ביקורת ספרותית על אתי החיים משחק הרבה - הספריה החדשה # מאת דויד גרוסמן
ספר מעולה

---

דויד גרוסמן- אמן מילים ובעל כישרון ספרותי מדהים, שאפילו באמצעות שפתה האותנטית של גיבורת סיפורו הוא מצליח ליצור סצנות של כתיבה כובשת ומשכנעת.
הסיפור של ורה בימי הרודן טיטו, הוא סיפור מרתק, סיפור של גבורה, נאמנות, הישרדות ונחישות. אישה נדירה, שגם בגילה המופלג היא מרכז המשפחה המורחבת.
מודה שהיה לי מעט קשה לקרוא את הספר שנכתב בקולה של גילי הנכדה בגוף ראשון, הבחירה הזו בלבלה אותי ותהיתי במהלך כל הקריאה, על הסיבות שהניעו את גרוסמן לכתוב בגוף ראשון, נקבה. זהו אתגר לא פשוט לגבר לכתוב כאישה, להיכנס לנעליה, לרגשותיה, למורכבויותיה ולמחסומים הריגשיים שלה. חשתי פעמים רבות שגילי בסיפור היא כעין סטטיסטית, מביטה מעבר לעדשה בקור רוח, על סצנות שנראות לא ממש שייכות לה. הדמויות בסיפור עוטפות בחום את אמה המסובכת והמורכבת, שננטשה בילדותה ולא מבחירה ( וזאת דעתי...) אלא מתוך סיטואציה פוליטית מלחמתית. כולם מרחמים על נינה ועל הסוד הנורא שהסתירו מפניה, אך מאחורי העדשה נותרת גילי עם הסוד הבלתי מפוענח של ילדותה. אותה סיטואציה, סיבות שונות.
לעומת הנשים המורכבות שבסיפור, הגברים הם דמויות פשוטות, ארציות, לא מסובכות. הם העוגן, אלה שנשארים, אלה שמכילים, אלה שמנסים לתקן. האם גרוסמן כיוון לכך? רק על סוגייה זו ניתן לקיים דיון מגדרי.
לא עזבתי את הספר עד שסיימתי קראתו והמשכתי לחשוב עליו ועל הדמויות שבו במשך ימים רבים. מומלץ ביותר.

» ביקורות נוספות של זהבה חן-טוריאל
» ביקורות נוספות על אתי החיים משחק הרבה - הספריה החדשה #