ביקורת ספרותית על חוף מבטחים - מייזי דובס #1 מאת ג'קלין וינספיר
ספר טוב

---

אני לא אוהבת סיפורי אגדות. סינדרלה מעצבנת אותי, אני לא אוהבת את שלגייה ואל תתנו לי להתחיל בכלל לגבי הנסיכה על העדשה. מהסיבה הזו היה לי קשה עם "חוף מבטחים", הספר הראשון בסדרת מייזי דובס, הבלשית הפסיכולוגית שפעלה באנגליה בתום מלחמת העולם הראשונה.

בהיותה משרתת בת 13, מגלה בעלת הבית, ליידי קומפטון, את מייזי בלילה בספרייה, קוראת את ספרי ההגות לאחר קרצוף הרצפות, עד השעות הקטנות של הלילה. הליידי לוקחת אותה תחת חסותה וד"ר בלאנש, חברה הקרוב, הופך למורה הפרטי של הנערה. בנוסף על ההשכלה הפורמלית הוא מלמד אותה להתבונן באנשים ולקרוא אותם, לזהות את חולשתם, לבחון את התנהגותם ולהסתכל גם על הפרטים שנראים לכאורה קטנים ולא משמעותיים, אך יכולים לספר סיפור ומלואו. מייזי המבריקה, מצליחה בקלות לשלב את עבודתה הקשה עם לימודים תובעניים ומתקבלת בסופו של דבר לקיימבריג'. המלחמה קוטעת את לימודיה ומייזי מתגייסת לשרת כאחות בחזית הצרפתית. בחזית, מייזי חווה רגעים קשים, אך לא נשברת ומתחשלת ובתום המלחמה מתחילה לעבוד כבלשית פרטית, לאחר שצברה ניסיון וידע במשרדו של ד"ר בלאנש. החקירה הראשונה שלה, שעוסקת לכאורה בחשד של בעל כי אישתו בוגדת בו, מתגלה כמורכבת הרבה יותר ומציפה את הטראומה הגדולה, שמייזי הצליחה להדחיק מאז תום המלחמה.

הספר קולח מאוד ושפה עשירה שלו תורמת בהחלט לאווירה. הסופרת מיטיבה לתאר את לונדון שבין שתי המלחמות הגדולות וגם תיאור עבודת האחיות בזמן המלחמה נראה אמין. ניכר כי הסופרת עשתה עבודת תחקיר על התקופה וזהו החלק הטוב והשווה ביותר בספר, בעיני כמובן.

הבעיה שלי היא דווקא עם דמותה של מייזי. לכאורה, קל מאוד לחבב אותה. היא חכמה, פקחית, חברה טובה, אמיצה וכמובן יפה. כאן גם הבעיה בעיני. לא מצאתי בה שום חיסרון. היא לא נשברת נוכח שום קושי, תמיד נענית לאתגר, תמיד ששה לעזור לכולם ולא חושבת על עצמה – מושלמת! האם הגיוני שנערה בת 13, שעובדת שעות על גבי שעות בעבודה פיזית קשה, ישנה שלוש שעות בלילה וחייבת להכין חיבורים של עמודים על גבי עמודים, לא נשברת ואומרת לעצמה "די! נמאס"? האם הגיוני שנערה בת 18, שמשקרת לגבי גילה ומגיעה לחזית, שם היא רואה גברים כרותי איברים וחשופי קרביים ולא נשברת? לא חושבת לעזוב הכל ולעזאזל עם כולם? בעיני, יש כאן בעיית אמינות קלה. הייתי מאוד רוצה להאמין שמישהי כמו מייזי יכולה להתקיים במציאות, אך לאור היכרותי עם העולם האמיתי, אני סקפטית.

הספר מסווג כספר בלשי, אך מי שאוהב את הסוגה הזו לא יתרשם בקלות מהתעלומה והעדר המתח כמעט עד סוף הספר. לדעתי עדיף היה לסווג אותו כרומן, אולי דרמת מתח היא הגדרה מתאימה יותר.

על אף גלישה מסוימת למחוזות הקיטש, עדיין יש בו משהו קסום בספר הזה, בעיקר לאנגלופילים שבינינו. לדעתי, לא חייבים לרוץ לקנות, אבל אם מזדמן, בהחלט אפשרי.

[הגיע הזמן לאפשר דירוג עם חצאי כוכבים. לספר הזה מגיע בדיוק 3.5 כוכבים, לא שלוש ולא ארבע:-(. לאלוהי סימניה פתרונים]

» ביקורות נוספות של נתי ק.
» ביקורות נוספות על חוף מבטחים - מייזי דובס #1