ביקורת ספרותית על חוף מבטחים - מייזי דובס #1 מאת ג'קלין וינספיר
ספר טוב

---

בשבועות האחרונים התגלגלתי באנגליה, במנהרת הזמן, זאת אומרת. שהיתי בחצרו של אדוארד הרביעי והמלכה הלבנה, באמצע המאה החמש עשרה, וסבלתי ביחד עם בתו של ממליך המלכים. זינקתי אל המהפכה התעשייתית אל צפון ודרום, בספרה של אליזבת גאסקל מ-1854, (תודה, יעל), אחר כך, בדילוג נאה, נחתתי ב-1929 עם מייזי דובס חוף מבטחים, אחר כך שוב ב-1930 עם מייזי דובס, ב-כמו נוצה ברוח.

בעוד זמן מה אני נוסעת ללונדון העכשווית, אבל בעלי נשאר בבית, ככה שהגנבים יכולים לבטל את התוכניות.

הספרות הראשונה שצרכתי, היתה ברובה בריטית, ותודה לאניד בלייטון שהביאתני עד הלום. ולכן, לא פלא, שכשהקמנו בגיל תשע חבורת ילדות עם מפגשים סודיים, לימונדה וביסקוויטים, כינינו את עצמנו דייזי, ברברה, אליזבת וג'אנט.

קראתי את צמד הספרים של ג'קלין וינספיר, חוף מבטחים וכמו נוצה ברוח, בזה אחר זה (ושוב, תודה יעל!) ואני מרגישה כי נכון שאכתוב עליהם ביקורת משותפת.

מייזי דובס נולדה בבית לונדוני עני, אמה נפטרה בילדותה ואביה, שהיה ספק הירקות של משפחות אצולה בבלגרביה, שלח אותה להיות משרתת אצל משפחת קומפטון. מייזי המבריקה, מבריקה את הרהיטים בימים, ובלילות היא מצחצחת בחשאי את מוחה בחדר הספרייה ובולעת ספרי פילוסופיה. לא מעט מבקרים בסימניה תהו עד כמה אמין הסיפור, ואם נערה שעובדת עבודה פיזית שתים עשרה שעות ביממה, עדיין מצליחה להחזיק את עפעפיה פקוחים בלילה ללא דבק מגע. אבל נניח לזה. כמובן שליידי רוואן קומפטון מגלה את הכישרונות העצומים שחבויים בה, וידידה, הרופא והפילוסוף ד"ר מוריס בלאנש, לוקח את מייזי תחת חסותו האינטלקטואלית.

מייזי מתבגרת, נשלחת לקולג' הנשים של קיימבריג', אותו היא נוטשת כדי להתגייס למלחמה.

מלחמת העולם הראשונה היא הגיבורה האמיתית של צמד הספרים, היא המניעה את מהלכי העלילה, היא הרוצח הנורא האורב לחיילים התמימים, היא פוצעת אותם פציעות איומות, מחוררת בגז את ריאותיהם, הורסת את נשמתם ומפרקת את יחסי הניצולים הפצועים עם אהובותיהם ומשפחותיהם.

בספר חוף מבטחים, אנחנו פוגשים את מייזי דובס עשר שנים לאחר תום המלחמה. היא מקימה סוכנות בלשים, אחרי שעברה הדרכה ארוכה אצל ד"ר בלאנש, פטרונה הרוחני. אבל נדמה שהזמן עמד מלכת. המלחמה נוכחת בחיי הגיבורים בכל יום. גם התעלומה שמייזי פותרת בספר קשורה ישירות למוראות המלחמה. זה איננו ספר מתח והתעלומה, יכולה בדוחק להיקרא חידה בלשית. אבל זהו רומן טוב, שמשחזר בכישרון ובפרוט רב את המלחמה, את לונדון של סוף שנות העשרים, את המעמדות, את השינויים החברתיים הכבירים שיצרה המלחמה ואפילו את סגנון הלבוש.

בספר השני, כמו נוצה ברוח, מייזי דובס פוגשת את התעלומה השנייה שלה. הסופרת אינה מרבה בתיאור הפרטים הביוגרפים של מייזי, כנהוג בספרי סדרה בלשית, אבל מי שלא קרא את הספר הראשון יתקשה במקצת להבין את הגיבורים שצעדו היישר מהספר הראשון לשני, ואת מערכות היחסים המסובכות שלהם. דווקא מפני שזה איננו מותחן "טהור", אלא יותר רומן שהתחפש לרומן בלשי, אני חושבת שכדאי לקרוא את שני הספרים בסדר כרונולוגי ובצמידות.

גם בכמו נוצה המלחמה היא הגיבור הראשי, אבל ההווה תופס נפח גדול יותר והפלשבקים קצרים יותר. יצויין לזכותה של ווינספיר שהיא לא לועסת מידע ומגישה את התיאורים ההיסטוריים שלה בחן ובטבעיות.

מי שמחפש את הריגוש של מותחן, מוטב שיחפש אותו במקום אחר. מי שאוהב עלילה שנשענת על היסטוריה, יתענג לא מעט.

ווינספיר כותבת היטב, משחזרת בכישרון גדול ובונה עלילה מהוקצעת ונבונה.
אכן, נבונה זו המילה.

ומה עם שמץ של הומור או שנינות או ברק ציני? ובכן, הטקסטים הכי משעשעים שבספר הם התרגום העברי לאנגלית קוקנית, וזה לחלוטין לא מספק אותי.
---------------------------------------------------------------


ברשותכם, אעתיק את הביקורת מילה במילה לספר כמו נוצה ברוח.

» ביקורות נוספות של אפרתי
» ביקורות נוספות על חוף מבטחים - מייזי דובס #1