A Story About You קבוצה ציבורית
אז, מייטי העלתה את הרעיון הגאוני שאקח על עצמי עוד התחייבות שלא אוכל לעמוד בה.
ולי היה הרעיון הגאוני להסכים.
אם כן, ברוכים הבאים לסיפור אודותיכם.

כמובן, המקור לרעיון הוא סיפור סימניה האגדי של מייטי:
http://simania.co.il/group.php?groupId=305
רבים וטובים ניסו ללכת בעקבותיה, ומשטר הטרור שהוטל על פולו כשהוא ניסה לעשות משהו כזה בטח לא מרגיע (משגר טילים, מישהו?), אבל נראה שעכשיו הגיע תורו של החיקוי העלוב שלי.
בהצלחה לכולנו.

אורטש סוף.
הידעת: בשביל להזמין חברים לקבוצה - שלח להם קישור: .
חברי קבוצת A Story About You
הצג הכל מציג 10 מתוך 25 חברים
בת 18
בין הספרים
בת 19
ארץ לעולם לא
בת 19
המקום שממנו באים הרגשות
בן 18
ארץ החתולים
בת 22
סנקטפראקס
בת 18
מקום טוב כלשהו
בת 17
שבע הממלכות
בן 18
אי שם
בת 19
פלוטו
קיר הדיונים
 |  הוסף דיון הצג הכל מציג 4 דיונים שעל הקיר
ילדת~כוכבים לפני שנה ו-1 חודשים

באיחור קל.. יום הולדת שמח לאורטש~~!
(וכן, זה כאן משתי סיבות, דומני)

מזל"ט.
https://www.youtube.com/watch?v=lXrEgAo_bjY
ילדת~כוכבים לפני שנה ו-1 חודשים
(..במחשבה שניה, אולי הייתי צריכה משהו מעט.. שמח יותר. הממ. נו שוין.)
האופה בתלתלים לפני שנה ו-2 חודשים
וגם את זה. כי אני זקוקה לזה בחיי.
no fear לפני שנה ו-2 חודשים
זה לא יקרה. הוא שכח את רוב מה שהוא רצה לעשות בכלל. תוותרי על כך החלומות שלך בייקר.
~RAIN~ לפני שנה ו-2 חודשים
מה זה, עידוד על דרך השלילה?
מוּמוּ לפני שנה ו-2 חודשים
אורטש מתעלם/ שוכח ממנו :( סו סאד. צריך לקום ולהמשיך הלאה! *משיכה באף*
פַּפְּרִיקָה לפני שנה ו-2 חודשים
אורטש איז נאט היר, חבר'ה. אורטש הוא בוגד חסר מצפון. אורטש לא יכתוב את זה. אנחנו צריכים לדאוג לעצמנו בעצמנו.
no fear לפני שנה ו-2 חודשים
לא, פפר. את לא מציעה הרי שנכתוב את זה בעצמנו? אף אחד מאיתנו לא יוכל לכתוב כמוהו! את לא מבינה, אנחנו לא מתקרבים לקצה קצהו של הזרת שלו!!

(ומוזר לשמוע מילים כאלו דווקא ממך, AA116 הנאמנה.)
no fear לפני שנה ו-2 חודשים
(רייני, אגב, זו הייתה אמת. דיברתי איתו על זה ביוני. הוא לא עומד להמשיך את זה. הוא לא ממש זוכר את רוב מה שהוא תכנן. הוא סיפר לי מה שהוא כן זכר, וגם אני לא זוכרת הרבה מזה, רק שזה היה קשור לפולו.)
האופה בתלתלים לפני שנה ו-2 חודשים
מכפת לכם תנו לי לבכות בשקט.

(אני מחזיקה מהסיטקום כמעין וריאציה כלשהי של הקונספט, אבל אנחנו זקוקים גם לזה)
פַּפְּרִיקָה לפני שנה ו-2 חודשים
חשבתי ששאף אחד אף פעם לא יקרא לי שוב AA116. אני דומעת כאן.
פַּפְּרִיקָה לפני שנה ו-2 חודשים
(אנחנו לא נהיה אורטש - אף אחד מלבדו לא מסוגל - אבל אנחנו נהיה אנחנו, וזה פשוט יצטרך להספיק, אני מניחה? כמו פאנפיק הסמים בהוגוורטס שלך שהיה אמור, אם את זוכרת, להתפתח לפאנפיק שבו כולנו תלמידי הוגוורטס עליזים ומאושרים.)
(דו המשמעות מקרית לגמרי.)
פוונסי לפני שנה ו-2 חודשים
עם מדברים על פאנפיקים...
פוונסי לפני שנה ו-2 חודשים
והכל כשור לפולו
no fear לפני שנה ו-2 חודשים
עדיין אפשר לכתוב את זה. את הוגוורטס.

