ביקורת ספרותית על חוף מבטחים - מייזי דובס #1 מאת ג'קלין וינספיר
ספר טוב

---

לפעמים החלטה שנלקחת בלי ברירה מתגלית כהחלטה מוצלחת. זה התחיל מהבעיה הנצחית במבצעי 4 ב-100 כשצריך למצוא את הספר הרביעי. את השלושה שרציתי מצאתי מיד ואז ניגשתי למדפים לחפש ספר במבצע והעיניים נפלו על "מייזי דובס: חוף מבטחים" מאת ג'קלין ווינספיר. בזמנו קראתי את הספר השני בסדרה "כמו נוצה ברוח" ולא התלהבתי (כפי שניתן להתרשם מהביקורת שכתבתי) אבל לא מצאתי ספר אחר אז קניתי וקראתי אותו ראשון, בעיקר בגלל שהוא קצר... ואיזו הפתעה זו הייתה! לא יכולתי להניח אותו מהיד.
הסופרת מתארת בכישרון רב תקופה רבת תהפוכות באנגליה של בין 1910 ל-1929 במסווה של סיפור בלשי. למעשה בתור ספר בלשי הספר הוא די טריוויאלי ואחרי הפרקים הראשונים ניתן לדעת איך יסתיים, למרות שבסוף יש קצת מתח.

הסופרת מתארת בצורה מרתקת (וביקורתית) את התקופה של טרום מלחה"ע הראשונה מנקודת מבטה של משרתת בת 13 שמגיעה לבית של בעלי תואר אצולה, עם כל הדקויות של יחסי אדונים ומשרתים; מתארת את הטמטום של ניהול הקרבות במלחמה כשבני המעמדות העליונים הופכים לקצינים אטומים שיורים למוות בחייליהם הצעירים כדי "להשליט משמעת" ושולחים את החיילים במאסות כדי למות ולהיפצע בעוד שהם נשארים מאחור; את הטיפול הקשה בנפגעים בתנאים בלתי אפשריים; את התקופה שאחרי המלחמה וההתעלמות של הממסד הבריטי מהפצועים קשה בני המעמדות הנמוכים ואת השינויים בחברה הבריטית עד פרוץ המשבר הכלכלי.
למרות שכנראה הסופרת לא התכוונה, היו בחלק האמצעי קטעים שהזכירו לי את MASH ומלכוד 22.

הספר מבוסס על הסיפורים שסיפר הסבא של הסופרת שנפצע קשה ברגלו במלחמה והפך לנכה ולרוכל פירות (ועליו מבוססות הדמויות של אביה של מייזי רוכל הפירות והעוזר שלה שנפגע קשה ברגלו ובריאותיו במלחמה) ועל הסיפורים שסיפרה הסבתא שנפצעה כשהתנדבה לעבוד במפעל תחמושת (בת דמותה היא החברה של מייזי במגורי המשרתים).
ניכר שהמחברת השקיעה את נשמתה בספר (שהוא ספרה הראשון) המוקדש לסבא ולסבתא.

אני מאד נהניתי מהספר, למרות שקשה לתייג אותו כספר מתח.

ד.א. שמה של המחברת הוא ווינספיר (Winspear) ולא וינספיר, כפי שהחליטו לקרוא לה אצל אריה ניר.

» ביקורות נוספות של רונדו
» ביקורות נוספות על חוף מבטחים - מייזי דובס #1