ביקורות ספרים על הספר אתי החיים משחק הרבה - הספריה החדשה #
|
|
|
|
"נעימה מנגינת השאלה שיודעת שתיענה"
כמה כיף לקרוא שוב ספר טוב של גרוסמן!
הספר מתבסס על סיפור אמיתי (את הסיפור המקורי על אוה פניץ-נהיר ניתן לקרוא בבלוג של עידית בחיפוש הראשון בגוגל), סיפור על מערכות היחסים בין אם ובת, בין אב ובת, בין אשה ואהובה ובין איש וההיא שבורחת. בהווה ובעבר. גילי (הנכדה) כותבת לנו יומן שמגולל את הסיפור המשפחתי, כשמובאים גם קטעים כואבים על העינויים באי.
השמות מדויקים ומרמזים, כהרגלו של גרוסמן. הכתיבה מצוינת, עם הציניות הנדרשת וההומור, ובעיקר שיבושי השפה בדמות של הסבתא עושים את הכל (כמו בשם הספר).
דמויות עגולות, יש מקום לכל אחת, כ... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
אני מכיר עוד איזה בנאדם שניים שהחיים משחק איתם הרבה. מתי שקראתי את הסיפור הזה כל הזמן היה בראש שלי חבר אחד שהחיים לא מספיק ששיחק איתו הרבה. אצלו החיים גם בא לבדוק כל רגע אם הבנאדם יכול להחזיק עוד קצת ואם החיים רואה שהוא מסוגל הוא ישר מכניס לו עוד קטנה בשביל שחס וחלילה הבנאדם לא יהיה לו שנה שלמה שקט.יש אנשים שאומרים שהצרות באות אצל מי שיכול להחזיק אותם יעני אצל אנשים חזקים. אני לא חושב שזה נכון. פשוט האלה שנופלים אף אחד לא רואה אותם. הצרות באות אצל מי שאין לו מזל וזהו. אם הוא יכול להחזיק או לא להחזיק מעמד זה כבר שאלה אחרת.
הסיפור פה זה מבוסס על סיפור אמי... המשך לקרוא
25 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני נינה! אני נינה! טוב. הייתי חייבת, עכשיו אפשר להתחיל לדבר על גרוסמן. גרוסמן מחלק את ספריו בצורה די הגונה לאלה שאפשר להיבחן עליהם לבגרות ולאלה שאת/ה נשאר/ת בעקבותיהם "קלוף אפידרמיס", שזו אגב גם הגדרה גרוסמנית, אבל מספר אחר. אפשר בגדול לומר ש"אתי החיים משחק הרבה" בהחלט מקוטלג עם הסוג השני. במרכז הסיפור שלוש נשים משלושה דורות: ורה, נינה וגילי. נראה שהשאלה שמרחפת על שלושת דורות הנשים המטולטלות והעוצמתיות הללו, וגם על דמויות הגברים השוליות עד למדי בסיפור היא השאלה הקארברית:
"והאם קיבלת מה
שרצית מהחיים האלה, למרות הכל ?
כן.
ומה רצית ?
לומר על עצמי נאהב. ל... המשך לקרוא
21 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
דויד גרוסמן- אמן מילים ובעל כישרון ספרותי מדהים, שאפילו באמצעות שפתה האותנטית של גיבורת סיפורו הוא מצליח ליצור סצנות של כתיבה כובשת ומשכנעת.
הסיפור של ורה בימי הרודן טיטו, הוא סיפור מרתק, סיפור של גבורה, נאמנות, הישרדות ונחישות. אישה נדירה, שגם בגילה המופלג היא מרכז המשפחה המורחבת.
מודה שהיה לי מעט קשה לקרוא את הספר שנכתב בקולה של גילי הנכדה בגוף ראשון, הבחירה הזו בלבלה אותי ותהיתי במהלך כל הקריאה, על הסיבות שהניעו את גרוסמן לכתוב בגוף ראשון, נקבה. זהו אתגר לא פשוט לגבר לכתוב כאישה, להיכנס לנעליה, לרגשותיה, למורכבויותיה ולמחסומים הריגשיים שלה. חשתי ... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
זהו ספר מעולה ורגיש מאוד. אחד הטובים ביותר, של אחד הענקים שחיים בינינו, דויד גרוסמן האגדי.... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
זה לא הוגן להשוות. אבל כשמדובר בסופר בסדר גודל כזה, אין ברירה אלא להשוות. ולצערי, ההשוואה לא מחמיאה בכלל.