אבל בואו לא ניגע בזה. זה יפה ולא שלם ואני רוצה להשאיר את זה כמו שזה.
מוּמוּ לפני שנה ו-2 חודשים
אנחנו צריכים לפתוח במסע שכנועים לאורטש. שיצא למסע חיפושים אחר המחשבות שלו או וואטאבר, ממש לא אכפת לי. שיעלה על רעיון חדש. רק שיתחבר, בשם כל המכרסמים!
no fear לפני שנה ו-2 חודשים
אמן
Ortash לפני שנתיים ו-4 חודשים
פרק ראשון


הדממה בחדר היתה כה כבדה, עד שאפילו אליוט מצא לנכון לשתוק. אין מכך שהבין דבר-מה מן המתרחש, ואף על פי כן - נראה שאפילו הוא הבין שדממה מסוג שכזה, אין זה מין הראוי שתופר בזמזום כנפיו של זבוב.
יש שהדממה שאבה את עוצמתה מגודלו של הציור, ולמען ההגינות - זה היה ציור גדול. הוא הסתיר מחצית מן הקיר הנמוך שהושען עליו. שני זוגות עיניים בחנו אותו בעיון, בולעים כל פרט, כסוטה המפשיט במוחו עלמה המהלכת ברחוב. אלא שלא כמו אותו הסוטה, המוחות שאליהן מחוברות היו העיניים כמו הלבישו מחדש את הציור, ולאחר מכן הפשיטוהו בשנית ואז ביקעו את גופו ובחנו מקרוב את אבריו הפנימיים.
זה, אולי, תיאור קצת גראפי. אני בסך הכל מנסה לומר שהם התעמקו בציור.

"את יודעת", נפצה לבסוף אחד משני הפיות וחתם את אותה דממה במין חוסר-רשמיות אנטי-קליימטי להפליא, כמו היו מילותיו האחרונות של גאון הדור "לעזאזל, כואב לי בחזה". כעת נותרה הדממה בועה בחלל הזמן, ואליוט הרגיש שפג המתח ושב לזמזם לו ברחבי החדר.
"זה אולי הדבר המכוער ביותר שראיתי מימיי".

"את" שכבה על ספה בלויה בצד השני של דירת הסטודיו ולא התיקה את מבטה מן הציור. נראה כי היא מתמאצת לשמר את הדממה שהתפוגגה, אבל הזמזום המתמשך קטל את ניסיונותיה. סופו של דבר ויתרה, ופצתה את פיה לענות: "את מקבלת מראה ליום ההולדת הקרוב".

כרית עשתה את דרכה בשריקה דרך האוויר ופספסה את הנערה המתגלגלת מצחוק במילימטרים ספורים בלבד.

כשנרגעה, קמה על רגליה, הניחה את כפות ידיה על מותניה ונאנחה. "את צודקת", אמרה. "זה מחריד". היא צעדה אל הציור ונעמדה מולו בעוז, אולי בתקווה שאם תבהה בו חזק מספיק ישתפר בעצמו. הוא לא השתפר. על הקנבס העצום עדיין התנוססה אותה נקודה ירוקה בתוך מה שנראה כמו צלליתו של חתול סיאמי שהתשתרע על רקע בגוון של שזיף שעבר זמנו. היא לפתה את הקנבס, הניפה אותו, ונשאה אותו איתה בחזרה אל הספה. שם הרימה זוג מספריים משולחן הקפה והחלה לגזור מן הקנבס לבבות, שצנחו להם לאט אל הרצפה.
"זה הלחץ", אמרה. "אני לא יכולה לצייר שבוע לפני הגשה".
"יודעת, מייטי, אני באמת לא מבינה למה את נותנת לזה להשפיע עלייך ככה", אמרה השנייה והתמתחה על הכורסה המוטלאת. שערה השחור הארוך נשפך על הרצפה כמו מפל של תלתלים והכרית מעכה את פניה כך שהמשקפיים נחו עקומים על תווי הפניה החדים. חולצתה, שהיתה גדולה מכפי מידתה ובעלת צווארון פרום חשפה קעקוע קטן של זוג כנפיים בין שכמותיה השזופות.

