ביקורות ספרים על הספר מוזיאון התמימות

בהתחלה חשבתי שזה סיפור על אהבה נכזבת בין קאמל לבין פוסון הצעירה והיפה. יותר מאוחר התברר לי שזו אהבה אובססיבית למענה זונח קאמל את חייו כאיש עסקים עשיר שעומד להתארס לבחורה מוצלחת ויפה בוגרת סורבון, אבל עם זאת גם הורס בעצם את חייה של אהובתו פוסון שמקוה להיות שחקנית קולנוע. ברוב אהבתו אוסף קאמל במשך 9 שנות חיזוריו כל בדל סיגריה שלה, מלחיות משולחן הוריה, כפיות ועוד חפצים שידיה נגעו בהם. הוא הופך להיות אספן כמו יתר האספנים, אלא שהוא אספן של חייה של פוסון ואולי גם חייו ומכאן הדרך סלולה לבנות את מוזיאון התמימות. קאמל משוטט הרבה עם חברים או רק עם הנהג שלו ב... המשך לקרוא

אלזה

"זה היה הרגע המאושר בחיי,אבל אז לא ידעתי זאת". כך מתחיל הספר. אלוהים איזה משפט!!! רק בשביל זה צריך לקרוא את הספר. ... המשך לקרוא

זורבה

איסטנבול תמיד היוותה עבורי יעד תיירותי נחשק. אבל מעבר לכל ההוד, הפאר, האקזוטיקה והגודל הבלתי ייאמן של העיר, חשקה יותר מכל נפשי להיות בצד האירופי של העיר, ואז, בתזוזה קלה של כמה סנטימטרים מזרחה, להיות בצד האסיאתי שלה - כמו לשחק משחק "ים-יבשה", רק שלמשחק הזה יקראו "אסיה-אירופה" או "מזרח-מערב". קמאל, הדמות הראשית של ספר זה, חי באיסטנבול - דבר המאפשר לו לשחק מתי שרק ירצה במשחק שעליו דיברתי בפיסקה הקודמת, ולקפוץ מצד לצד בין שני צדדי העיר. אבל לא רק במובן הפשוט והישיר של המילה, אלה גם במובן המטאפורי שלה: הספר מציג 2 צדדים של העיר איסטנבול: האחד, העני יותר, הפחות מ... המשך לקרוא

זה שאין לנקוב בשמו

בספרים כאלה נשאלת השאלה למה לא ערכו אותו ובמקום להימתח על 500 עמודים להשאיר רק 300 עמודים ואז הוא היה מעולה... המשך לקרוא

רוני pery

"זה היה הרגע המאושר בחיי, אבל אז לא ידעתי זאת" כך פותח קאמל-ביי את סיפור חייו [הטרגי!]**** (כשבמשפט זה הוא מתכוון לרגע בו פגש את האישה ששיגעה את חייו). "מוזיאון התמימות", ספרו של אורהאן פאמוק, סופר טורקי שמעניק לקוראיו סיפור שנמשך לאורך עשר שנים 1985-1975 רובו ככולו באיסטנבול. מורכב ממעטפת ומגרעין קשה. המעטפת: במשך הקריאה עוטפת את הקורא תחושה של ביקור ארוך ויסודי באיסטנבול. היכרות עם איזור טַקֱסִים ושכונת אִיסְטִיקלל. עם הרחובות, הגשרים, הנמל, הגבעות והכיכרות. עם נופי הבוספורוס ביום ובלילה, בקיץ ובחורף. עם חיי היום וחיי הלילה. ומעל לכול עם ה'עיר של מטה' וה'ע... המשך לקרוא

"זה היה הרגע המאושר בחיי , אבל אז לא ידעתי זאת.אילו ידעתי, האם הייתי נאחז באושר והדברים היו קורים אחרת ? כן,,,,, " זהו הפתיח לספרו "מוזיאון התמימות"של זוכה פרס נובל לספרות לשנת 2006- הסופר הטורקי אורהאן פאמוק. אז האם מישהו יכול לדלג על ספר עם פתיח כזה ? סוחף כמעט כמו שטפן צוויג. מוביל את הקוראים לנבכי החיים בטורקייה והיישר לזרועות אהבתם הבלתי נשכחת של קמאל - בן לאחת המשפחות העשירות באיסטנבול ואהובתו פוסון - זבנית יפהפייה שהיא קרובת משפחה רחוקה. 500 עמודים יקרים מפז שמזמינים אותנו לטעימות מדודות כדי שנשכיל להכיל את כל העושר הרגשי הזה, ונוכל להזדהו עם הסבלנו... המשך לקרוא