שיהיה ברור, אני אוהב את גרוסמן מאוד מאוד. הוא בעיניי הסופר הטוב ביותר, זה שהצליח להכאיב לי ממש תוך כדי קריאה, במילים שלו.
אבל הפעם, לצערי זה לא עבד. המילים לא היו ענקיות. העלילה לא היתה סוחפת. הדמויות לא היו שלמות.
אולי זה ספר טוב מאוד בפני עצמו, אבל בהשוואה לאחיו-
התאכזבתי.
אחכה בסבלנות שנה-שנתיים עד לספר הבא של גרוסמן.... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
גשם שוטף. סערה. ברקים ורעמים.
זה הרקע להגעת גיבורי הסיפור לגולי אוטוק בקרואטיה לקראת סצינת השיא (והסיום).
מייד עורר אצלי אסוציאציות לטיול המשפחתי שלי לקרואטיה. אותו מזג אוויר ויש לנו רק יום אחד לבקר בפליטוויצה. לא ניתן להזיז את הביקור אחורה או קדימה בגלל שכבר לא נהיה באיזור.
אצלנו יום הטיול נצרב כחוויה יוצאת דופן במקום מדהים ויפהפה (מומלץ בחום...)
בניגוד לחוויה שלנו, הביקור של גיבורי הספר באי גולי אוטוק לא היה במקום יפהפה אלא בגולאג מימי טיטו, באי שומם שכלום לא גדל בו, אולי מלבד צמח אחד קטנטן ואשר בו נוצרו והותרו נפתולי העלילה המקיפה את הספר והסערה... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר לרוץ איתו
לעתים ספר מהדהד את עלילתו לתוך חיי, בדמותם של זיכרונות עבר נשכחים העולים ומציפים בגעגוע צובט לב, ולעתים בתחושת השלמה לרגעים מודחקים שבקשתי לשכוח. כעת אני מתפייס וסוגר מעגלים, באמצעות ספרים טובים ונוגעים המהווים עבורי סוג של תרפיה לחיים.
יש וספר משקף חיים שנחווים כעת, ההווה בהתהוות, כמו זה שלנו בקיץ הקורונה, המעיק ומטריף, לא רק ברמה האישית שלנו, אלא גם ברמה הקולקטיבית כבני אדם המאבדים שייכות, המתבטאת יותר מתמיד במושג שנאת חינם, אמירה קשה הנאמרת על רקע ערב תשעה באב, המעציב ומעצים חששות ופחדים קמאיים.
בקיץ הנחווה נוכחים חמסינים מת... המשך לקרוא
33 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספויילרים - יהיו ספויילרים נוראיים ליותר מספר אחד של גרוסמן - ספויילרים
בשנה האחרונה התחילה מגמה קצת מוזרה, שנדמית רק בתחילתה, של ביטול הגרוסמן. אני אומר "הגרוסמן" כי כשמישהו אומר גרוסמן ברור על איזה גרוסמן הוא מדבר. גרוסמן הוא יותר ממה שהוא. הוא לא רק איש שעושה מה שהוא עושה בעולם הוא גם סופר עטור פרסים (נדמה שאין פרס שלא קיבל) שנמכר היטב ברחבי העולם, וכן, איש פוליטי במובן הפובליציסטי והאקטיביסטי של המילה (ופה לפעמים לא מוצא חן בעיני הימין ולפעמים, כפי שקרה לאחרונה, לא מוצא חן בעיני השמאל). אתוודה שאני לא אוהב לאהוב אנשים פופולריים. זה מנהג מגונה שלי, ... המשך לקרוא
23 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר לא פשוט.