מייטי הרימה את מבטה מן הקנבס המושחת והביטה בחברתה מבעד המשקפיים העבים שנחו על גשר אפה. קצות שפתיה התרוממו קלות בחיוך-לא-חיוך, היא נענענה את ראשה והשיבה את מרצה למלאכת הגזירה. ערימת הלבבות הקטנה תפחה לאט. "לא כולנו גאונים, את יודעת".
בתגובה לאמירה זאת, הנערה עם הכנפיים פרצה בצחוק אדיר. היא הסתובבה על גבה וספקה את כפיה באוויר. "גאון, ממש. בקושי שרדתי את הסמסטר שעבר. נכשלתי בשלושה קורסים!"
"זה כי את לא לומדת, בכלל! טרחת לפתוח את הספרים מאז תחילת ספטמבר?"
הנערה על הכורסה משכה בכתפיה.
"אני לא מכירה עוד הרבה אנשים שעושים התמחות בפילוסופיה של המתמטיקה. בטח לא כאלו שסיימו שנה א' בהצטיינות. את מדשדשת רק מאז שנכנס לך הג'וק הזה של האנימה", אמרה מייטי. כעת עמדה לגזור לב שיכיל בקרבו את הנקודה הירוקה. היא היססה לרגע, ונעצה את מבטה בנקודה. הירוק היה ירוק יפהפה, היא יצרה אותו בעצמה. לעולם לא תצליח לערבב שוב בדיוק את אותן כמויות של כחול וצהוב כדי ליצור את הירוק המושלם הזה, חשבה. היא בהתה עמוק אל תוך הנקודה, עוקבת אחרי משיכות המכחול העדינות... מאתרת את הנקודות שבהן ידה רעדה והשערות נסבו אחורנית… ולפתע, נדמה היה לה שהיא רואה עלי דשא מתנועעים ברוח בתוך הנקודה, כמו היתה מסתכלת דרך צוהר בעשב טרי.
"תואר בפילוסופיה של המתמטיקה את צריכה לעשות כשאת רוצה לעשות תואר בפילוסופיה של המתמטיקה", אמרה הנערה על הכורסה וקטעה את שרעפיה של מייטי. היא מצמצה והנקודה שבה להיות נקודה ותו לא. שני להבי המספריים התאחדו והלב הירוק צנח לו דרך האוויר הסמיך ונחת על ראש הערימה. "ועכשיו אני לא רוצה לעשות תואר בפילוסופיה של המתמטיקה. אני רוצה לצייר אנימה. את תראי, בסוף מישהו יזהה את הכישרון שלי. בטח יש בזה יותר כסף מאשר בפילוסופיה של המתמטיקה".
מייטי משכה בכתפיה. "אולי", אמרה.

כעת אפפה שתיקה את דירת הסטודיו, ורק קולות החיתוך המעומעמים של המספריים על הקנבס מיתנו את הזמזום הממאן לחדול. לכשהונח הקנבס כולו בערימה אחת על הרצפה, גזרים-גזרים בצורת לבבות במחזה המדכא ביותר שראיתם מימיכם, ורק הצליל המונוטוני הבלתי-נסבל של הזבוב נותר מרחף באוויר הערביים, הציעה לבסוף מייטי לנערה מקועקעת ישנה-למחצה: "היי, אנג'. קומי. בואי נעלה לבקר את כיפס".

אקו התגוררה בקומה שמעל מייטי. הצרה עם המצב הזה היתה שמייטי התגוררה בסטודיו קטן בקומה השמינית מתוך שמונה, ואקו מצאה את עצמה מתגוררת על הגג. ומבחינה טכנית, הגג לא נכלל בשכר הדירה המשותף ששילמו. אבל אקו אהבה את האוויר על הגג, ואף אחד מעולם לא הטיל ספק בזכותה לשהות שם, וכך היה המצב.

