ביקורות ספרים על הספר תחנה אחת-עשרה

לא פעם יצירות משתמשות באווירה פוסט-אפוקליפטית וחורבות העולם הנטוש כדי לספר על נפש האדם ויחסים שבין אדם לחברו. "תחנה אחת-עשרה" אמנם לא מחדש בתחום זה אך עושה זאת בצורה יוצאת דופן. על רקע מגפה הרסנית, הספר שוזר סיפורים אנושיים להפליא ומלאי רגש אחד בשני ליצירת פסיפס מעניין שמורכב מסיפורים של שלל דמויות במספר נקודות זמן ומיקומים. אני חושבת שהסופרת מצליחה לאזן את הקפיצות האלו בעזרת קו מחבר מספיק חזק בין המקרים: המגפה ושחקן בשם ארתור, שדיי מצליחים לשמר רצף הגיוני. עם זאת, אני יכולה לראות כיצד קורא אחר יכול לצאת מבולבל או לא מסופק מהספר. מצד אחד, אני חושבת... המשך לקרוא

nickname

אם הקורונה הייתה השביעי באוקטובר מצחיק להיזכר בתקופת הקורונה. איך כל המדינה השתגעה ונכנסה ללחץ מאיזה וירוס שהגיע מסין. התלונות של הישראלים על הסגרים שנכפו עליהם והרסו את שגרת חייהם, המאבקים הרועמים בעד ונגד החיסונים אשר יצרו פילוג בעם, העצבים על הקנסות של אי עטיית מסיכה והוויכוחים שהתלקחו במהרה בין אזרחים שקיבלו קנס לבין אנשי החוק והמשטרה, המעקב הצמוד לחדשות אחר ההנחיות שהשתנו כל הזמן ואחר דבריהם של ה"דניאלים הגרים" של תקופת הקורונה (ברבש ושות'), הבכי של אנשי העסקים על שעסקיהם שהפסידו כלכלית בעקבות הקורונה, העולם שחרב על הישראלים שגילו את ... המשך לקרוא

זה שאין לנקוב בשמו

תחנה אחת עשרה זה סיפור על מה היה קורה אם היתה מתחילה בעולם מגיפה של מחלה חדשה שמלפני זה לא הכירו אותה והיא היתה מחלה מתדבקת ממש מהר ואנשים תוך יומיים מרגע שהיה תופס אותם המיקרוב היו מתים.   בטח כל האלה שקראו את זה מלפני הקורונה הסתכלו על זה כמו מדע בדיוני אבל אני חייב להגיד לכם שמתי שמדברים שמה על הרגעים הראשונים מתי שמבינים שיש מחלה חדשה הדברים שקרו שמה הזכירו לי בדיוק דברים שראיתי פה. אולי אתם לא בני אדם שהיו מודאגים מהמצב אבל אני מתי שרק באה הקורונה הזאת אני הלכתי לחצי חינם העמסתי שמה עגלה אחת עלי ועגלה אחת על האישה ועוד עגלה על הילד ולא התביישת... המשך לקרוא

סימנטוב

הספר הזה הוא אני חושבת הספר הטוב ביותר שקראתי בשנה האחרונה. תחנה אחת עשרה מספר על חיים שבתקופה זו קל מאוד, ובו בזמן גם קשה מאוד, לדמיין אותם - החיים לאחר מגיפה. הספר מתחיל מהתקופה הנוכחית, חיים מודרניים רגילים כפי שכולנו מכירים, גלובליזציה, אינטרנט, טיסות, רפואה מתקדמת והכל, וכל זה קורס מהר מאוד לאחר שנגיף מסתורי מתגלה, ומצליח להכחיד במהירות שיא ציבורי אוכלוסיה עצומים, במהירות שלא מאפשרת מחקר מגן או פיתוח חיסון כלשהו. אז במקרה שעובר עלינו בעולם כרגע, מדובר על אחוזי תמותה כאלה שמשאירים כמעט כל אחת ואחד עם איזשהו מכר מדרגה שונה שחטף את זה ושרד או שהלך... המשך לקרוא