השפה הנפלאה של גרוסמן והיכולת הנדירה שלו לספר סיפור ולכתוב את השפה העשירה שלנו בדייקנות שכזו באה לידי ביטוי פה.
שלוש דמויות של נשים חזקות. כל אחת עם שריטות וקשיים ואכזבות. סיפור משפחתי שנפתח ומתגלה לאט לאט...
מעורר הרבה מחשבה וכאב.
עד לספר הזה חשבתי בצורה מסויימת על טיטו והפרטיזנים והספר נתן לי זוית מחשבה חדשה ואחרת. בעקבותיו התחלתי קצת לקרוא ולחקור על הנושא.
מצמרר בעיני יותר מכל הרעיון שאנשים בכל מקום יכולים להפוך למענים. לפגוע באחרים, להכאיב...
מומלץ... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מדהים בעלילה המאד מיוחדת, בדילמות שהוא מעלה וביכולת הכתיבה הנפלאה של דויד גרוסמן. הספר מבוסס חלקית על ארועים אמיתיים. הוא מספר את סיפורן של 3 נשים מאד מיוחדות ולכל אחת מהן מעניק גרוסמן בכשרון רב שפה אופינית. העלילה המרתקת והסוחפת גרמה מחד לרצון לקרוא עוד ועוד כדי לסיים את הספר ומצד שני רציתי שהקריאה לא תסתיים.חווית הקריאה בספר נשארה איתי ימים רבים אחרי שסיימתי את הקריאה.... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לפני כמה שנים באו אנשים ואמרו לי: את מוכרחה לקרוא את גרוסמן. וכל כמה שנים יוצא ספר חדש שלו, של גרוסמן, ממש מתבקש לקרוא, אותו, את גרוסמן. מלא ספרים הוא כתב, גרוסמן, אי אפשר לאהוב ספרות וספרים, בלי לקרוא משהו שלו, של גרוסמן. מרוב גרוסמן והספרים שלו, הרגשתי שבאמת אולי התפתח לי איזה חור בהשכלה. כי יש את כל הספרים האלה של גרוסמן ולא קראתי.
נשמות טובות אפילו הביאו לי כמה ספרים שלו במתנה, לאורך השנים. הספר הראשון של גרוסמן שקיבלתי היה ספר הדקדוק הפנימי, בסיום כיתה יב. עם הקדשה גנרית ממחנכת גנרית. לו היתה טורחת להסתכל עלי או להכיר אותי היתה מביאה לי איזה ספר של הר... המשך לקרוא
21 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בימי הקרורונה הציאו באייקאסט את הספר להאזנה ללא תשלום. התמכרתי לפורמט ולספר. מנקה את הבית.. כלים.. ספורט.. ומאזינה. ממש מומלץ. בהתחלת הספר ובסופו כל הזמן הייתי על סף בכי. ההחמצה כל כך גדולה שקשה לשאתה. הסתמיות, האכזריות. סיפור מרתק, עצוב, מעניין. גם המחקר שעשה הסופר כדי לכתוב את הספר הזה. פתח לי עולם שלם של סקרנות לכל מה שעולה בספר. ממליצה. ... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לא קל לקריאה. מרבה בחיבוטי נפש ו"חפירות" – ראו הוזהרתם! גרוסמן בונה את הגיבורה הראשית, הסבתא ורה, כדמות עשוייה ללא חת ולאחר מכן מוציא את הקורא יחד עם בני משפחתה למסע מטלטל ומכאיב אל עבר עברה הפצוע של ורה. במסע מקלף גרוסמן את הקליפות מורה וחושף אותה אל האור הבוהק. לאט לאט מבין הקורא את הבסיס ליחסים הטעונים בין ורה לנינה, ביתה הבעייתית מנערותה ועד בגרותה. דמותה של גילי, נכדתה של ורה, הבימאית, היא לעניות דעתי הדמות המלאה והיפה ביותר בסיפור. גילי, כמו יתר הדמויות עוברת שינויים עדינים לאורך הסיפור ומבטאת אותם ברגישות רבה ובשפה ייחודית וציורית. בעקבות חשיפ... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לדעתי לא מהמוצלחים של גרוסמן, וודאי שלא מתעלה לפסגות שאליהן הגיע ב"אשה בורחת מבשורה". יש בספר הזה רגעים יפים, ואין ספק שגרוסמן הוא כותב מוכשר ביותר, אבל הספר הזה כ"כ אינטנסיבי, ממטיר עליך מלודרמה ללא הפסקה מהעמוד הראשון, עד שהרגיש לי כמעט מלאכותי. ליבת הסיפור מבוססת על סיפור חייה האמיתי והמדהים של אווה פאניץ' (שקיבלה כאן שם-במה), אבל הוא עטוף בסיפור מסגרת שלדעתי הוא קצת חלש. כל הדמויות בו מסובכות ומסוכסכות עד כדי אבסורד, והן מתלוננות בלי הפסקה על מר גורלן ועל מה שעוללו להן הדמויות האחרות. זה יוצר ספר דחוס מאוד ולפעמים מעייף, ויחד עם זאת לא ממצה ולא מספק ... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר ענק של סופר מחונן , לא הנחתי אותו מהיד מהחל עד כלה , וראיתי בספר בדפים מסויימים את עצמי ורציתי לבכות ולא יצא לי ואני רגיש ואחר כך נרגעתי והיו לי נסיונות להשיג את הגרוסמן הנכבד ולא עלה בידי ... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר מטלטל ומעייף ויתכן שכך אנחנו חוים את החויה יחד עם הגיבורות. כמו כל הספרים של גרוסמן רק בהמשך העלילה מבינים מי מספר מה ולמה. לא אחזור על הסיפור אבל אומר שהעלילה משקפת אסון משפחתי המשפיע דורות לאחר התרחשותו. כיום יש תאוריה במחקר הגנטי שטראומות משנות את המבנה הגנטי של האדם והוא מוריש לצאצאיו את תוצאות החויה. כך חויה טראומטית משפיע על חיי דורות רבים. מה זה אומר עלינו דור שני ?... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר פורט על נימים עמוקים וכואבים. הייתי קוראת לו : ״איתי הסופר משחק הרבה״. הוא מאלף ומעניין ומספר סיפור אמיתי, דבר שהופך אותו לעוד יותר מטלטל. אבל מצאתי הרבה פגמים במבנה הסיפורי. אין אמינות של הדמות המספרת מבחינת היכולת שלה לספר פרטים אינטימיים ועמוקים על דמויות אחרות. בהמשך הסיפור צורת הכתיבה משתנה לגמרי וקופצת אל דמות מספרת אחרת בלי הסבר. יש בסיפור קפיצות וחורים שהופכים את הקריאה למסע מטלטל ולא נעים. נדמה לי שגרוסמן העדיף להתפלש בכאב תוך משפחתי, בכתיבה חושפנית וחסרת פשרות, על חשבון העברת סיפור שלם עם התחלה אמצע וסוף.... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מדהים. נפלא. נהדר. יצירת מופת. פשוט אין לי מילים לתאר מה הספר הזה עשה לי. בעבר קראתי את גרוסמן ולא תמיד התחברתי. לכן חששתי גם הפעם. אבל אז קרה משהו אחר.
הספר כאילו "נדבק לי ליד". העלילה נכנסה לחיי. את הדמויות המשתתפות בה שמעתי, כולל המבטא הכבד והשגיאות בעברית.
הדמות של ורה, העוצמתית, לא משתנה לרגע. אבל שאר הדמויות מסביבה - הולכות ומתחזקות תוך כדי הסיפור כשחולשתן יוצרת עוצמה מיוחדת ואדירה.
העלילה הכורכת את בנייתו ושיברו של החלום הציוני, של הקיבוץ עם זוועות המשטר הקומוניסטי, נארגה ביד אמן. ניגודים בתוך אותה האמונה ועדיין הגיבורים נאמנים לתפיסתם הפוליטת ו... המשך לקרוא
21 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
גילי, יוצרת סרטים שגדלה אצל סבתה, אווה, כי אמא שלה לא ממש הייתה בסביבה, יוצאת עם הוריה והסבתא לתיעוד מסע חייה של סבתה בת ה-90.