כובע הגרב הכחול של מייטי בצבץ מעל הסולם המוביל אל הגג, מבשר על בואה. "שוב איבדתי את החתול המזורגג", כיפה כחולה רטנה באוזני אחותה לפני שעוד ראתה את עיניה. בעקבות הכובע הציצו זוג משקפיים גדולות ואף מנומש.
דירתה של אקו נגלתה לפניה: עשרות של פסלים משונים נהנו מן היכולת לעמוד במלוא תפארתם הודות למחסור המובן בתקרה, רצפת הבטון המחוספסת כוסתה מנדלות מרהיבות ואוכלוסייה מזערית של רהיטים ניסתה בהצלחה מרשימה שלא לבלוט, מבויישת מן ההשוואה ליצירות האמנות שהיתה עושה באופן אינסטנקטיבי עין אנושית שבחנה את הגג.
"הוא כנראה שוב ברח לפולו", מייטי השעינה את סנטרה על רצפת קומת הגג.
"אני יודעת שהוא שב ברח לפולו!" אקו התפרצה, הופכת סדינים וכריות. "כפוי הטובה הזה! לפולו יש כל כך הרבה חתולים, הוא אפילו לא שם לב כשהוא נכנס! אני, לעומת זאת, מאכילה אותו כל יום! כל יום! ובאוכל הרטוב מהפרסומות, לא בזבל הזה שהוא מאכיל אותם! אני נשבעת לך מייטי, הוא אוכל יותר טוב ממני, החתול הזה, ועדיין, בורח לפולו!"
אקו המשיכה לקטר, ובינתיים אנג'ל העומדת למרגלות הסולם, שלא הבינה מה מעכב את חברתה וחשבה שזו נתקעה, דחפה אותה מעלה. מייטי, שאיבדה לרגע את אחיזתה, תפסה במהירות בשפת הבטון, ולרגע ראשה הסתחרר. היא יכלה להשבע שבמקום הסולם היא נאחזת באורח-פלא במפל מאלף הגועש מטה ומקרין לכל עבר אלפי צבעים בעוד קרני הירח נשברות על פני המים. אך מייטי מצמצה, ושבה לראות את אותו סולם רגיל, שצבעו הכחול מתקלף עד כדי שסכנת הטטנוס היתה ודאית לכל מי שנשרט מן הברגים הסוררים שהזדקרו ממנו.
לכשנרגעה רוחה, שלחה מייטי מבט רושף לתחתית הסולם.
"את מטורפת".
אנג'ל החזירה לה חיוך מלוא-השיניים.
מייטי משכה את עצמה וטיפסה את הגג, ואנג'ל עלתה בעקבותיה.
"אני לא מבינה", המשיכה אקו. "מה יש לפולו שלי אין?"
אנג'ל צחקקה. "קנאית".
אקו הזדקפה בבת-אחת ולחייה הבהיקו בורוד עז.
"אני לא מקנאה! אני אפילו לא אוהבת את היצור הזה! אבל אם יקרה לו משהו, פולו לא יעמוד…"
מייטי ואנג'ל הביטו באקו בעיניים לועגות. האמת - ובמקרה זה הבהרתה היא ללא ספק הדבר ההגון לעשותו - היתה שהחתול המשותף אכן היה רעיון של פולו, ושהוא - החתול - ואקו, רבו בלי סוף. לעתים נדמה היה לה, למייטי, שהם מתווכחים, שניהם, רק לשם שיהיה רעש בבית. חשדה זה התחזק בכל פעם שאקו הטיחה בחתול טיעונים פוליטיים נלהבים בעד זכויות הלהט"בים והוא היה משיב לה ביללות של מחאה גם כשהיתה משנה לפתע את הנושא ומתחילה לדבר על חטיפי חתולים.
"א-הא!" היתה צועקת אז בנימת ניצחון. "אתה מתנגד לחטיפים, מה? אין בעיה, אני לא אכפה עליך שום דבר שנוגד את העקרונות החתוליים שלך!"
בסופו של דבר תמיד היתה נותנת לו חטיפים, אבל בהבעה חתומה ותוך כדי שהיא עסוקה במשהו אחר, שלא יטעה ויחשוב שהוא ניצח. ובכלל, רגעים כגון רגע זה ממש שבו ניצבו שלוש הנערות על הגג המעוטר כריות ומסעדים זרוקים על הרצפה ושולחן אחד שהופך בלא מחשבה שנייה, קורבנות החיפוש הקדחתני אחר החתול, הפריכו את כל טיעוניה של אקו באשר לתיעוב הנצחי שחשה כלפיו, עיקשים ככל שיהיו.
כיפה כחולה השתתקה. היא החלה לסדר את האנדרלמוסיה בדממה, וחברותיה בלעו את הצחקוקים שאיימו לחמוק מבין שפתותיהן והתכופפו לעזור לה.

עד שמצאו את עצמן ישובות על שפת הגג, רגליהן מתנדנדות מעל האינסוף ושערן מתבדר ברוח, כבר סרו כל העננים והשמש נבלעה כליל באופק הרעב.
אקו עצמה את עיניה ונתנה לרוח הקרירה להפריח את חולצת הפלנל הפתוחה שלבשה ולחשוף את המילה 'LOVE' שהוטבעה על הטי-שירט שלבשה תחתיה. יש שבמצב שבו היו שרויות היה בכך טעם נפגם, אבל הן סברו כי יש להן דברים חשובים יותר לדאוג להם מאשר כיתוב על חולצה. הצרה היא, כמובן, שכאשר אתה מניח כי צרותיך פוטרות אותך מן ההתעסקות בדברים בטלים כגון חולצות, הרי שגורלך נחרץ לפספס את הדברים הבטלים אשר הם המקור לבעייתך מלכתחילה. זבובים, למשל.
מכל מקום, החתול הבוגדני ברח, הזבוב שבדירה מתחת לא ידע מנוח, הרוח היתה נעימה ואף אחת מהן לא רצתה להטריד את עצמה בבבעיות שכאלו, או בכלל. זה היה מין רגע כזה.

