ספר טוב

הביקורת נכתבה ביום שבת, 10 באוגוסט, 2019
ע"י
ע"י
דודה שלי, אישה חביבה בשלהי גיל העמידה, נוהגת בכל פעם להגיע לארוחות חג ולאירועים משפחתיים לבושה בבגד חדש ויפה. מה שמקסים בה באמת, הוא שבכל פעם שאני או מישהי אחרת שואלות אותה מאיפה קנתה אותו, היא צוחקת בקלילות מבוישת, רוכנת אלינו ואומרת שאולי לא נאמין, אבל זה עלה כמה עשרות שקלים מהחנות ההיא שליד מהשמו, כן, כן, משם, לא לעשות פרצוף כזה, צריך לתת להם הזדמנות ואז מוצאים שם מציאות.
את הספר הזה קניתי ב-29.90 ₪ ב'צומת ספרים', אחד מאלה שמפוזרים בקניונים במרכז, שאני נכנסת אליהם בעיקר כי אני מחפשת מזגן, מתוך הבנה ברורה שאני בכלל טיפוס של אליטיזם בחנויות יד שנייה, ואז אני מרפרפת עם העיניים על הדוכנים ועל המדפים במבט חמוץ ומתנשא שממלמל "יקר, יקר, קראתי, יקר, טיפשי, רדוד, יקר, קראתי, טיפשי" וחוזר חלילה, ולא נעים להגיד אבל בדוכנים שבחנויות האלה, אפילו במבצעים האלה, יש מציאות.
כזו מציאה היא "אמא של הים". אם מתעלמים מהשם האיטלקי שובר-השיניים של הסופרת, מהכריכה היאפית, מהצדף ומכל התפאורה הלא-מוצלחת, מגלים שמתחת לכל הטוהר הזה לכאורה מסתתר סיפור מרגש להפליא, כואב נורא, שמסופר בצניעות ובאלגנטיות מבלי לנסות לטלטל או להותיר רושם מוגזם. התיאורים הפשוטים, בסיוע התרגום הנהדר מאיטלקית, מביאים את הסיפור של נערה חסרת-שם שמוחזרת יום בהיר אחד למשפחתה ה"אמיתית" על-ידי זוג שגידל אותה עד אותה עת. לאט לאט, אנחנו צוללים יחד איתה אל מה שמצפה לה באותה "משפחה" וגם הלאה מכך.
לכאורה, זהו רומן שמגולל את סיפורה של אותה נערה, אבל למעשה הוא הרבה מעבר לכך. הוא טקסט לא ארוך, חכם נורא, על חיפוש וכמיהה אחר אימהות "אמיתית", על תחושת תלישות וזרות וניכור – ביחס לאם וביחס לעולם. הסיפור אמנם מובא מנקודת מבטה של הנערה, אבל כתוב בצורה כל כך טובה ומהודקת שהוא מצליח גם לגעת במרומז בכאב ובאובדן של האם עצמה, ולא של אם אחת אלא של כמה אימהות ואפילו של האם במובן הגנרי, הכמעט ארכיטיפי, זו שהים הוא סמלה. כרקע מרגש וכואב לעמדה הילדית ולעמדה ההורית, מופיעים אחיה של הנערה וסוגיות נוספות של השכלה, מעמד, תרבות, מיניות, עוני וזהות שמתנדנדת בין זו של המשפחה המולידה לבין זו של המגדלת, והופכת את שאלת השייכות של אותה נערה לכואבת מאין כמותה.
200 עמודים פשוטים וצנועים שמודפסים על נייר כבד ועבה, וכזו בדיוק היא התחושה ממנו.
40 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
(לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
בשמחה, נתי. רוב הדברים שקשורים באיטליה גורמים ללבי לחייך.
|
|
נתי ק.
(לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
תודה על ההמלצה! האיטלקיות בדרך כלל לא מאכזבות!
יש לי אפילו רשימת קריאה כזו;-)
נכנס לרשימת הקניות מיידית |
|
(לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
בשמחה, אדמה.
שופי, זה היופי במבצעי כאסח - זה בעצם איכותי ומגיע ממקום הגון, אבל התמזל המזל למצוא את זה בזול. קצת כמו עם ספרים, לעתים נדירות. |
|
שופי ינשופי
(לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
אני לא אתפלא
אם פעם, באיזה אירוע משפחתי, השמלה של הדודה תיקרע ותהיה לה פדיחה גדולה.
כי בדרך כלל על מה שקונים בזול משלמים אחר כך ביוקר. לא תמיד, אבל בדרך כלל. |
|
אדמה
(לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
נשמע ספר מרתק, תודה Paper Jam
|
|
(לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
תודה, צב ואור קרן.
יעל, זו באמת סוגיה כבדה. מטופלת היטב גם בספר. |
|
yaelhar
(לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
היה פה פעם סיפור על תינוקת בת שנתיים שאומצה בברזיל.
התברר שצוות טלויזיה בריטי גילה שהתינוקת נחטפה מאמה ונמסרה לאימוץ. הם גילו את התינוקת בארץ והיתה פה דרמה מטלטלת שהוכרעה על ידי בית המשפט - להחזיר אותה לאמה הביולוגית. שהיו לה כמה ילדים והיא היתה בהריון באותו זמן. כמה שנים אחרי איזה כתב הלך לבדוק מה עם הילדה. הוא מצא מתבגרת בהריון, אחרי התעללות רבת שנים של אמה הביולוגית. היא נשרה מבית הספר וחיה את החיים שנועדו לה לפני שמישהו הציע לה חיים אחרים. |
|
אור קרן
(לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
תמיד התלבטתי אם צריך לומר צדף או צדפה, צדפים או צדפות.
אז עכשיו עוררת בי את הרצון לבדוק....
זה מה שכתוב באתר של האקדמיה: "צִדְפָּה היא רַכִּיכָה החיה במים ומכוסה בקוֹנכייה בעלת שני חלקים צמודים (קְשָׂווֹת). צֶדֶף הוא השכבה המבריקה שיש בצד הפנימי של הקונכייה של מקצת הצדפות, והוא חומר לייצור תכשיטים ולקישוט כלים". |
|
צב השעה
(לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
את כותבת נפלא.
|
40 הקוראים שאהבו את הביקורת