מערכות היחסים המורכבות בין אווה - הסבתא הקשוחה שזכתה לאהוב אהבה גדולה וחד פעמית, ובין ביתה נינה שנפגעה בילדותה והצלקות רודפות אותה עד היום, וכן מערכת היחסים המורכבת בין נינה לביתה גילי, ובינה לבין רפאל - אביה של גילי, עומדות לעבור טלטלות בשל גילויים שיחשפו במסע הזה, לאי שהיה מושבת עונשין בו נכלאה אווה בצעירותה.
הסיפור של שלושתם מלא הסתרות וכאבים, ציוני דרך מאוד ישראליים, ומאוד קיבוצניקיים.
הסיפור ריתק וריגש אותי, כסיפור היסטור... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
נו, אז קראתם את החדש של גרוסמן?
נכון שזה מתבקש, שקראתי את זה עכשיו? זה בדיוק החדש של גרוסמן, וכל מי שמחשיב את עצמו כאוהב ספר - ודאי שיקרא את החדש של גרוסמן.
וזה דווקא לא כ"כ אני, בעצם, כי את רוב ספריו של גרוסמן לא קראתי. לא שאני מכחישה חלילה את היותו סופר ענק והכל, חיבבתי את ספרי הילדים/נוער שלו, נשאבתי עמוק עמוק אל תוך אשה בורחת מבשורה שלו (הייתי מוכנה לקרוא עוד אלף עמודים שלו לו רק היו נכתבים), אבל הפסקתי באמצע שתהיי לי הסכין ועיין ערך אהבה כי היה לי יותר מדי.
קשה לי עם גרוסמן, קשה לי עם החדירה עמוק עמוק אל תוך נבכי הנפש. עם הכאב הנוקב, עם העליבות, עם הדברים ... המשך לקרוא
20 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מצוין, נקרא בקלות ומכריח את הקורא להמשיך עוד ועוד. מבוסס אמנם על דמויות אמיתיות (שהסופר השתמש בהן כנראה כבסיס ומשם אילתר הלאה) ואירועים בסיסיים אמיתיים, אבל זו אינה הנקודה. יכולת הכתיבה של גרוסמן הופכת את הסיפור לחזק במיוחד, לא בגלל התיאור העובדתי של מה שקרה לגיבורה בעבר הרחוק אלא בגלל האינטראקציה שיצר הוא עצמו בין הדמויות במהלך "השחזור". הסיפור וצורת הכתיבה גרמו לי לחשוב על הקשר בין האמן למציאות: לא צריך דרמה כדי ליצור יצירה - אפשר לצייר עץ או עציץ, וזו תהיה יצירה. עם כשרון כתיבה אפשר גם לספר את הסיפור של כל אחד מאיתנו כך שיהווה יצירה ספרותית: זו ... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מיוחד המתאר קשר (או אולי העדר קשר?) של 3 דורות של נשים במשפחה אחת אשר עברה כמה דברים לאורך השנים.
מה שמיוחד פה בסיפור זה אופן הבאתו בפני הקורא.
תחילתו של הספר טיפה מבלבלת כי לעיתים גילי (הנכדה, שהיא דמות המספר) מספרת דברים בגוף שלישי ולוקח זמן להבין אבל מהר מאוד צוללים פנימה למערכת היחסים המורכבת בין ורה הסבתא לביתה נינה (אמא של גילי) ובין נינה עצמה לגילי.
סיפור חייה מהעבר הרחוק של ורה השפיע במשך עשרות שנים על הקשר בין שלושתן והיכולת של כל אחת מהן להגדיר את עצמה כאמא.