"מייטי?"
"כן, כיפ?"
"אני יורדת לישון איתך היום, טוב?"
"טוב".
"מחר נלך להביא את גרטווד, טוב?"
"טוב".

מייטי הביטה אל העיר הקפקאית שתחתיה. ים של בנייני משרדים ושל בטון יבלע אותה אם תפול, ואף אחד לא ירגיש בה בכלל. היא הרי כל כך קטנה. היא נשענה קדימה, סתם בשביל הריגוש, והריחה את האנדרנלין. הגג לא היה מיועד למחיה ולא היה מותקן בו מעקה. כעת נשענה על ידיה כך שאם תשחרר את אחיזתה תיפול אל התהום. אקו ואנג'ל לא השגיחו בה.
ולפתע המרפק שלה כשל.
היא הרגישה את הלב מזנק לה לגרון ובבת אחת התחלף ים הבטון בעמק מלבלב, מנוקד בגגות חומים ובשיחי פרחים. יד חבקה את חזה וההזיה נעלמה כלעומת שבאה. מייטי מצא את עצמה תלויה בין שמים לאותה מדרכה סדוקה ומוכרת, מעוטרת בדלי סיגריות ומסטיקים לעוסים. נתמכת באנג'ל היא הניפה את עצמה בחזרה אל הגג.
אקו התנפלה עליה ואחזה בידה.
"מה קרה לך? את בסדר?"
מייטי מצמצה כמה פעמים.
"לא ראיתן את זה?"
השתיים מצמצו אליה חזרה, ואז האחת אל השנייה.
"את מה, מייטי?" שאלה אקו.
הנערה, שהשיער החום הארוך שנשפך מכובע הצמר רקד כעת על פניה ברוח הלילית, הביטה בהן ארוכות, ואז ברצפה.
"כלום, לא משנה", הכריעה לבסוף. "אני כנראה סתם עייפה. אני יורדת לישון, לילה טוב", אמרה. היא קמה, טפחה על ירכיה כדי לנקות את האבק ונעלמה מאחורי הסולם.
כעת נותרו אקו ואנג'ל לבדן, ושתיהן עמדו על רגליהן.
"את נשארת הלילה?" שאלה אקו.
"לא", ענתה אנג'ל והברישה גם היא את מכנסי הג'ינס שלרגליה. "קבעתי עם רעואל".
אקו עיוותה את פניה. "אני לא מחבבת את רעואל".
אנג'ל משכה בכתפיה. "הוא מקושר, הוא ימצא מפיק שיקנה את האנימות שלי".
אקו שילבה את ידיה. "האנימות שלך מעולות, אנג'ל. את לא צריכה אותו כדי להצליח. וחוץ מזה, לא שמעתי שפגשת מפיק אחד מאז שפגשת אותו".
אנג'ל חייכה. "אז כנראה שיש בו גם עוד כמה דברים".
"אני חושבת שהוא הסחת דעת. הוא מפריע לך להתקדם".
"נו, אז מה? אני אמורה לעזוב הכל בתקווה שהקריירה שלי תמריא פתאום באורח-פלא? אולי אני גם אעזוב את האוניברסיטה ואוותר לגמרי, כמוך?" אמרה אנג'ל ומיד התחרטה על כך. האמת היתה שאנג'ל העריצה את אקו על שעזבה את הלימודים באקדמיה והתמסרה לגמרי לאמנות שלה, אך לא האמינה שאיי-פעם תצליח לגייס את האומץ הדרוש ללכת בעקבותיה.
בכל אופן לא נראה כי אקו נפגעה מן הדברים.
"אני שלמה עם הבחירות שלי", אמרה. "ובטח לא חושבת שויתרתי. אהבתי את האוניברסיטה, אבל זה" - היא שפשפה בביישנות את המנדלה הענקית שעליה עמדו בכף רגלה - "מה שתמיד רציתי לעשות. אני לא חושבת שאפשר לברוח מהחלומות שלך. אני לא יודעת מה את באמת רוצה - לכתוב אנימות או להתעסק בפילוסופיה של המתמטיקה - אבל אני מאמינה שבסוף תגלי, או שתמצאי דרך לשלב אותן".
אנג'ל שתקה, מאפשרת לדבריה של אקו לשקוע.
