ביקורת ספרותית על אתי החיים משחק הרבה - הספריה החדשה # מאת דויד גרוסמן
ספר מעולה

---

גשם שוטף. סערה. ברקים ורעמים.
זה הרקע להגעת גיבורי הסיפור לגולי אוטוק בקרואטיה לקראת סצינת השיא (והסיום).
מייד עורר אצלי אסוציאציות לטיול המשפחתי שלי לקרואטיה. אותו מזג אוויר ויש לנו רק יום אחד לבקר בפליטוויצה. לא ניתן להזיז את הביקור אחורה או קדימה בגלל שכבר לא נהיה באיזור.
אצלנו יום הטיול נצרב כחוויה יוצאת דופן במקום מדהים ויפהפה (מומלץ בחום...)
בניגוד לחוויה שלנו, הביקור של גיבורי הספר באי גולי אוטוק לא היה במקום יפהפה אלא בגולאג מימי טיטו, באי שומם שכלום לא גדל בו, אולי מלבד צמח אחד קטנטן ואשר בו נוצרו והותרו נפתולי העלילה המקיפה את הספר והסערה מסביב היתה כאין וכאפס ביחס לסערות שחוו הגיבורים לאורך חייהם ולאורך העלילה.

סיפור חייהן של שלושה דורות נשים בנות וגבר אחד שהצטרף למשפחה אי שם בדרך מתואר בצורה מרתקת ורגישה ע״י גרוסמן.
דרמה אנושית אינטנסיבית העוסקת בסוד שמטריד את חייהן של הדמויות. העלילה מתפתחת לשיא העימות והבנת הגורם להתנהגותן לאורך השנים באי.

הסיפור מבוסס על חייה האמיתיים של אווה פאניץ׳, אך אינו מתחייב לדיוק בפרטים, אלא שואף לחופש אמנותי ועלילתי.

מה שקצת הציקה לי עם סיום הספר זו חוסר היכולת להבחין בין האמת לבדייה בסיפור. רק לאחר שחיפשתי באינטרנט ומצאתי את סיפורה המפורט של אווה פאניץ׳, ניתן היה להבין זאת.
כדאי היה אולי לציין בנקודות כלליות איפה עובר הגבול.
בכל מקרה, כדאי לקרוא ולהכיר את הפרק האפל בתקופת שלטונו של טיטו שהוסתר ונחשף רק לאחר עשרות שנים על הנעשה באי גולי אוטוק.

תיהנו.

» ביקורות נוספות של GNOLT
» ביקורות נוספות על אתי החיים משחק הרבה - הספריה החדשה #