מלחמה ושלום - 2 כרכים [מהדורת 2012] /
ל.נ. טולסטוי
אני בעמוד 160 וזה נורא נורא נורא נורא משעמם. וזה לא שלא קראתי טולסטוי וגוגול ודוסטוייבסקי ונורא אהבתי.
אני חושבת שהוא מנסה להתיש אותנו עם שיחות סלון רכילותיות ותיאור מחוות הנימוסין כדי להמאיס את זה על הקורא, כדי שהקורא יחוש כמה זה אווילי.
אח"כ תיאורים משעממים של נושאים פקידותיים, שיחות תפלות בין חיילים, ושום דבר לא קורה.
לדוגמא:
"בעוברו על פני מרכבתו של קוטוזוב, על פני סוסי-הרכיבה המיוגעים של אנשי-סיעתו ועל פני הקוזאקים שהיו מסיחים זה עם זה בקול רם, נכנס הנסיך אנדריי אל המבוי. קוטוזוב עצמו, כפי שהגידו לנסיך אנדריי, היה בבית פנימה עם הנסיך באגראטיון וויטור. ויטור היה הגנרל האוסטרי, שמילא את מקום שמידט שנפל. במבוי היה קוזלובסקי הגוץ שפוף לפני הלבלר. הלבלר, ישוב אצל חביונה הפוכה, שרוולי-מדיו מופשלים, היה כותר רהוטות. פניו של קוזלובסקי מיוגעים היו - מן הסתם, גם הוא לא ישן בלילה. העיף מבט בנסיך אנדריי, ואפילו לא הניד לו ראשו." "הקו השני... כתבת?" הוסיף והכתיב ללבלר. "גדוד הגרנאדירים הקיובי, גדודו של פודוליה..."
"אי אפשר להספיק, רום-מעלתו, השיב הלבלר בכס ושלא בדרך-ארץ, כשהוא מציץ בקוזלבסקי. מאחורי הדלת נשמע אותה שעה קולו העירני-הנרגן של קוטוזוב, כשהוא משתסע על-ידי קול חר, אשר בולקונסקי לא ידעו. על-פי צלילם של הקולות הללו, כל-פי הסח-הדעת שבמבטו של קוזלובסקי, על-פי חוסר הדרך-ארץ של הלבלר המיוגע, על-פי זאת שגם הלבלר וגם קוזלובסקי היו יושבים כה סמוכים למפקד-העליון על הרצפה אצל החביונה, וקוזאקים, המחזיקים בסוסים, היו צוחקים בקול ממש אצל חלון הבית, - כל פי כל אלה הרגיש הנסיך אנדריי, שמהו חשוב ומבשר-פורענות עלול להתרחש עתה. הנסיך אנדריי פנה אל קוזלובסקי בשאלות שאינן סובלות דיחוי. "רגע אחד, הנסיך," אמר קוזלובסקי. "סדר-מערכה לבאגראטיון." "והכניעה?" -"אין שום כניעה, ניתנו הוראות לקרב".
נו, כמה כזה אפשר לקרוא?
אח"כ הוא מתאר את שדה הקרב בצורה כל כך יבשה ומשעממת.
ובשביל מה כל כך הרבה דמויות, מילא במשפחות, אבל כל כך הרבה דרגות בצבא שאני בכלל לא יודעת מי מעל מי, ושמות של תפקידים כמו שהוזכרו לעיל (הוסארים, גרנדירים, קוזאקים, דרגונים), אז סבבה, אני מסתכלת במילון, שלוש, ארבע, חמש פעמים, כמה אפשר? אני אי אפשר לזכור אף דמות, למשל, את מה שכתבתי פה, קראתי לפני יומיים. אין לי מושג מי זה קוזלובסקי וגם לא המפקד האוסטרי.
גם ככה יש לך מיליון מחלקות וגדודים ופלוגות ויחידות, וחלקם אוסטריים, ולכל אחד יש מפקד שמוזכר פעמיים או חמש בכל הספר, החיילים צועדים ימינה ועושים מעקף, ועומדים ממול, ויורדים למטה, ואוגפים ופשוט אי אפשר להבין מזה כלום. פתחתי ויקיפדיה. קראתי על הקרבות המתוארים שם. אי אפשר להבין כלום. כל מה שהבנתי זה שנפוליאון הערים על הרוסים עם השביתת נשק והעמיד פנים שהצרפתים מועטים ורצוצים, והפיל בפח את הרוסים , אבל הרוסים גם לחמו וגם הרגו, וגם ברחו וגם הפסידו וגם ניצחו וגם ספגו אבדות קשות, וכיבוש וינה, ומה שהיה בצ'כיה והבריטים, בקיצור, לא מבינים כלום.
במקביל לקריאה אני רואה שלושה סרטים במקביל: ברוסית, באנגלית ב1971 ובאנגלית מ 1997. כדי להבין מה קורה.
אני כל כך מאוכזבת. כבר היה עדיף לקרוא מאסה של טולסטוי שהוא הוא אומר את מה שיש לו להגיד.
פיית הספרים
![מלחמה ושלום - 2 כרכים [מהדורת 2012] מאת ל.נ. טולסטוי](/bookimages/covers0/6047.jpg)