אירית פריד

אני מחרים מוצרים טורקיים. לא טס לטורקיה. לא קונה תוצרת טורקית ולא רואה משחקים של קבוצות טורקיות. גם לא שותה קפה טורקי! אך טבעי הוא שלא ארכוש ספרים של סופרים טורקיים. את ספר זה של זוכה פרס נובל לספרות רכשתי בחנות יד שנייה - כך שהטורקים לא יקבלו תמלוגים - אז זה בסדר... על פי רוב - בחירת ספר שכותבו זכה בנובל, נחשב בעיני להימור מוצלח. כך התוודאתי בעבר להרבה סופרים מוצלחים. הספר הזה יש לציין נכתב לאחר קבלת הפרס, וזה ניכר (לפחות בטרם קראתי ספר שלו מתקופת הטרום נובל) מתחושת האידור העצמי שאופפת את הספר. העלילה עוקבת אחר בן עשירים טורקי ואהבתו המכושפת לקרובת משפ... המשך לקרוא

maor

סיימתי אמש לקרוא את ספרו המייגע, כן המייגע, של אורהאן פאמוק "מוזיאון התמימות". בהחלטה של לילה גמעתי את 150 העמודים שנותרו לקו הסיום, במאמץ של רץ מרתון שהאוויר הולך ואוזל מראותיו. ושום דבר לא הכין אותי להפתעה שנכונה לי בסוף הספר. ומה למדתי ממנו? אשתף אתכם ב-3 דברים 1. בשלב מסויים בספר קיבלתי את הרושם שהסיפור לא אמיתי. לא מבחינת השאלה האם התרחש או לא התרחש במציאות, אלא האם הוא אמין. בסוף הספר הבנתי, כי מדובר בסיפור אמיתי, של אדם שבנה מוזיאון לאהובתו. מוזיאון מכל הזכרונות שהיו להם יחד. מכל פריט הכי הזוי שהיא נגעה בו. יגעתי ומצאתי ברשת את האתר של המוזיאון. מסת... המשך לקרוא

שי שגב

ספר רומנטי מבוסס על ניסיונו האישי. מאד ישיר, אפילו ארוטי בקטעים מסוימים. כפי שאני טוען תמיד. לקרוא לאט עם כוס תה בשקט. להפסיק להניח סימניה ולחזור להמשיך. למרות שהספור הוא מאד אישי יש שם משהו שלדעתי עשוי לתפוס כל אחד. מאד מהחיים ולא רק בטורקיה.... המשך לקרוא

מומלץ לקריאה לבני למעלה משלושים. מאז שתורגם "הספר השחור" הספר הראשון שלו שתורגם לעברית. איני מוותר על אף אחד מספריו. חוץ מספרו האחרון "איסטנבול" פחות טוב בעיני הוא אחד הסופרים הגדולים של המאה ה-21 וזכה בצדק בפרס נובל לספרות. למשטר הטורקי הוא קוץ ב.... ומאחר שטיבו של המשטר הנוכחי שם ידוע הרי שעצם היותו מה שציינתי זו כבר נקודה לזכותו. אבל זה עדיין לא נוגע לספרות. ללא ספק אורהן פאמוק הוא סופר גדול. הוא גדול מפני שהוא מתאר נפלא אירועים מחייו ומחיי הסובבים אותו - ספרו האחרון שציינתי כפחות טוב מאשר שחלק ניכר מהכתיבה הוא עצמו שותף פעיל בספוריו. ספריו מרובי תא... המשך לקרוא

אבי גלעד

צר לי. אבל הפעם לא הביקורת שלי פחות מזהירה. המשכתי לקרוא את הספר מתוך אינהרציה (ולמזלי רק בסוף הבנתי על מה רבתה המהומה). לאורחן פאמוק יש תיאורים מפעימים, שפה עשירה וראיית רנטגן לנפש האדם. אבל הספר ארוך ומתיש, הרבה פרקים סטטיים, הרבה תיאורים וחלקי התבוננות שנראו פחות כמנסים להביע רעיון מסוים, אלא יותר כהתאהבות של סופר בעולם אותו ברא, בשיבה אל חייו ואל נופי נעוריו, עד שלי בתור קורא כבר קשה להתחבר לכל אותן כרוניקות של הליכות מסמטאה לסמטאה באיסטנבול. ללא ספק הייתי נהנה הרבה יותר עם שליש פחות ספר. ... המשך לקרוא

