ביקורת ספרותית על אתי החיים משחק הרבה - הספריה החדשה # מאת דויד גרוסמן
ספר טוב

---

אני מכיר עוד איזה בנאדם שניים שהחיים משחק איתם הרבה. מתי שקראתי את הסיפור הזה כל הזמן היה בראש שלי חבר אחד שהחיים לא מספיק ששיחק איתו הרבה. אצלו החיים גם בא לבדוק כל רגע אם הבנאדם יכול להחזיק עוד קצת ואם החיים רואה שהוא מסוגל הוא ישר מכניס לו עוד קטנה בשביל שחס וחלילה הבנאדם לא יהיה לו שנה שלמה שקט.יש אנשים שאומרים שהצרות באות אצל מי שיכול להחזיק אותם יעני אצל אנשים חזקים. אני לא חושב שזה נכון. פשוט האלה שנופלים אף אחד לא רואה אותם. הצרות באות אצל מי שאין לו מזל וזהו. אם הוא יכול להחזיק או לא להחזיק מעמד זה כבר שאלה אחרת.

הסיפור פה זה מבוסס על סיפור אמיתי של אישה אחת שהיתה בבית כלא ביוגוסלביה בזמנים של טיטו אבל גרוסמן עושה מזה סיפור על שלושה דורות שזה הדור של אלה שעברו את השואה ואת כל הבלגנים שהיו באירופה ואחרי זה הדור של הילדים שלהם שנשרט מכל השריטות של ההורים שלו והדור השלישי זה הדור שיש לו עוד סיכוי לצאת נורמלי.

הדבר הכי חשוב פה שהגרוסמן הזה יודע להחזיק סיפור יעני יודע לכתוב ככה שזה כל הזמן מעניין אותך וגם הוא יודע לבחור את המילים שיתאימו בדיוק ככה שאתה מרגיש שאתה מבין גם מה קורה וגם איך כל האנשים שיש לו בסיפור מרגישים. 

אני לא חושב שזה הספר הכי טוב שקראתי ממנו אבל זה עדיין היה מעניין בשבילי לקרוא את זה. דוקא בספר הזה איפה שהסופר התכוון שיהיה השיא של הסיפור אני לא הרגשתי שזה ככה אבל דוקא איפה שהחלקים שכאילו לא קורה שמה הרבה שמה זה החזיק ושמה היה מעניין כי דוקא כל היחסים בין הדורות ברגעים שאין דרמה ושהכל כאילו רגיל דוקא שמה זה הכי מעניין כי זה משאיר לך את השאלות הכי חשובות על כל הרגשות שיכולים להיות בין הורים לילדים שלהם כמו אשמה וסליחה וכעס ורחמנות ואתה בדיוק חושב עליך ועל ההורים שלך שלא משנה מאיפה שהם באו בכל מקרה הם היו דור של מהגרים והם לא יכלו לעשות הכל נכון כי מאיפה היה להם לדעת מה נכון ואתה רואה איך הזמן נותן אפשרות בשבילך לסלוח וגם אתה רואה שהזמן לא יכול לתקן כל דבר שיש אנשים שאצלם זה עבר יותר קשה מאצלך והם לא התאוששו כי לפעמים יש דברים שאחרי ששברת אותם כבר הדבק לא יכול לחבר.

» ביקורות נוספות של סימנטוב
» ביקורות נוספות על אתי החיים משחק הרבה - הספריה החדשה #