלים כשזה בימי בית הספר ואף בעבודה יש את התופעה הזאת בצורת מעמדות]

כאשר אדם מוחרם זה קורה בדרך כלל כי הוא שונה משאר החברים המחרימים, והחברים, שפשוט אינם מבינים את שונותו של אותו אדם או חושבים לנצלה לרעה ולהפוך אותה לחולשה, מחליטים להחרים אותו.

ואף על פי שבהחלט ניתן לראות בספר זה כתב מחאה על אלה שמדכאים את חשיבתו של האחר, הוא גם מתאר את מאבקו של אותו יחיד, כיצד הוא לא מוותר על חלומו ומחליט ללכת עד הסוף ועם לא מעט תלאות בדרך, בסופו של דבר הוא מצליח.

מי ייתן וכולנו נזכה להיות כמו ג'ונתן ולהגשים את חלומותינו.

זהו סיפורו של ג'ונתן ליווינגסטון, שחף שסירב לחיות כשחף רגיל, והתמסר לנפלאות התעופה במקום לעוף רק ע"מ לחפש מזון, כדרכם של שאר השחפים. כתוצאה מכך הוא מנודה מעדתו. הוא ממשיך בדרכו לבדו ולאט לאט הוא מגיע למיומנויות טיסה גבוהות ולשיאים חדשים. בכל פעם שהוא מצליח לעוף גבוה יותר או מהר יותר הוא מגיע לתובנות חדשות. מטרתו היא להיות חופשי, והוא לומד איך לעשות זאת. עם הזמן הוא מלמד שחפים אחרים לעוף, להגיע לשיאים חדשים ולהיות חופשיים.

זהו סיפור ללא זמן וללא מקום. מטרתו היא להעביר מסר. השחף נקרא ג'ונתן ליווינגסטון, כשמו של אדם רגיל. הנמשל הוא בעצם אנחנו – אנשים רגילים. המסר הוא הביקורת על החברה שחוסמת אנשים 'בעלי מעוף' שרואים למרחוק.

זהו ספר שאורכו כ-90 עמודים, כאשר כחצי מהם תמונות. מיועד למי שמחפש ספרים עם מסר.

הביקורת מכילה ספוילרים:
את הספר קראתי בהמלצת חברה, למרות שסביר להניח שללא לחץ מצידה לעולם לא הייתי מתקרבת אל הספר הזה. הוא אינו הסגנון שאני קוראת בדרך כלל.
מלכתחילה היה ברור כי הספר הינו אלגוריה, מעבר לתוכן המפורש- המחבר מנסה להעביר מסר, אך כל קורא יפרש את הספר כרצונו, בהתחשב במקום בו הספר פוגש אותו.
ג'ונתן מחפש משמעות נשגבת לחיים, ובשל הפרה של הקוד החברתי-השחפי הוא מוצא עצמו מנודה מהחברה. בשלב זה פקפקתי בנכונות בחירתו, אמנם הקונפורמיות עולה לנו לעיתים ביוקר, אך אנו זוכים להגנה מסוימת ולחברה אנושית. האם החיפוש אחר משמעות שווה את הנידוי והבדידות? בחירתו של ג'ונתן היתה קשה עבורי, הבנתי את רצונו אבל מצד שני הוא מצא את עצמו לבד. האם שווה לסבול כל כך עבור חירות המחשבה והמעשה? אולי עדיף להסתיר דברים כאלו- ואז המחיר שמשלמים קטן יותר מנידוי מוחלט....
בכל מקרה- בהמשך העלילה מתברר כי ג'ונתן בחר נכון, כיוון שהאמת בעולם היא ההתקדמות והחיפוש אחר משמעות עליונה. ג'ונתן הוא שחף מיוחד, לפי דעתי הוא לא נולד שחף רגיל. למעשה יש מצב שהוא השחף הכי רוחני בעולם. האם שחף רגיל היה מוותר על חיי העולם הזה עבור משמעות עליונה? האם שחף רגיל היה חוזר בחזרה לשחפים שנידו אותו ועוזר להם למצוא משמעות? לא חושבת. אבל הוא מבקש שלא יראו בו ישות עליונה כי אם שחף פשוט.
בחיים שלנו יש שני קטבים שמושכים אותנו אליהם בחוזקה- מצד אחד האדם מחפש משמעות, ומצד שני האדם רוצה לחיות את ה'כאן ועכשיו'... לעיתים המחיר עבור רדיפת המשמעות הינו גבוה, כי החברה לא מבינה, כי הרבה יותר מקובל להיות כמו כולם, לחשוב כמו כולם, לוותר על הייחודיות עבור הביטחון שבקונפורמיות. אמר הרבי מקוצק: (ואני מקווה שאני מצטטת נכון) "אם אני אני משום שאתה אתה, ואתה אתה משום שאני אני , אז אני לא אני ואתה לא אתה. אבל אם אני אני משום שאני אני, ואתה אתה משום שאתה אתה, אז אני אני ואתה אתה".
אני חושבת שמשיכת שני הקטבים האלו הם משהו שכל אחד יכול לראות בחייו ובעצמו, המאבק הוא תמידי, האם נבחר לעוף- גם במחיר יקר, או נבחר להישאר במקום הבטוח.
זה ספר של שאלות, ואת התשובות כל אחד מוצא בעצמו.
אני בוחרת שלא לדרג את הספר, כי יש ספרים שהדירוג יעשה להם עוול, שכן אי אפשר להתייחס אליהם כפרוזה.
נ.ב. במידה ויש לכם אפשרות לקרוא באנגלית, הייתי ממליצה על כך. בהשוואה לשפת המקור, התרגום טיפה פחות טוב, למרות שאם לא הייתי משווה כנראה שלא הייתי מוצאת בו דופי.

