רק לעיתים רחוקות אני נתקלת בחוות דעת שקראתי אודות ספר והיא יפה עשרות אלפי מונים מאשר היצירה עצמה.
תוכלו לקרוא אותה כאן, בסימניה, אודות הספר הנדון.
אני מעיינת בכתוב וחושבת שהאישה שרשמה את דעתה, מוכשרת כל כך ואיזה ידע היא מפגינה בנתחה את הדמויות הראשיות והמשניות.
פואטית במחשבתה וציורית במילותיה ועוד לפני שהספקתי לסיים את הפסקה האחרונה, אני ממהרת לרכוש את הגרסה הדיגיטלית של הספר ושוקעת בקריאה.
שוקעת ולא מתקדמת.
מוחי עדיין מסרב להאמין שנפל בפח ומנסה בכח לדלות פרטים מעניינים מהעלילה, לעקוב אחרי איזושהיא התפתחות ולהתאהב באחת הדמויות.
שומדבר, נאדה.
הצליעה מחריפה, אני מתחילה להתעצבן ומדלגת על דפים שלמים וזה נורא, בעיקר משום שמדובר בסיפור של 71 עמ׳.
כעת קלטתי את התרמית ואני מפעילה את כפתור ה״אוסקר ויילד״ שבמוחי, אותו אני שומרת למקרים מיוחדים; קריאה במהירות האור.
פעם ראיתי סרט על חייו של ויילד בכיכובו של סטיבן פריי המצויין ובסצנה ההיא יושב הסופר על כסאו ומדפדף בספר במהירות שיא, מסיימו תוך מספר דקות וכותב עליו מסה בלתי נשכחת.
כשאני מגיעה לסיום אני מנסה להסיק מסקנות נחרצות ומגיעה רק לאחת: דג לוקוס בנוסח מרוקאי הינו לוקסוס אמיתי ולכן רצוי שישאר במתחם המטבח, בתנור או במקפיא. כל ווריאציה אחרת שלו (למשל בתחום הספרות) תהא חשודה בעיני.
אה, כן. תקציר קל אודות הספר על אף שאינני עושה זאת בחשק רב:
מבקר תיאטרון מגלומן ומזדקן חופר לנו אודות תקרית בה היה מעורב ואשר הגיעה לבית המשפט. לא אספר לכם עליה על מנת שתמצאו עילה להשתמש בה כגלולת שינה במקרה ואתם אינסומניים.
עד ההגעה לקיילמקס (קלינקס, במקרה שלי כי בכיתי מרוב תסכול)הלא הוא גזר דינו של השופט, מתבל המספר את עלילותיו באנקדוטות מהצגות שראה וניתוחים של יצירות אמנות מזרמים שונים.
זה היה יכול להיות מעניין לו רק השתמש בז׳רגון קצת יותר ידידותי למשתמש שכן על אף שהייתי מדריכה באחד המוזיאונים השווים בעולם (ואן גוך, אמסטרדם) לא הבנתי דבר וחצי דבר מתוך הגיגיו.
היה נסיון להקנות ליצירה סממנים בלשיים. ליצור מתח מסויים ובלבול אצל הקורא: האם הגיבור אשם במעשהו או שמא התנכלו לו? האם הוא לוקה באטימות או יתר רגישות? מהר מאוד הגעתי למסקנה נוספת שממש לא אכפת לי.
הוא קומם אותי כל כך בבטחון שלו, באמונה העיוורת שמה שיוצא מפיו אמת לאמיתה ורק משום כך רציתי שיצא אשם.
הכתיבה אמנם חפה מתיאורי נוף, מצומצמת ורזה אך מנופחת מחשיבות יתר; מילים ריקות וחסרות משמעות וחפירה ללא סוף.
כמו לקרוא חוות דעת של מבקר ספרות בעיתון ״הארץ״
מה רצה המשורר להגיד? ומדוע לא לומר דוגרי במקום ללכת סחור-סחור?
טוב, הלכתי לדוג. פתאום בא לי חריימה לצהריים!











![העלמה אלזה [מהדורת 2022]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers100/1007434.jpg)




