הוצאה לאור›כנרת זמורה דביר

הספר הזה זכה בפרס ספיר ב-2014. אני לא מתרשם מפרסים בכלל ומפרס ספיר בפרט, והופתעתי, בסקירה לאחור של הספרים הזוכים, שאחדים מהזוכים אהבתי מאוד, למשל תיאום כוונות של חיים סבתו, מישהו לרוץ אתו של דויד גרוסמן או אם יש גן עדן של רון לשם. ראובן נמדר, המחבר שלפנינו, אם לא ניקח בחשבון אוספי סיפורים שחיבר, הרי הוא סופר של ספר אחד, ספר זוכה, אבל אחד. האם הזכייה מוצדקת? קראו.
אנדרו כהן, פרופסור בכיר באוניברסי

יכולתי לפתוח בשלל קלישאות על האפקט שמותיר הספר על הקורא: מרטיט לב, קורע לב, שובר לב, על איש טוב לב, טהור לב ורחב לב, שנלכד שלא באשמתו ברשת של קורי עכביש רגשיים.

אבל אני לא אוהבת קלישאות, ולכן לא אשתמש בכל הביטויים שלעיל, במיוחד מפני שצווייג מכיר את הנפש לא פחות מאשר את הלב.

ומעשה שהיה כך היה. קצין בחיל הפרשים של הצבא האוסטרו-הונגרי, ערב מלחמת העולם הראשונה, טוני שמו, מוזמן אל טירתו של אציל

ליואלה דרימן יש בת, לאה שמה. יואלה אוהבת את בתה עד כלות, ילדה כחולת עין וזהובת שיער, מלאך ממש. שום דבר לא יעיב על אהבה זו, לא המוגזמוּת שבה, לא הריחוק של הבת מהאם בתואנות של טיול סביב הגלובוס בגיל ההתבגרות, לא נישואין ולא עבודה. אמנם מגיל 19 בערך לאה כבר לא ליד אמה, גברים נוהגים להתקשר ולומר שלבת שלום אם זה מהודו, מתאילנד ובכלל מהמזרח הרחוק. מתברר בסוף שהיא היתה כל הזמן בהולנד.
גם אם האהבה היתה א

איפה שיש אנשים יש סיפורים. תמיד.

בניין דירות בעיר נטולת שם, זו זירת ההתרחשות שבחרה מירה מגן לספר.

יולה, סופרת שמנסה לאחוז בשולי המוזה, אשר זו חמקה ממנה כמו פרפר שקוף כנפיים, מקבלת מאחיה החורגים את דירת הקרקע שהורישה להם סבתם, למשך ארבעה חודשים. המטרה: להשלים כתיבת ספר.

עוד בבניין: חד הורית שהביאה לעולם את בנה באמצעות תרומת זרע, ולא בוחלת בשום סוג של עבודה כדי להבטיח את עתידו ולספק לו א

סיפורו של ויליאם תורנהיל מתחיל בלונדון, 1806. ילד עני שתמיד היה רעב וסבל
מקור. כילד העביר את ימיו ברחוב, בגניבות.
שם גם הכיר את סאל, שאביה, מר מידלטון עבד כשייט.
כשויליאם רק בן שלוש עשרה, הוא התייתם מהוריו ועבד בעבודות מזדמנות עד שאביה של סאל,
חברתו מהשכונה, החליט לקחת אותו לעבוד אתו כשוליה.
כך הוא נכנס להיכל השייטים.
אם הוא רק יעבור בשלום את שבע שנות ההתלמדות, הוא יהיה ספן עצמאי על נהר

לאונרד כהן נתפס בישראל כבן בית. יליד קהילה יהודית אורתודוקסית במונטריאול שהתפקר ויצא אל העולם הגדול אבל לא הסתיר את יהדותו ואפילו בהופעות דאג תמיד להגיד כמה מילים בעברית ארכאית. המוסיקה שלו לא מרעישה, מין פולק נוגה, מילות שיריו מתוחכמות ולא סתמיות. כהן דיבר כאן לכולם - מחסידי שירי ארץ ישראל הישנה ועד לרוקיסטים וביטניקים. מדינתנו, המעט פרובינציאלית אהבה להעריץ מישהו כמוהו - אמן סוג של "משלנו" בעולם

תינוק - יתרונות:
1. הוא חמוד ומתוק
2. בהמשך, כשהוא גדל קצת, הוא גם עושה דברים מצחיקים מהסוג שמעלים לרשתות
3. בהמשך, כשהוא גדל עוד, הוא עוזר לך כשאתה גדל עוד וצריך עזרה
4. הוא שלך, מבחינה גנטית, משמע הוא חלק בלתי נפרד ממך

תינוק - חסרונות:
1. הוא בוכה המון, כלומר מדובר באחריות גדולה לטפל בו
2. הוא יכול להשפיע לרעה על הזוגיות, מכיוון שהרבה יחס עובר מבן או בת הזוג אל התינוק
3. גם בהמשך, כשה

#
אני מתערבת שלליאן מוריארטי יש לפחות אחות אחת. תיאוריה את התנהגות האחיות כל כך מדוייקים ואמינים... אני נטולת אחיות (יש לי רק אח קטן אחד. למעשה הוא גדול ממני בכל מובן, אבל עדיין הוא אחי הקטן). שאפתי לאחות באופן כמוס מרגע שהתבגרתי, והמשכתי לשאוף לזה גם כשהמציאות המקצועית שלי הוכיחה שאחיות זה הכי לא דבש, וכדי לגדול עם אחיות רצוי לגדל חוש מיוחד לניווט בשדות מוקשים.

כתוב שזה ספרה הראשון של מוריארט

כשהתחלתי לקרוא את הספר הייתי בטוחה שהנה, עוד סיפור לעוס ומאוס על משפחת פשע או ילד שהצליח לצאת מהבוץ. עוד סיפור על משפחת עבריינים וסיבוכים עם המשטרה וכו' וכו'... ממש כמו אותן הסדרות ששוטפות את המסכים שלנו בזו אחר זו בשנים האחרונות. אז כן, עבורי זה אולי לעוס מכל כיוון אבל... מה אני אגיד לכם, אמנות המילה הכתובה. העולם הסיפורי כל כך עשיר ומלא ברבדים שאי אפשר להשוות בכלל חוויה של סדרה או סרט לדבר העמוק