סיפור קצר על שחף שמחליט להיות שונה בכך שהוא בוחן את גבולות כוחותיו ובגלל זה הוא משלם בנידוי מהלהקה שבה הוא חי, אבל גם לומד תובנות חדשות ועם הזמן הופך להיות...

מותר לך להיות שונה מאחרים, אך לפעמים יש מחיר לכך.

לכל אדם יש פוטנציאל ורובם פוחדים לנצל אותו .

אתה יכול לברוא לך גן עדן כאן ולא לחכות לעולם הבא.

בכל אחד יש טוב רק צריך לסייע לו לראות זאת בעצמו, זוהי משמעות האהבה.

"גן העדן אינו מקום או זמן, כיוון שהמקום והזמן הם חסרי משמעות".


סיפור קטן - גדול.

המסרים של הספר נהדרים! וגם נכונים. אולם, הביצוע רזה, קצת שטחי, ועליי, בכל אופן, לא השאיר חותם.
אולי למי שנחשף בפעם הראשונה לרעיון ש"אתה מציב לעצמך את הגבולות" וכו', הספר יכול להיות חשוב ומעורר השראה אך ישנם לא מעט ספרים וסיפורים בסגנון שיצא לי לפגוש ולכן כנראה חיפשתי בספר משהו יותר מעמיק ונוגע.
ספר נחמד, לא יותר מזה.

ישנם ספרים שאין צורך להרבות במילים בגינם
ישנם משפטים מתוכם שהולכים איתך לאורך חייך , ומעצבים משהו בתוכך ..
וזהו המדד לספר טוב.. ספר שאינו נשכח
וגם אם לאחר שנים נבכי עלילתו מטשטשת , הוא את שלו עשה . הוא שינה משהו בך .
כי רק השחף המגביה עוף הוא המיטיב לראות .
קריאה נעימה

מדובר על שחף הפורש מלהקתו למען התפתחותו שלו,
מדבר בזכות האינדיבידואליזם. קליל וזורם, נחמד.
מופיעים צילומים מיוחדים של שחפים לאורך הספר.

במקרה אמי מצאה לי את הספר הזה בבית. נזכרתי שלפני כמה שנים היה הייתה לי תקופה של משברים, שקעתי בבוץ ולא ידעתי איך להמשיל הלאה. בדיוק אז נחלצה אחת ממורותי לעזרתי והבטחתי לה שאני אקרא את הספר הזה. היא השביעה אותי. רק היום לאחר כמה שנים באמת קראתי אותו והוא באמת היה שווה כל דקה של קריאה וסבלנות. סיימתי אותו בלילה אחד.
מלא תובנות ומעורר מוטיבציה ושאלות גדולות על המשמעות האמיתית של הקיום. הספר הזכיר לי את הנושא של חלומות ושאיפות. אין ספר שהוא קורא לפעולה ומעורר את הילד הקטן והשאפתן בלבנו. הסופר הדגול הצליח לדבר אל ליבי ולהזכיר לי את חשיבות החלומות ואני מודה לו על כך!

הספר המקביל ל I did it my way של פרנק סינטרה..
ובנימה מעט יותר רצינית -
הסיפור שמתואר דרך עיניו של שחף,
כביכול פרט אחד מלהקה של אלפי שחפים זהים,
החווים את החיים כמאבק מתמיד של קיום תחרותי
וקונפורמיסטי (חוקי הלהקה, מנטליות השחף המצוי)
שלמעשה, "גודל" עוד ועוד ברמתו הנפשית,
בחתירה מתמידה לשיפור עצמי ועזרה לזולת,
מוצא ג'ונתן את יעודו כמורה, מדריך ומחנך לאחרים,
המחפשים אף הם את "הקיום שמעבר" לחיים הרגילים.
מאוד, מאוד מומלץ,
יכול גם לעזור ברגעי ותקופות משבר אישי.