בירה

אפוקלפסה? לא עכשיו! מאד השתעממתי. אולי משום שקראאתי את הספר עד מחציתו, ואז יצאתי לחופשה של חודש בארה"ב. מכל מקום, לא ברור לאן הסופרת מכוונת, כמו שנכתב על ידי קורא אחר, יש פה רבוי דמויות ורבוי סיפורים, קפיצות מן ההווה לעבר וכו'. גם הסופרת בסיום מודה שהעתיקה קטעים או רעיונות מסרטי מדע בדיוני,ממאמר שקראה ומהצגה המלך ליר שראתה בניו יורק. לדעתי כתיבת סיפור דורשת כשרון טבעי לכך ואינה עבודה שמוגשת בחוג באוניברסיטה. ... המשך לקרוא

kisr

מזמן לא נהנתי מספר כמו שנהנתי מתחנה אחת-עשרה. הספר הזה מאגד בו המון אלמנטים מוצלחים. יש לו ריבוי דמויות ראשיות וכולן מקבלות אופי ודמות ברורה, יש פה סיפור אפוקליפטי עם כל ההיבטים השונים. יש פה הישרדות, יש פה סיפור והכל שזור בצורה מופלאה. תקראו אותו הוא שווה את זה. כל מילה נוספת עלולה להרוס מחווית הקריאה.... המשך לקרוא

scoe

אז מה קורה כשכ 99% מאוכלוסיית העולם נכחדת? דמיינו עוד יום של שגרה שהופך להיות היום האחרון של העולם כפי שאתם מכירים אותו. בחדשות מדווחים על שפעת גיאורגיה שפגעה ברוסיה ובאסיה, אך עם הזמן הדיווחים מתקרבים ואתה מבין שזה מגיע אליך. אלה שנשארו בחיים רואים איך לאט לאט כל המוכר והידוע להם נעלם. אמצעי התקשורת מפסיקים לשדר, החשמל מנותק, המים מפסיקים לזרום בברזים, הערים הופכות שוממות. אנרכיה. אין משטרה, אין שרותי רפואה, אין שרותי כיבוי, אין מדינה, אין גבולות. אין לך שום דרך לדעת מה עלה בגורל יקיריך. אתה לא יודע מה מחכה לך מעבר לפינה הספר מתמקד במס' דמויות שהקש... המשך לקרוא

דקלה

באתי אל הספר הזה עם ציפייה גדולה. הרעיון המרכזי, גם אם הוא חרוש במקצת ("התפרצות" ועוד), מציע תשתית מתאימה לדרמה אנושית ומחשבתית. זירה אפוקליפטית שבה כל הכללים המקובלים נשברים היא מגרש המשחקים שבו כל הערכים המוכרים לנו עומדים למבחן. עם זאת הסופרת מעדיפה להיצמד לאתגרי הקיום הפיזי ולא מצליחה להרים את הכפפה הפסיכולוגית - פילוסופית ולייצר איזושהי אמירה חדשה. ... המשך לקרוא

יוסי

ספר נהדר! כבר אמרו רבים וטובים זה ספר אפוקליפסה, וירוס מחסל את מרבית האנושות ואנחנו עוקבים בספר אחרי כמה דמויות ששרדו את האסון. אני אוהבת ספרי אפוקליפסה ודיסטופיה, אבל זה לא מה שהרשים אותי בספר- הכתיבה, הכתיבה היתה מיוחדת במינה. הספר היה קולע, הרגיש אמיתי, לא נמרח. ממש תענוג של ספר. בסופו שאלתי את עצמי מתי לאחרונה קראתי ספר אפוקליפסה? וחשתי שבא לי עוד... ציון: 4 נק'. כי הוא מצוין ביותר.... המשך לקרוא

פלפל ירוק

**** אין מקום יותר מתאים לכתוב סקירה על דיסטופיה מאשר המקום החייזרי והמשונה שבו אני נמצא עכשיו. בית דירות מאובזר היטב, עם שיש נוצץ, מכשירי חשמל, שטיח פרסי מרהיב, טווי בעבודת יד, פרוש לפניי בסלון שמשקיף אל המסגד הכי מדהים שראיתי מימיי, עם צריחים לבנים שכאילו יצאו מפרק משוגע במיוחד של "משחקי הכס". אסטנה, קזחסטן. אולי הייתי צריך לכתוב כאן סקירה ל"והיום איננו כלה", אבל רצה הגורל והוזעקתי לכאן באבחה של מזל בעבודה, ואני צף מאושר ברחובות האלה, מול ארכיטקטורה שהיא תערובת של הכרח סובייטי, מגלומניה אסייתית מוסלמית ואסתטיקה חוצנית. תפתחו גוגל ותכתבו astana.... המשך לקרוא

