ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 11 באפריל, 2017
ע"י זוהר
ע"י זוהר
את הספר הזה התחלתי לקרוא לפני מספר שנים, סמוך ליציאתו לאור. אלא שהילדים, העבודה ושאר עניינים גרמו לכך שהפסקתי באמצע. לא מזמן נתקלתי בביקורת בסימניה (שמשום מה אינני מצליחה למצא אותה כעת) על גרסת האודיו של הספר. אותה ביקורת דיברה על קולה הנעים והסבתאי של רבקה מיכאלי, המקריאה את הספר, שמשתלב היטב בנרטיב של סבתא טוניה, גיבורת הספר, והמבטא הרוסי מתגלגל היטב בפיה. אותה מבקרת כתבה שחוויית ההאזנה החזירה אותה אל הילדות, ואל חמימות קולה של אם המקריאה לילדיה סיפורים לפני השינה.
בעקבות אותה ביקורת עלומה ניגשתי אל מדף ספרי האודיו בספריה העירונית ושם מצאתי את הגרסה המדוברת. האזנתי לה עד תומה תוך כדי מספר נסיעות בציר רעננה-תל אביב. חוויותי מהאזנה לספר הזה הן קצת מורכבות. מכיוון שמדובר בספר האודיו הראשון שלי, רוב החוויה מתמקדת ביכולתי לקלוט את הטקסט המוקרא תוך כדי נהיגה. אודה ולא אבוש, קולה הנעים של רבקה מיכאלי ערב לאוזני עד כדי כך שבאחת הפעמים פספסתי את היציאה מאיילון לרעננה (שנפתחה לראשונה באותו יום - נסיבות מקלות!) וכך נאלצתי לנסוע עד קיבוץ יקום ולשוב על עקבותיי, האזנה ערבה שעלתה לי בארבעים וחמש דקות של עוד האזנה ערבה.
לבד מהקוריוז הזה, היו לי כמה סיבוכים נוספים שקשורים בגרסת האודיו. ראשית, לא יודעת למה, אבל בשני מקומות בספר חל דילוג של שתי דקות, תוך החסרה של קטעים שווי ערך לשלושה-ארבעה עמודים כל אחד. בדקתי והחלק הזה כן נמצא על גבי הדיסק, משום מה בעת ההאזנה הם דולגו, אז השלמתי אותם מאוחר יותר מתוך הספר המודפס שברשותי. קצת מבאס. בשני מקומות אחרים חלו שגיאות עריכה ובהן רבקה מיכאלי מקריאה פעמיים את אותו המשפט.
עד כאן לגבי העניינים הטכניים. ועתה לענייני תפיסה של טקסט באמצעות שמע. מצאתי שהאזנה לטקסט אינה מאפשרת התענגות על השפה העברית של מאיר שלו באותה מידה כמו קריאת טקסט. יכולת ההתמקדות בטקסט די מוגבלת כאשר נוהגים בו זמנית. לעתים חלף לידי אופנוע או אוטובוס ולקח אתו, ברוב חוצפתו, חצי משפט של מאיר שלו. ובקיצור, גיליתי שאני אישית יותר נהנית לקרוא ספר באמצעות העיניים מאשר באמצעות האזניים.
ועתה לספר עצמו - אני מוצאת שזה ספר מהנה מאוד. יש בו הרבה כבוד לחוויות ילדות, למקום, לדמויות, למשפחה, הרבה הומור והרבה תשומת לב לפרטים. מצטיירת ממנו תחושה כאילו משפחתו של שלו עולצת וחביבה ורוויית דחקות פנימיות, וזה מרשים (וכולי תקווה שזה אכן כך). לעתים נדמה שמאיר שלו מייפה קצת את המציאות ומשתכר מאדי הנוסטלגיה. לסיפורים הקטנים בספר יש תחושה של אגדות עם העוברות מדור לדור. יחד עם זאת, תמונות של גיבורי הספר (המשובצות בגרסה המודפסת) מעגנות את האגדות במציאות ומעניקות נופך אותנטי לכל היופי-חי שמתואר בו. זהו ספר קליל ונחמד ומומלץ בגרסת האודיו - אך פחות תוך כדי נהיגה.
11 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
זוהר
(לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
ואולי הדרך של מאיר שלו להתמודד עם המציאות הלא-נוחה הייתה ליפות אותה, וזה לא מהלך מכוון שנועד להתחבב על הקוראים.
|
|
|
רץ
(לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
זוהר - ברשותך, אני מבקש להשלים עבורך את המשפט שלך - לעתים נדמה שמאיר שלו מייפה קצת את המציאות,
אז גרסה מהבית, הגיסה שלי היא הבת של הבן החורג של טוניה, האמא הזאת פשוט התעללה בבניה החורגים, כך שאת ממש צודקת, סיפור לחוד ומציאות לחוד, אגב הסיפור שלהם שעובר מדור לדור, הוא על סבתא שהייתה מפלצת.
|
|
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
לגמרי, עמיר.
|
|
|
(לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
דוגמא לספר מיותר !
ספר שהוא עצמו השמדת ערך.
|
|
|
חמדת
(לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
הספר הזה הוא בעיקרון זכרונות על סבתו בנהלל. והספרים הכי טובים שלו לדעתי :עשו, רומן רוסי,
שני דובים,כימים אחדים.עכשיו ממתין לי גינת הבר שלו.
|
|
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
את. הספר הזה לא אהבתי. אני קורא את בביתו במדבר עכשיו והוא מענג עד בלי די.
|
11 הקוראים שאהבו את הביקורת