לפני תשעה חודשים היתה סערה. מייטי התרוצצה בהיסטריה על הגג וניסתה להציל כל מה שיכלה, להביא את עבודות האמנות לחוף מבטחים בדירתה. בשלב מסוים נשכבה על אחד הציורים שאהבה במיוחד כשהרגישה שהרוח הולכת לתלוש אותו מידיה. אקו צפתה בחלחלה בעוד העולם שבנתה לה מתמוטט: הפסלים צנחו לאור הברקים והתנפצו על המדרכה, והציורים נקרעו והתעופפו לכל עבר ברוח העזה. כל מה שלא מצא מחסה בתיבת הנוח של מייטי נספה בסופה ונעלם. כמה שבועות אחרי כן, פקיד ממשלתי אחד עקב אחרי שביל העבודות ההרוסות והגיע לבניין. הוא שילם לאקו סכום עתק וקנה את אחת היצירות שמייטי הצליחה להציל. האיש התאבד בתלייה כמה שבועות אחרי כל העניין, הן קראו על כך בעיתון. זה כבר לא היה חשוב. דברים דרמטיים בהרבה קרו בינתיים. אקו החליטה לנשור מהלימודים כדי להתפרנס מהעבודות שלה, צעד שנראה לאנג'ל באותו הרגע פזיז מאוד - מה שהפתיע אותה, מפני שאקו היתה, אולי, האדם היציב והפחות פזיז שהכירה - אך כעת הבינה שלא היתה בו שום פזיזות.
"הפואנטה היא", המשיכה אקו, כשהשתיקה התחילה להרגיש ארוכה מדי. "שלא משנה באיזו דרך תלכי, העיקר הוא שרעואל לא יהיה שם".
אנג'ל גלגלה עיניים ואקו צחקה.
"לילה, כיפס", אנג'ל ונעלמה גם היא מאחורי הסולם.
"לילה", לחשה אקו, והוא בלע את שמו בשקיקה. היא נותרה בגפה, והכניסה את כפות ידיה לכיסי המכנס מפאת הקור. עיניה היו עצומות-למחצה, והיא הביטה על העיר שתחתיה. האורות היחידים שנשפכו על הרחוב האפור נבעו מחלונות הבארים, חמקו מבעד הוילונות השקופים של בתי הבושת והבהבו באדום וכחול, מזכירים ממרחק בטוח שהמשטרה עדיין קיימת, גם אם אתמול פוצצו את הצורה לילד בן שתים-עשרה כמה בלוקים ליד והסירנה לא נשמעה עד שלא נשארה למסכן שן אחת בפה.
"לילה טוב, סימניה", היא חשבה, ונעלמה מאחורי הסולם.
no fear לפני שנתיים ו-4 חודשים
זה היה כל כך יפה! אתה כותב כל כך טוב, אורטש.
הכי אהבתי את המשפט: ""לילה", לחשה אקו, והוא בלע את שמו בשקיקה." אני ממש מרוגזת שלא חשבתי על זה לפניך, למען האמת.
זה מדהים. תכתוב עוד פרק. אני מחכה לראות מה עובר על מייטי ועל ההזיות שלה. בטח יש איזה קו עלילה שאתה מתכנן. סומכת עליך.
אקו לפני שנתיים ו-4 חודשים
אעאעאעאעאאעאעעאעאעאעאעאעא
Im excited
מגדת העתידות לפני שנתיים ו-4 חודשים
זה מוזר להיות זו שכותבים עליה ולא זו שכותבת על אחרים. מרענן. מייטי הזאת היא המייטי האידיאלית, אני אוהבת אותה. אהבתי גם את אליוט. הכתיבה שלך מדהימה כמו תמיד, אורטש היקרקר! בגבול הטוב בין חולצות עם כיתובי LOVE ותיאורים דרמטיים של משב הרוח בשערן של דמויות דרמטיות לא פחות. אני רוצה כבר לדעת מה קורה בהמשך^^
לפני שנתיים ו-4 חודשים
אתה תהיה אדם נוראי אם תיתן לנו לחכות יותר משלושה ימים לפרק הבא.
לפני שנתיים ו-4 חודשים
או שאתה אדם נורא עד הפרק הבא
האופה בתלתלים לפני שנתיים ו-4 חודשים
מעולה!
רעואל? סירייסלי?
אבל אדיר.
אנג'ל לפני שנתיים ו-4 חודשים
אני תומכת באופה. רעואל??
רעאול??
היית צריך לעשות אותו קים טאהינג כבר.
פפפפף.

