ביקורת ספרותית על תחנה אחת-עשרה מאת אמילי סנט ג'ון מנדל
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 14 באפריל, 2017
ע"י yaelhar


*
*
דיסטופייה.
חכו רגע, אל תלכו. לפעמים הגדרה של ספר היא מתעתעת. אז תראו מה אין בספר:

אין בו עתידנות.
אין בו תאורי מחלה ממנה מתו 99.75% מתושבי העולם.
אין בו ליהוג פילוסופי על חוליי האנושות המודרנית.
אין בו קונספירציה על "נשק יום הדין" שמפתחיו איפשרו לו להרוג את רוב אוכלוסיית העולם, כי הסופרת היא קנדית, לא אמריקאית.
אין בו זומבים, מתים מהלכים, אנשי זאב, ערפדים או אימה.
זה לא מדע בדיוני!

בעולם שנותר כמעט ריק מתושביו האנושיים, נעה קבוצת אנשים ממקום למקום. כמה קרונות נגררים על ידי סוסים, קבוצת אנשים - חלקם נגנים עם כלי הנגינה שלהם, המנגנים יצירות מוסיקה קלאסית בעיקר, חלקם שחקנים המעלים בעיקר מחזות של שייקספיר - אולי עם קשר למגיפה הגדולה בלונדון בעקבותיה הוא כתב, כנראה, חלק מיצירותיו. הם נעים ומגיעים להתיישבויות זעירות של אנשים, הממוקמות בתחנות דלק ומקומות ריענון של נהגי משאיות לשעבר, בחנויות גדולות במרכזים מסחריים לשעבר, ומופיעים בפני המתיישבים בהם, המותשים מעבודה קשה וצורך לשרוד בתנאים בהם:
אין חשמל.
אין גבולות, חוקים, משטרה.
אין טיפול רפואי, אנטיביוטיקה, תוספי תזונה.
אין אינטרנט, טלויזיה, חדשות, ידוענים. אין רשתות חברתיות.
אין מזון מלבד מה שאתה צד/דג/מלקט.
אין מטוסים, רכבות, אוטובוסים. אין מנועים.

הרומן שונה בכל קנה מידה. הסופרת השכילה לאפשר לנו אבחנת MRI על זמן וזכרונות. הקורא פוגש את אותה סצינה - וגם את אותן דמויות - בחתכים שונים של זמן, זווית ראייה והבנה ובקטעים מפוררים של זיכרון אנושי. והנה כמה דברים שיש בסיפור הזה:
יופי. לפעמים עד כאב.
זיכרונות הנארגים בעדינות כה רבה, שנראים כמו תחרה עדינה, שקופה למחצה.
קשרים אנושיים הנבנים גם על הריסות וגם נגד כל הסיכויים. תקווה.
אמנות ומוסיקה שישרדו אסון, כי לדעתה של סנט ג'ון מנדל (ושל "מסע בין כוכבים" משם לקוח הציטוט) הישרדות לא תספיק.

הספר אחז בי בכבלי קסם ולא הירפה גם כשסיימתי אותו. הוא מצליח לגרום לקורא לראות את היופי שיש ביצירה האנושית, את התקווה שבעצם היצירה הזו. את הקשרים המפותלים שיש בין בני האדם (שש פעימות ותגיע לכל אדם על כדור הארץ? ואורן נהרי בביקורתו על הספר בוואללה טבע את המונח "בסוף כולנו רחוקים רק שש ארוחות חמות מלאכול אחד את השני")
אמילי סנט ג'ון מנדל היא סופרת ממוצא קנדי שחיה היום בניו יורק. זה ספרה הרביעי. הוא זכה (בצדק, לדעתי) בפרסים ומועמדויות נחשבות. הוא הראשון מספריה המתורגם לעברית ואשמח לקרוא עוד ממה שהיא כותבת.
יצאתי מהספר הזה שונה משהייתי כשנכנסתי אליו.
29 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
yaelhar (לפני 5 חודשים)
תודה רבה, אלון!
אלון דה אלפרט (לפני 5 חודשים)
סיסרא, תגובה יפה, ויעל, טושה!
yaelhar (לפני 5 חודשים)
סיסרא אתה מוכיח את מה שאינו טעון הוכחה -
שהקריאה היא אישית, וקוראים שונים ירגישו אחרת לגמרי עם אותו טקסט. נקודה אחת שהעלית היא בהחלט נקודה למחלוקת: דיסטופיה היא ניסיון לדמיין מצב שאינו קיים (עדיין) ולכן "דיסטופיה הרבה יותר משכנעת ואפקיבית" כמו שכתבת היא אוקסימורון. ארשה לעצמי לנחש שאת תקרה דיסטופייה (הלואי לא בימי חיי) היא לא תהיה דומה לאף אחד מהספרים שנכתבו עליה.