אלון דה אלפרט

מגפת וירוס קטלני מחסלת 99.5% מאוכלוסיית העולם. ספרים רבים מדי נכתבו על ניסיונות הישרדות של ניצולים בתסריטים דומים, אז נלך לכיוון רוחני-אמנותי שבו לא נטריח את עצמנו באיך בדיוק שורדים אנשי הסימפוניה הנודדת את חיי היום-יום בדרכים במשך עשרים שנה (ובינינו, כמה מרתק זה כבר יכול להיות לבוגרי ארבעים שנות מדבר?). הכיוון שנבחר מחייב אותנו להפנות את הזרקור הספרותי שלנו לעולמן הפנימי של הדמויות, ובהחלט לא נגזים אם נצפה לאי אלו תובנות עמוקות (יותר או פחות) ואפילו נקווה לקבל איזושהי התפתחות אישיותית הנובעת מאותן תובנות עמוקות (יותר או פחות) שנגרמו בעקבות אותה א... המשך לקרוא

פואנטה℗

אז... באיזה צבע אתם מעדיפים את האפוקליפסה שלכם? תבחרו, תבחרו טעם, תבחרו מידה, סגנון, מרקם. תסריטים לא חסרים, יש מספיק כדי לפרנס את הפרנויות של כולם. כולנו, כמובן, מתוחכמים מספיק כדי לא לקחת אותם יותר מדי ברצינות. האפוקליפסה האמיתית הרי לא תהיה התפרצות וירוס קטלני, התמוססות הקרחונים או מתקפת חיזרים קלישאתיים. היא תהיה משהו אחר לגמרי, משהו בלתי צפוי שיפתיע אותנו... ולכן כמובן שנהיה מופתעים גם אם בסופו של דבר האפוקליפסה האמיתית כן תציית לחוקי הז'אנר ותפתיע אותנו באיזה וירוס קטלני עבש ומשעמם. האמת היא, שהאפוקליפסה תפתיע אותנו לא משנה מה, כי אנחנו לא ... המשך לקרוא

רויטל ק.

כולנו בגדר נידונים למוות, אלא שיש לנו נטייה להשכיח זאת מלבנו. נראה לי שאנו נוטים לקבל את המוות, שמהווה חלק כל כך אינטגרלי מהחיים, בשוויון נפש. הוא איננו נוגע לנו, לכאורה, עד שהוא מכה בנו בבטן הרכה: מותו של אדם קרוב, מעשי רצח אכזריים במיוחד, ובמקרה הכול כך קיצוני הזה: שפעת קטלנית שמשמידה 99.75% מהאנושות. כולנו נידונים למוות, ובסופו של דבר תמיד תתבצע ההוצאה להורג. אבל נידונים על ידי מי? על ידי אלוהים? על ידי הגורל העיוור? על ידי המקריות הסתמית או הסתמיות המקרית? ועד שיתבצע גזר הדין הידוע מראש, האם החיים, כפי שהם באים לידי ביטוי בספר, בכלל ראויים לחיותם? דמיי... המשך לקרוא

מסמר עקרב

הבוקר התעוררתי קצת עצובה, בעיקר כי נזכרתי שאתמול בלילה סיימתי את "תחנה אחד-עשרה" ואין עוד ממעללי העולם החדש עליו קראתי בשבוע האחרון. אומנם זהו ספר אפוקליפטי, סופו הבדיוני העולם אבל בצורה כל כך ריאלית שלא פעם עצרתי בקריאה כדי לתהות מה יקרה כשזה יקרה לאנושות עוד בימי חיי. יש בסיפור משהו מאוד שונה מכל סרטי האסונות-הגדולים-שיביאו-סוף-לאנושות שהתרגלנו לראות בעשורים האחרונים, הספר מוריד לקרקע, לגובה העיניים, את האסון שפוקד את האנושות אי שם בשנות האלפיים ומאפס את הטכנולוגיה שבה, מחזיר את האנשים ששרדו לחיות כמו פעם, אבל עם הידע והזכרונות של כל מה שהושג עד ... המשך לקרוא

Reut.Zaro

* * דיסטופייה. חכו רגע, אל תלכו. לפעמים הגדרה של ספר היא מתעתעת. אז תראו מה אין בספר: אין בו עתידנות. אין בו תאורי מחלה ממנה מתו 99.75% מתושבי העולם. אין בו ליהוג פילוסופי על חוליי האנושות המודרנית. אין בו קונספירציה על "נשק יום הדין" שמפתחיו איפשרו לו להרוג את רוב אוכלוסיית העולם, כי הסופרת היא קנדית, לא אמריקאית. אין בו זומבים, מתים מהלכים, אנשי זאב, ערפדים או אימה. זה לא מדע בדיוני! בעולם שנותר כמעט ריק מתושביו האנושיים, נעה קבוצת אנשים ממקום למקום. כמה קרונות נגררים על ידי סוסים, קבוצת אנשים - חלקם נגנים עם כלי הנגינה שלהם, המנגנים יצירות מוסיקה קלא... המשך לקרוא

yaelhar