עושים רוח

אורהאן פאמוק אחד הסופרים המוכשרים החיים בעת הזו. ספריו המתורגמים היטב שוכנים לבטח בספרייתי הפרטית. א.אין סיכוי שאמסור אותם. ב. אין הרבה "קופצים" לשאול את ספריו. אינם מעוררים ענין אצל באי ביתי. קראתי את "הספר השחור" אהבתי אם כי גם הוא לא ספר קל לקריאה. אורהאן פאמוק "מצייר תמונות". כל פרק בספרו הוא תמונה. הספר הזה הוא רומן אהבה עצומה ולמרות זאת מציאותית מאד. יש בספר תיאורים של "מעשה האהבה" נפלאים. יש בספר תאורים של החדר שבו נעשים המעשים המאד לא מוסריים (על פי המקובל) של קאמל המאורס ושל פוסון ה"משוחררת". יחד עם זאת יש בספר אהבה ותשוקה אדירים. בתמונת ט... המשך לקרוא

מיכאל

מוזיאון התמימות אורהאן פאמוק מטורקית: משה סביליה-שרון 520 ע' תוספת: מפת איסטנבול מפתח שמות ע' 523-527 הספר עוסק (מלבד סיפורו של קאמל הדמות המספרת) בצורך של אנשים מסוימים לאסוף חפצים. ההערה הבאה אולי היא ספוילר לכן מי שחושש מכאלה עדיף שלא יקרא: הסיפור מסופר ע"י קאמל (אם תגיעו לסופו, תהיה לכם הפתעה לגבי זהותו של המספר) הדמויות והנושאים העקריים: קאמל –הגיבור המספר הוא אספן. הסיפור מתחיל לאחר שקאמל שלמד במערב, חוזר לאיסטנבול. ה"התמערבות" היא דרך חיים מקוב... המשך לקרוא

שלומיתמי

אם למחבר היה עורך טוב יותר אפשר וצריך היה לקצר את הספר במאתיים עמודים .חסרונו -בטרחנותו.מעלותיו בשרטוט החברה התורכית של שנות ה70 בעיר הגדולה איסטנבול,על מעמדותיה המגוונים,סביב נושא מנטלי עיקרי :בתוליה של האישה ,ופועל יוצא מכך מעמדה בחברה .וממולן התנהלותו של הגבר התורכי מתוך מגוון ערכיו ,התנהגותו, סבלו ואושרו. האמת הינה כי לאחר מאה ומשהו עמודים רציתי "להעיף"את הספר לארבעת הרוחות ,אולם משום מה חזרתי אליו .הסיבה נעוצה באהבתי לכל מה שקשור לתרבות האסלאם ,ולתרבות האימפריה העותומנית,ולתורכיה של אטאטורק, אלמלא כן זה היה מסתיים אחרת .ומתוך כך המלצתי -מי שק... המשך לקרוא

חמדת

דוגמה לסופר שלא רצה לוותר ולספר לנו הכל על חוויה אישית שלו. סיפור אהבה פשוט, מקסים, כתוב בעוצמה אבל בצעדים מינוריים.התיאור מכיל את מגוון ההתפתחויות של אהבה, פרידה, קנאה והתבגרות. אני בטוח כי כל אחד ימצא בו חלקים שלו. כל זה על רקע תורכיה המתחדשת(לפני כמאל ארדואן),עם חברה שהקודים שלה מושפעים מהאיסלם והמסורת ומהתרבות האירופית. לפעמים הוא משתמש באירוניה עצמית, ומזכיר את משפחתו כמוזמנים לנשף אירוסין(ע 110). מאידך, הוא ארוך מדי, פרטני מדי ולעתים פשוט איטי מדי. הסופר שחווה כנראה את הסיפור לא מוותר על שום פרט. מהיותו סופר מוכשר מאוד,הרי בתחילה זה מפתה את ה... המשך לקרוא

אורי רעננה

יש אנשים שאוהבים לקרוא ספרים על תרבויות זרות, בעיקר על תרבויות העולם השלישי. הם משתאים מזרות התרבות המתוארת ומרחמים על הגיבורים. אולי הם אוהבים גם לתור מקומות זרים ואקזוטיים, מאותן סיבות. אני לא אוהבת להיות תיירת, ולא אוהבת במיוחד לקרוא ספרים מהסוג הזה: לגבי טיבו של הספר נמדד ביכולתי להזדהות עם הכתוב בו. הספר הזה נכתב מ 2001 ויצא לאור ב 2008. ספר רחב יריעה (520 עמודים) המנסה לתאר את תורכיה המודרנית משנות השבעים של המאה הקודמת עד תחילת המאה הנוכחית. והוא עושה זאת דרך סיפורו (בגוף ראשון) של גיבורו, צעיר תורכי עשיר, המספר על אהבתו האובססיבית לנערה אותה פגש כ... המשך לקרוא

yaelhar