וחוצמזה - במקומך הייתי נזהרת לאתגר איזו יעל. כי מי יודע איפה היא מסתירה יתד...
סיסרא (לפני 5 חודשים)
אני דווקא סיימתי את הקריאה בספרה של ג'ון מנדל ברגשות מעורבים. הספר כתוב בכשרון רב ויכולתה של ג'ון מנדל לזגזג בין עבר להווה ובין קירסטן לארתור ומירנדה מרשימה ביותר. אולם נקודות ההשקה בין הדמויות השונות המתגלות במהלך הקריאה הותירו אותי אדיש.
מעבר לכך, עצם רעיון הלהקה הנודדת בעולם מהסוג שהיא מתארת נראה לי קצת תלוש; אם אני הייתי חלק מהעולם הדיסטופי של ג'ון מנדל לא הייתי מתרוצץ בין חורבות תל-אביב לירושלים על מנת להציג מחזות של חנוך לוין, אלא מנסה לדאוג להישרדותי ולהבטחתם קיומם של הקרובים אלי. מרגרט אטווד, ב"מעשה השפחה" או בטרילוגיה שראשיתה ב"בז וניאלה", כותבת לדעתי דיסטופיה הרבה יותר משכנעת ואפקיבית.
yaelhar (לפני 5 חודשים)
רב תודות עומר!
אני התרשמתי מהספר עמוקות. אבל קח בחשבון שאפשר שהוא נגע בנקודה רגישה אישית שלי. רק אומרת.
עומר ציוני (לפני 5 חודשים)
אם את ממליצה - אני מחפש את הספר!
yaelhar (לפני חצי שנה)
רב תודות, שמוליק!
הצלחת לתמצת את אחת מאבני הבניין של הספר הזה. שאפו.
ממש לא מתאים לטיסה...
yaelhar (לפני חצי שנה)
חן חן, בת-יה!
הספר הזה רחוק מ"הדרך" (שגם הוא מאד מאד הרשים אותי) כרחוק מזרח ממערב. אם ב"הדרך" המוקד היה אהבה (כואבת) פה המוקד הוא זמן וזכרונות והסימביוזה בינהם. אם ב"הדרך" החיים הם הישרדות, פה "הישרדות לא תספיק" הוא המוטו. אם ב"הדרך" האווירה הקודרת היא הכרח, בספר הזה יש תקווה, אור וסיכויים.

זה ספר מיוחד במינו.
yaelhar (לפני חצי שנה)
תודה רבה, כרמליטה!
קראתי כמה וכמה דיסטופיות. אבל הספר הזה - למרות סיפור המסגרת הדיסטופי - נמצא במקום אחר. אשמח לקרוא את חוו דעתך עליו, אחרי שתקראי.
שמוליק (לפני חצי שנה)
סקירה נהדרת.
סיימתי לקרוא את הספר לפני יומיים, במהלך טיסה. לא ספר מומלץ לטיסה.
עדיין מכיל אותו ומתקשה לעבור לספר אחר.
וכל מה שהצלחתי לרשום עליו בביקורת בראש הוא : מכמיר לב.
בת-יה (לפני חצי שנה)
yaelhar תודה, כנראה שהוא הנגטיב של "הדרך" אז אהבתי.
כרמליטה (לפני חצי שנה)
סקירה מרתקת. תודה יעל.
אני סולדת מדיסאוטופיות ונמנעת מן הז'אנר הזה.
הספר הזה יהיה יוצא הדופן. אין לי ספק שאקרא אותו.
yaelhar (לפני חצי שנה)
רב תודות בלו-בלו
העניין הוא שאני לא יודעת להפריד בין הערכתי את הספר לבין מה שהוא גרם לי. והיו הרבה ספרים שאני התפעלתי ואחרים היו אדישים ולמטה מזה. וההפך, כמובן.
yaelhar (לפני חצי שנה)
תודה רבה, דוידי.
מאחלת לך שתהנה ממנו כמוני.
yaelhar (לפני חצי שנה)
חן חן חני (דולמוש)!
אני חושבת שהספר טוב, כמובן. והוא נגע במשהו אצלי. ובהחלט שינה.
בלו-בלו (לפני חצי שנה)
וואו, מעולה.אני סקרנית לקרוא ספר שהשפיע עלייך כל כך.
דוידי (לפני חצי שנה)
טוב נכניס לרשימה
חני (דולמוש) (לפני חצי שנה)
יעל איזה כיף של סקירה לא זוכרת אותך בהתלהבות כל כך גורפת.
ושהספר שינה בך משהו בפנים מסכימה
עם דני.זה כל מה שסופר היה רוצה לשמוע
מקורא...רושמת לפני.
yaelhar (לפני חצי שנה)
לי יניני תודה רבה!
פירגון כה משמח...
yaelhar (לפני חצי שנה)
רב תודות, דני בר!
אתה צודק בהחלט. ספרים גורמים לנו לשלל תחושות, אבל מעטים מהם ממש משנים משהו אצלינו.
yaelhar (לפני חצי שנה)
תודה מקרב לב, מחשבות.
yaelhar (לפני חצי שנה)
צילה תודה רבה.
אשמח לקרוא את דעתך עליו, כשתקראי.
yaelhar (לפני חצי שנה)
תודה רבה, אירית, שימחת אותי.
לי יניני (לפני חצי שנה)
יעל תענוג לקרוא אותך... אני מסכימה עם דני בר ומחשבות... ועל זה נאמר: תותחית!
דני בר (לפני חצי שנה)
ביקורת שנכתבה ביד אומן!
השורה התחתונה שלך בביקורת היא המחמאה הכי גדולה שספר יכול לקבל.
מחשבות (לפני חצי שנה)
גם הסקירה חמישה כוכבים.
צילה (לפני חצי שנה)
הוא ברשימה שלי...ביקורת יפה ומעניינת. תודה יעל.
אירית (לפני חצי שנה)
מעניין מאוד .. ביקורת נהדרת . תודה לך יעל .





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