זהו עוד אחד מהספרים הנפלאים פרי עטו של פול אוסטר.
לקחתי את הספר לידיי, מבלי לקרוא עליו אף ביקורת, ומבלי לקרוא את התקציר שלו בגב הספר.
צללתי אל הקריאה בו. בהתחלה היה לי קצת קשה להתחבר אליו, יש שם משהו מכביד, והקריאה קצת זחלה.
בשלב מסוים לא ניתן היה להניח את הספר מהיד, ומצאתי עצמי קוראת בו בין לבין כל מיני פעולות שעשיתי ומקומות אליהם הלכתי.
הכי כיף שזה ספר "כיס", כזה שניתן לשים בתיק ולהסתובב עמו.
ראשית אומר שיש משהו גאוני בכתיבת סיפור חיים של מישהו על ידי מישהו אחר.
פיטר אירון כותב את הסיפור על חברו הטוב ביותר, בנג'מין סאקס.
טוב, למעשה, באופן הזה הוא גם כותב על עצמו, על הנשים ועל הילדים בחייהם, על האימא של סאקס, על אמריקה, על הקפיטליזם, על הדת, על אמנות, על פוליטיקה, על אהבה ועל בגידה, על חירות ועל שיעבוד, על נאמנות ועל חברות, על הגשמות ועל אכזבות, על צירופי מקרים ועל הגורל, ועל החיים ועל המוות.
כן! על כל אלו נכתב בספר.
הספר הזה כתוב בצורה קולחת ופשוטה, מחד, ומאידך כל משפט שקול, ונדמה כאילו הושקעה בו הרבה מחשבה והוא נמצא בדיוק במקום הנכון.
לעתים, מצאתי עצמי מתפעלת ממשפט אחד מסוים בספר.
אין ספק, שכל הנכתב לעי"ל תורם להזדהות הגדולה של הקורא עם הכותב, אעפ"י שהספר, כביכול, מתאר סיפורים הזויים של אדם שעשה מעשים בלתי אפשריים, ולא ממש חי חיים אפרוריים ומשעממים, או שאולי אלו הם מעשים בלתי נתפסים בעינינו.
כל השאלות המתעוררות בנו לעתים-
"מה מרכיב את חיינו?"- אלו עקרונות? אם יש כאלו? אלו אמונות? אלו חוויות?
נראה שכל השאלות הללו התאספו בצורה קיצונית למדי בספר הזה.
המושג "חירות" חוזר כהד בספר בהרבה מאוד אופנים-
החירות לעשות בחירות, או לעשות מה שרוצים, חירות המחשבה, חירות במערכות יחסים, החירות להביע את דעתך, החירות לחיות את חייך כפי שתבחר, פסל החירות- כמייצג אומה.
זהו ספר מופלא בעיניי, ממליצה בחום.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