אימהות ואיך כל אחת משלושת הנשים הללו תופסת אותה זה לדעתי מהות הספר. הן יוצאות למ... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מעולה. גילוי נאות - ספריו של גרוסמן קשים לי ולא ידידותיים לי. הכתיבה הפוליטית שלו מעולה ואילו הספרותית לא מדברת אלי בדרך כלל. ניסיתי להתמודד עם "אשה בורחת מבשורה" וסיימתי רק מפאת כבודו של הסופר. קראתי את "סוס אחד נכנס לבר"וממש לא אהבתי. ועכשיו - הפתעה. ספר מצוין שלא יכולתי לעזוב לרגע. כתוב מצוין, אמנם פה ושם התחכמויות לשוניות, אבל הסיפור קולח, מעניין, מרגש לא מעט. מעבר לחוויה של הקריאה והספרות הטובה, יש כאן גם פרק היסטורי מעניין שפותח אשנב לאירועים שלא תמיד היינו מודעים להם. בכל מקרה סיפורה של ורה (אווה פאניץ' נהיר במציאות) הוא סיפור של טרגדיה אמיתית ו... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הגעתי לספר הזה מראיון של דוד גרוסמן לקובי מידן בסוכן תרבות. כך גם סיימתי את הספר הזה עם אותו הראיון.
הספר מדבר על ורה שנאלצת להכריע הכרעה קשה מאוד. בעלה מילוש, אהוב ליבה מגיל צעיר נעצר על ידי האודבה של טיטו בהאשמה של תמיכה בסטלין ובגידה בטיטו למרות שהאמת היא הפוכה לגמרי. האמת היא שבזמן מלחמת העולם השנייה הוא היה חלק מהפרטיזנים שלחמו נגד הנאצים ושנאמנותו לטיטו הייתה כמעט דתית. מילוש מתאבד בכלא. כנראה שלא יכל לשאת זאת, אף לא יום אחד. ורה נעצרת כמה ימים אחרי ומעמידים בפניה בחירה: או שאת חותמת על כך שמילוש בוגד, או שלא ואת נכנסת לכלא ובתך בת ה6, נינה מושלכ... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
עוד צוהר נפתח למחיר שאנשים שלמו בשל דבקותם באמת שלהם, שלא התאימה ל'אמת' של המשטר, בתקופת שלטונו של טיטו ונכון גם לשליטים אחרים מסוגו.
'חינוך מחדש', הגלייה וסבל בל יתואר, המקרין לאורך שנים על מערכת יחסים מורכבת בין אם לבת ומשליך על הדמויות הנוספות המשתלבות בחייהן.
סיפור מרגש, מרתק ויפהפה בשילוב עם כתיבתו הנהדרת של גרוסמן, הופך את הספר לכזה שחבל ואסור להחמיץ.... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
אווה פאניץ' נהיר, ידידה של גרוסמן ודמות ידועה ביוגוסלביה, עברה בחייה הצעירים ייסורים רבים כתוצאה מהצורך לבחור. כן, לבחור. יש הבוחרים בחייהם בחירות רבות הנוגעות לחיים אישיים, לעבודה למקום מגורים וכך הלאה. אלה משפיעים כך או אחרת. פאניץ' נהיר, מתוך צורך לעמוד בסטנדרטים של אמת מוחלטת, בחרה בחירה שהשפיעה עליה ועל בתה נינה בצורה אכזרית במיוחד.
דויד גרוסמן שמע את סיפורה פעמים רבות ובחר להביא אותו לפנינו עם חירות ספרותית מתבקשת ומאושרת ע"י הדמויות האמתיות. גרוסמן יודע לכתוב והסיפור החזק יוצרים סינרגיה עוצמתית.
ורה (בסיפור, מבוססת על דמותה של אווה), מפציעה ... המשך לקרוא
40 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר נהדר הזה של דויד גרוסמן השאיר עלי רושם גדול. לא יכולתי להפסיק לקרוא אותו. זה ספר כבד על חיים קשים של ארבעה אנשים, שבו שלוש דורות של נשים חיות בטראומה . הטראומה במקורה נובעת מהמשטר הרודני של טיטו, אשר גורם לאומללות של אם המשפחה, אומללות שהיא מעבירה לדורות הבאים. כל אחת מהדמויות יוצא פגועה. בספר מובא חשבון נפש של הדמויות וגלוי כן ומכאיב של העובדות שגרמו להרס האנשים -גיבורי הספר.