אחלה דבר חוץ מזה.
אבל
ראעולללל??
מגדת העתידות לפני שנתיים ו-4 חודשים
גם אני תהיתי לגבי רעואל. wtf.
Ortash לפני שנתיים ו-4 חודשים
תודה ^₹^'

אתם סוחטים ממני ספויילרים על רעואל. זה לא ילך לכם.
ולא. קים טאהינג הוא הכל. בלעדיו לא היית מצליחה להפוך אותי לפאנבוי. (אם רייצ'ל שואלת, מעולם לא אמרתי את זה).
אנג'ל לפני שנתיים ו-4 חודשים
רק שתדע שהם פרסמו סרטון חדש.
התיאוריה נמשכה@_@
היוש אני פדופיל לפני שנתיים ו-4 חודשים
ממש לא נעים לי להתפרץ ולישעול אבל למה לא אני
היוש אני פדופיל לפני שנתיים ו-4 חודשים
כאילו אני יותר וויטיקה מבייקר
היוש אני פדופיל לפני שנתיים ו-4 חודשים
אוליי קדיי שאני אפסיק לקוות
היוש אני פדופיל לפני שנתיים ו-4 חודשים
פשוט לא אחפת לחם מימני
היוש אני פדופיל לפני שנתיים ו-4 חודשים
אנינאשב לבד
בחושך
בקור
POLLO לפני שנתיים ו-4 חודשים
אהבתי אהבתי אהבתייייייייייייי. זה גדול! הרבה זמן לא חיכיתי ככה להמשך!
no fear לפני שנתיים ו-4 חודשים
מצטרפת לכריס, אגב. אתה אדם נורא. פשוט כי אני רוצה עוד פרק ורגשות אשמה וסחיטה רגשית נראית כמו דרך טובה להשיג את זה.
מוּמוּ לפני שנתיים ו-4 חודשים
זה ענק!
אני באמת חושבת שאכזרי מצידך לתת לנו לחכות. מאמינה בזה בכל כוחי.
(אולי אצטרף לסחיטה הרגשית של נוף?)
Lali לפני שנתיים ו-4 חודשים
(דילאי ~)
מעולההה D;
אנג'ל לפני שנתיים ו-4 חודשים
(אני מצטערת, למה את וותיקה יותר מבייקר?)
לפני שנתיים ו-3 חודשים
(כי היא באמת הייתה כאן לפני בייק~
פשוט רק לאחרונה טרחת לשים לב אליה~~)
no fear לפני שנתיים ו-3 חודשים
(אבל בייקר בכלל לא הייתה בפרק הזה... ><)
אנג'ל לפני שנתיים ו-3 חודשים
(אבל... בפרופילים בייקר שנה ושמונה, והיא ארבע דו?)
no fear לפני שנתיים ו-3 חודשים
(חשבון חדש. אם כי. עדיין לא הבנתי מה הקשר של זה לדיון, כי בייקר בכלל לא הייתה אחת הדמויות...)
Ortash לפני שנתיים ו-3 חודשים
בעיניי סיפור שבו כל אחד נכנס במקום המתאים לו בעלילה כדמות משמעותית, מורכבת ואינטגרלית לסיפור הוא הרבה יותר מעניין מאשר כזה שבו כולם מופיעים מיד, אבל לכל אחד יש זוג משפטים לכל היותר, ואם הוא ממש בר-מזל אחד מהם הוא פאנץ'-ליין.

ראו הוזהרתם, רובכם תיאלצו להתאזר בסבלנות לא מעטה עד לפרק שבו אתם תכנסו, במיוחד עם קצב הכתיבה המתסכל שלי. יכול להיות שזה לא מתאים למי שלא מסוגל להתמודד עם המתח. בעלי לב חלש, אתם יודעים איפה היציאה.
אבל, אני חושב שעבור מי שיצליח לעבור את התקופה בלי לאמץ טיק כרוני בעין שמאל, ההמתנה תהיה שווה את זה.
no fear לפני שנתיים ו-3 חודשים
בשבילי ההמתנה תהיה שווה אפילו אם כן אאמץ טיק כרוני בעין שמאל XD
האופה בתלתלים לפני שנתיים ו-3 חודשים
אתה הולך ליצור לי טיקים אפילו שגמרתי עם מתמטיקה. שיימ.
(לא יוצאת ולא יוצאת)

(וכן, אני בכלל לא ותיקה וגם לא בסיפור...)
~RAIN~ לפני שנתיים ו-3 חודשים
הו וואו. זה יפהפה.

