לאגאתה כריסטי היתה מיס מארפל, פטרישיה קורנוול כתבה על ד"ר קיי סקארפטה, ואלכסנדר מק'קול סמית' על מא רמאצווה. אולי יש עוד, אבל זו הרשימה שעולה עכשיו בדעתי כשאני חושבת על בלשים ספרותיים ממין נקבה. אז גם מייזי דובס היא כזאת. בלונדון, בשנת אלף תשע מאות עשרים ותשע פותחת מיס דובס משרד חקירות פרטי, ומתחילה לקבל לקוחות.
את מייזי דובס הכרתי דרך הספר "כמו נוצה ברוח" שהוא הספר הבא בסדרה, וככל הידוע לי היחיד הנוסף שתורגם לעברית. כמו נוצה ברוח הוא ספר בלשים נחמד, תקופתי מאוד, שעוסק במוראותיה ומפגעיה של מלחמת העולם הראשונה, ומנקודת מבט ייחודית של חוקרת-אישה בעולם שממרומי המאה העשרים ואחת נראה שוביניסטי להפליא. בעקבות כמו נוצה ברוח לקחתי את חוף מבטחים, וציפיתי לחוויה דומה.
בספר חוף מבטחים פונה אל דובס גבר חשדן וקנאי שבטוח שאשתו בוגדת בו, שכן היא יוצאת מהבית לעיתים תכופות והוא אינו יודע לאן. מייזי עוקבת אחרי האישה ומגלה שאכן יש לה אהוב, אבל שלבעל אין הרבה מה לדאוג שכן האהוב מת, נהרג עשור קודם בעת מלחמת העולם הראשונה. אלא שזה רק קצה החוט, וסקרנותה של מייזי מתעוררת לחקירה נרחבת יותר, כזו שיש לה בה גם נגיעה אישית.
היום לא יודעים הרבה על מלחמת העולם הראשונה. פחות משלושים שנה חלפו מאז הסתיימה, וכבר התחילה מלחמה נרחבת בהרבה, שגרמה לכל דבר אחר להחוויר. אלא שהמלחמה העולמית הגדולה, כפי שזו נקראה לפני שהיתה לה אחת גדולה הימנה, גבתה קורבנות רבים, מיליוני הרוגים, ומספר גדול יותר של פצועים, ונפגעי נפש רבים. העלילה של חוף מבטחים מתרחשת עשור שנים לאחר סיום המלחמה, ועוסקת בנפגעים שלה.
"פשוט לא יכול לישון, מיס. לא הרבה בכולופן. ככה זה מאז שחזרי הביתה מצרפת. כל השנים האלה. ברגע שאני עוצם ת'עיניים, הכל חוזר.... בחיי, אני כמעט יכול להריח ת'גז, לפ'מים אני בקושי נושם. אם אני נרדם מיד, אני מתעורר כאילו שאני לא יכול לנשום. והדפיקות בראש שלי. אי אפשר לשכוח את הדפיקות של הפגזים. אבל מה אני מדבר, את מכירה את זה, נכון, מיס?"
חוץ מהסיפור ההיסטורי על פגעי המלחמה, יש הרבה אווירה בספר. שיחות הטלפון, ההליכה ברגל, ההתנעה בחמישה שלבים של מכונית המוריס, המעמדות באנגליה, הלבוש התקופתי ועוד. גם עלילת הבלשים נחמדה. אלא שהסופרת עסוקה בחלק ניכר מהספר בסיפור עלייתה של מייזי, הנערה הצעירה והמבריקה, מאשפתות למעמדה הנוכחי והלא ברור. וזה סיפור טרחני במקצת וחסר אמינות. לכן הספר פחות טוב מ"כמו נוצה ברוח", אם כי הוא מספק את הרקע לחלק מהאיזכורים של מוריס המורה המופלא ועצותיו הפסיכולוגיות המוצלחות.


















