ביקורת ספרותית על אתי החיים משחק הרבה - הספריה החדשה # מאת דויד גרוסמן

---

לא התלהבתי.
דוד גרוסמן העתיק את עלילות חייה של אווה פניץ'- נהיר הגיבורה היוגוסלבית ממש אחד לאחד. הוא רק החליף את השמות, הוסיף קצת נפח של עלילה חסרת חשיבות, השתמש בשפתו הספרותית היפה, והוציא ספר.
עיקרו של ספר טוב ושל יוצר מצויין היא בעלילה מרתקת פרי דמיונו של הכותב, וכאן אין שום דבר. מה עוד שעל חייה של אווה פאניץ נכתב כבר ספר תיעודי ואף נערכה סדרת טלוויזיה ע"י הסופר דנילו קיש.
ובכל זאת משהו חיובי:
דמותה של אווה, האישה הקטנה הזו - גובה מטר וחצי ומשקל 42 ק"ג שהיא ענקית ואדירה בכוח וברוח, שעמדה בכל ייסורי הגיהינום בכלא, היא ממש דמות מופת.
אולם לאורך כל הספר קיימת הדילמה הנוראה, (שגם היא לא המצאה של גרוסמן) שקיימת לאורך כל חייה -
האם היה עליה להקריב את בתה למען שמירה על שמו הטוב וכבודו של בעלה, או הקרבת שמו הטוב וכבודו של בעלה למען בתה הקטנה.
אני מודה, שאלמלא קראתי את הספר, לא הייתי מכיר את דמותה וחייה של האישה, הזו שחייתה בינינו כחמישים שנה.

» ביקורות נוספות של יוסי נינוה
» ביקורות נוספות על אתי החיים משחק הרבה - הספריה החדשה #