(למען האמת, לעתים רחוקות אני אכן מוצאת את עצמי מניחה בתמיהה אצבע קרה על עיני השמאלית המתעוותת לה לפתע 0___0)
(אחכה בחפץ לב גם אם הדמות הבאה תיכנס בעוד תריסר פרקים. שלושת הדמויות שכן יש מלאות בצורה נפלאה *~*)
ריצ' רצ' לפני שנתיים ו-3 חודשים
היי זה יפהה (:
אני בכלל לא בדילאיי
אגב, "כסוטה המפשיט במוחו עלמה המהלכת ברחוב"? המטאפורות שלך ממש מקסימות אחי
(רייצ'ל לא שואלת היא יודעת הכל) (שיימ און יו)
(אתמול אכלת חביתה)
היוש אני פדופיל לפני שנתיים ו-3 חודשים
תיתאלמו בבקשה מתגובותיי
הן תוצאה ישרה של יותר מידי גנים פולניים
אנג'ל לפני שנתיים ו-3 חודשים
...וזה היה הפרק האחרון חברים.
מוּמוּ לפני שנתיים ו-3 חודשים
לאלא, פליז לא. פליז לאאא.
מוּמוּ לפני שנתיים ו-3 חודשים
ואגב, אתה צודק לגבי הדמויות.
מגדת העתידות לפני שנתיים ו-3 חודשים
אתם מודעים לזה ששבועיים זה כלום זמן, נכון?
no fear לפני שנתיים ו-3 חודשים
את מנסה להזהיר אותנו שהוא עומד לפרסם עוד פרק רק בעוד חצי שנה, הא?
לפני שנתיים ו-3 חודשים
כן,במיוחד שעוד רגע הסמסטר מתחיל~~~
אנג'ל לפני שנתיים ו-3 חודשים
חצי שנה? את נותנת לו יותר מידי קרדיט.
no fear לפני שנתיים ו-3 חודשים
מישהו הקפיץ את הקבוצה. לדעתי זה סימן משמיים, אורוש.
POLLO לפני שנתיים ו-3 חודשים
רואים איזה קשה לנהל? אני הסקתי מכאן רק דבר אחד לעצמי- קודם לכתוב 2 פרקים ורק אז להפיץ את הראשון XD
זאבה~ לפני שנתיים ו-3 חודשים
חחח, יפה אמרת
מוּמוּ לפני שנתיים ו-2 חודשים
אחלה של רעיון XD
או לעשות כמונו, לכתוב הכל ואז לפרסם בחלקים
(למרותל שאם הוא היה כותב הכל.. היינו נהיים כבר סבים וסבתות עד שזה יצא לפועל)
לפני שנתיים ו-1 חודשים
כן
ילדת~כוכבים לפני שנתיים ו-1 חודשים
כמו העונות של שרלוק, פחות או יותר. 0~&
זאבה~ לפני שנתיים ו-4 חודשים
אז, מה עושים פה בעצם?
פוונסי לפני שנתיים ו-4 חודשים
מחקים שהי תיחתוב את הסיפור
אקו לפני שנתיים ו-4 חודשים
הוא*
אנג'ל לפני שנתיים ו-4 חודשים
יושבים ומחכים שאורטש יתמוטט נפשית זה מה.
אקו לפני שנתיים ו-4 חודשים
יפה אמרתXD
no fear לפני שנתיים ו-4 חודשים
אז אורטש הוא זה שעומד מאחורי הקבוצה הזו? תהיתי לעצמי. הייתי בטוחה שזו את.
אקו לפני שנתיים ו-4 חודשים
אני מניחה שהיה צריך להבהיר את זה לול
Ortash לפני שנתיים ו-4 חודשים
הו, כן. כדאי להוסיף את זה לתיאור הקבוצה. אני על זה.
קישורים רלוונטים
 |  הוסף קישור הצג הכל מציג 0 קישורים רלוונטים
סרטוני הקבוצה
 |  הוסף סרטון הצג הכל מציג 0 סרטונים

אירועים
 |  הוסף אירוע הצג הכל מציג 0 אירועים של חברי הקבוצה
ביקורות ספרים של חברי הקבוצה
הצג הכל מציג 3 מתוך 812 ביקורות ספרים
גדלתי ביישוב קטן. הכרתי בשמם את כל האנשים בו, וגם הם הכירו אותי. כל בני השנתון שלי היו איתי בגן, וגם בבני עקיבא; כשהייתי נתקלת בילדים בדרך למ... המשך לקרוא
32 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
פַּפְּרִיקָה לפני שבועיים


(הי רויטל. עוד לא קראתי את הביקורת שלך, בכוונה. את בטח אומרת בה את כל מה שאומר פה רק באופן יותר טוב. סורי) ........ ........ ........ ........ ........ ........ הי... המשך לקרוא
20 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
האופה בתלתלים לפני ארבעה שבועות


אז נכון, בולשיט שכתוב על כריכות הוא בולשיט, אבל לפעמים הוא תמרור אזהרה מאיר עיניים. אבל אני הייתי עייפה, אדוני השוטר, והבן שאין לי במיון או ... המשך לקרוא
33 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
פַּפְּרִיקָה לפני חודש



ספרים שיש לחברי הקבוצה בבית
הצג הכל מציג 8 מתוך 1012 ספרים שיש לחברי הקבוצה בבית
עודכן לפני חודש


רשימות ספרים של חברי הקבוצה
הצג הכל מציג 2 רשימות ספרים
פַּפְּרִיקָה בת 22 מכאן
פַּפְּרִיקָה בת 22 מכאן




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