שמי הוא אדום ספר נפלא כמו גם ספר זכרונותיו שנקרא איסטנבול.

היה אפשר לקצר קצת, יש לו נטיה לחזור על אותו דבר שוב ושוב. זה מתיש.

הספר הזה היה מתיש יותר מאשר משעמם.
פאמוק מספר על כל פיסה לא חשובה של אירוע לא חשוב ואינו בורר עיקר מטפל.

הבעיה שפאמוק משעמם מדי.

"זורבה...מה" ? חמור חמוד להפליא.
ולא אני לא הולכת לקרוא את הספר הזה בגלל המשפט הנפלא הזה אלא בגלל שאורהן הוא טרחן לא רגיל ולמסקנה הזאת הגעתי לאחר שקראתי את ספרו "שמי הוא אדום" והשתעממתי קשות.
אין טעם לקרוא ספרים שלו. כולם נכתבו על ידי אותו סופר חפרן. למה לטרוח ?

זו לא "הסקירה" הכי משכנעת שקראתי.

ויפה שזורבה היווני מפרגן ליצירה הטורקית :)

את הרגעים הכי גדולים של חיינו אנחנו מוקירים רק בדיעבד. ספר טוב, שובר את הלב. (עוד) סיבה מצוינת להגיע לאיסטנבול.

ההמשך כולו טוב לפחות כמו משפט המחץ הזה. ספר נהדר.