מומלץ בחום. יש לקחת בחשבון שהספר לא קל לקריאה.... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לא התלהבתי.
דוד גרוסמן העתיק את עלילות חייה של אווה פניץ'- נהיר הגיבורה היוגוסלבית ממש אחד לאחד. הוא רק החליף את השמות, הוסיף קצת נפח של עלילה חסרת חשיבות, השתמש בשפתו הספרותית היפה, והוציא ספר.
עיקרו של ספר טוב ושל יוצר מצויין היא בעלילה מרתקת פרי דמיונו של הכותב, וכאן אין שום דבר. מה עוד שעל חייה של אווה פאניץ נכתב כבר ספר תיעודי ואף נערכה סדרת טלוויזיה ע"י הסופר דנילו קיש.
ובכל זאת משהו חיובי:
דמותה של אווה, האישה הקטנה הזו - גובה מטר וחצי ומשקל 42 ק"ג שהיא ענקית ואדירה בכוח וברוח, שעמדה בכל ייסורי הגיהינום בכלא, היא ממש דמות מופת.
אולם לאורך כל הספר ... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
יצא ספר חדש לגרוסמן? ולא ידעתי? מזל, ככה זכיתי לקרוא אותו במהלך חופשה(:
ביני לבין ספריו של גרוסמן מערכת יחסים הפכפכה ופתלתלה. מצד אחד ישנם אותם ספרים אשר מככבים ברשימת עשרת הגדולים שלי (אישה בורחת מבשורה, יש ילדים זיגזג...), ומהצד השני נמצאים אותם ספרים אשר ננטשו באכזריות על ידי, אחרי שלא צלחה דרכנו המשותפת (שתהיי לי הסכין למשל). אמנם אתי החיים משחק הרבה לא נכנס לעשירייה, אבל אין ספק שהוא מקבל ממני חמישה כוכבים.
כשהתחלתי את הקריאה בספר, לא הבנתי איך העלילה שאני נכנסת לתוכה נכתבת על ידי גרוסמן. הסיפור לא הרגיש 'גרוסמני קלאסי', אבל הכתיבה המוצלחת עשתה את... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לאחרונה אני קורא ביקורת לא מעטות על הספר החדש של גרוסמן. מילים שמאירות את הספר הנהדר הזה בלא מעט אלומות אור וזוויות מחשבה מגוונות. גם אני קורא אותו ולדעתי אני קורא אותו לאט מידי ואולי בלי שארגיש אני מסיים אותו וקורא בו שוב, אין סוף מחשבות עלות בי תוך כדי קריאה כמו קלידוסקופ תחושות אינסופי.
אני לא מעניין לכתוב ביקורת או תמצית על העלילה יש לי רצון לכתוב על תחושות שעוטפות אותי תוך כדי הקריאה. בדומה לזמן מדיטציה המאפשרת למחשבות לעלות בך ואז אתה מאפשר להם לשוטט בכתליי הנשימה והמרחב הפרטים שלך נדמה לי שגרוסמן כותב בזמן קצוב, או שאולי הוא מרגיש את משקל המ... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לעתים נדירות, ספורות בחיי, אני חווה חוויה כזו עם ספר - קצת כמו בהתאהבות, קצת כמו ברגע של תובנה גדולה - כמה כאלה כבר יש לנו בחיים?
אחרי שקראתי כמעט את כל ספרי גרוסמן (את כולם, למעשה, למעט ה"פוליטיים" בהם), החלטתי שמגיעה לי הפוגה מהם (במיוחד בהתחשב בכך שהאחרון שקראתי היה "סוס אחד נכנס לבר", שלא חיבבתי בלשון המעטה). התהלכתי במשך שבועות ארוכים בחנויות יד שנייה מאובקות, מידי פעם זורקת מבט למדף הגרוסמני המכובד ואומרת בלב "לא, די, הפעם לא", עד שפתאום, דווקא בסטימצקי, ממרומי מדף ה'חדשים' - ראיתי את "אתי החיים משחק הרבה". המחשבה הראשונה הייתה "הא? גרוסמן חדש?", ואז, כנרא... המשך לקרוא
18 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|