ביקורות ספרים על הספר המפה והטריטוריה - הספרייה של בבל #

בשנת 2012 קראתי את ספרו של וולבק ״החלקיקים האלמנטריים״. היה באז גדול סביב הסופר השנוי במחלוקת הזה וסביב הספר הנ״ל. לא ממש התרשמתי ואף אינני זוכר את תוכנו. עד היום לא חזרתי לוולבק. בחלוף השנים הוא הספיק לכתוב כמה וכמה יצירות שהיו גם הן, כמו יוצרן, שנויות במחלוקת. במקרה של וולבק מסתבר שאי אפשר להפריד בין הדעתנות הנחרצת שלו, אישיותו המיזנטרופית, המיזוג ית והאירוטית (ויש שיאמרו פורנוגרפית) לבין ספריו. זו החבילה, טייק איט אור ליב איט. קראתי כמה ביקורות על ״המפה והטריטוריה״ שבחלקן נכתב שספר זה שונה מרוב ספריו והתכונות שציינתי לעיל פחות באות לידי ביטוי. לאח... המשך לקרוא

זאבי קציר

בשתי מילים : נפילה כואבת. ובחמש מילים: צניחה מגובה אוורסט ונפילה כואבת. ז'ד מרטן הוא צייר – צלם שחי בכוך, לאחר שעזב את בית אביו, ארכיטקט אמיד. לאחר שנים של כשלונות שהתחלפו בהצלחות חלקיות בלבד, הוא עולה על פטנט מנצח. הוא מצלם מפות כבישים של 'מישלן' (Michelin - אותה חברה שמייצרת צמיגים) ועושה מזה יצירות אמנות. אני אוהב את המפות האלה (Michelin, Birch, Marco Polo). בעבר הרחוק, לפני עידן העריצות הדיגיטלית הן שימשו אותנו בטיולינו הראשונים . זה היה לפני ימי ה- WAZE וזו הייתה חוויה נפלאה לנהוג כשמישהי מדהימה יושבת לידך ומכוונת את הדרך לפי המפה. מדי פעם היינו מתחלפים ואני היית... המשך לקרוא

Pulp_Fiction

לו יכולתי לבחור בכישרון אחד בעולם, הייתי בוחר בציור (ולא דווקא בכתיבה שאני מתיימר לייחס לעצמי). אבל זכות אלוהית זו נמנעה ממני. לפחות נותרתי עם הכתיבה, באמצעותה אני יכול לבטא את הציורים שאני רואה ברוחי אך לא מסוגל בשום אופן לצייר. נדמה שוולבק יכול להזדהות. הסיפור מגולל את חייו של ז'ד מרטן, אמן מסור וסגפן, שהבדידות היא מנת חלקו. לקראת אחת מתערוכותיו, יוצר ז'ד קשר עם וולבק על מנת שיכתוב עבורו טקסט לקטלוג. הקשר הסמי-חברתי שנרקם בין השניים, חושף את הדמיון ביניהם ומציף אל פני השטח את המסרים שוולבק מבקש להעביר. מלבד חזונו הספרותי, לא ברור מדוע משלב וולבק... המשך לקרוא

אור שהם

קראתי לפני כשלוש שנים אולי יותר, אהבתי מאוד את השפה אבל משהו לא התחבר לי וזנחתי בערך באמצע. כותבת עליו כעת בעקבות ביקורת של תמר גלבץ על "כניעה" שאותו אהבתי מתחילתו ועד סופו והופתעתי לגלות משהיא שחשבה כמוני על "המפה" ... המשך לקרוא

תירס מיליון דולר

יכול להיות שאני הולך לצאת ממש טמבל, יכול להיות שכולכם קראו כל מה שמישל וולבק כתב ותורגם לעברית. יכול להיות שחלקכם לא יכלו להמתין לתרגום וקראו חלק מהיצירות בצרפתית... יכול להיות שאני היחיד פה שלא מכיר את הסופר הזה? שאיכשהו, בין כל ההמלצות פה בסימניה, פספסתי אותו? בכל אופן, אחרי המפה והטריטוריה אני הולך לשנות את זה, אני אחפש ספרים נוספים שלו, ואהפוך לסדרתי. רבותי וולבק עשה לי את זה ואני מתכוון לקרוא כל מה שהוא כתב ותורגם לעברים (לא אני לא יודע לקרוא בצרפתית). יש לי חברת קריאה שכזו, שאנחנו מחליפים דעות על ספרים, ממליצים אחד לשנייה ולהפך על ספרים\סופרים ותג... המשך לקרוא

קורא כמעט הכול

אני לא מאמין בגורל. אף פעם לא האמנתי בזה. תמיד חשבתי שזה אוסף של קשקושים. במיוחד לא בדברים בסגנון "זה היה הגורל שלו" ו"הכול כתוב למעלה". לא. אני חושב שהחיים הם אוסף של צירופי מקרים- אני אעבור במכולת עכשיו או אחר כך, אני אענה לאסמס הזה או אתחמק ממנו באלגנטיות, להגיד לו שהוא נודניק או להשלים עם המציאות. אני חושב שצירופי המקרים האלו מתחברים למה שאנחנו קוראים לו "חיים". וצירוף מקרים יצא, שבמקום לקחת את "החלקיקים האלמנטריים" שאני חומד הרבה זמן, הספרנית הביאה את הספר הנ"ל, ונאלצתי להשלים עם כך ולקחת את "המפה והטריטוריה". על מישל וולבק כבר שמעתי ממזמן. ידעתי שהו... המשך לקרוא

omers

אני לא יודע למה... משום מה ציפיתי שוולבק יהיה קשה ומעיק לקריאה, להפתעתי, מהרגע בו פתחתי את הספר חשתי כאילו הסופר עצמו פשוט מדבר איתי בגובה העיניים, לוקח אותי יד ביד ומראה לי את העולם כפי שהוא נתפס מעיניו שלו באופן שקוף ובלי כל נסיון לנפח את מה שהוא רואה. וולבק יודע את מלכת הסטייה מהנרטיב. הוא לוקח אותנו דרך שבילי העפר שבחיי הגיבורים שלו, שום דבר לא יכול להפוך צהוב שכן הוא מקפיד לחתור בהתמדה תחת תמונת המציאות שמתוארת על ידו. הספר מעניין ומרתק כל כך, לא על שום הנושאים שבהם בוחר הסופר להתעסק, אלא משום שוולבק הוא אדם מעניין ומתעניין, ציניקן בהתגלמותו אך לא ... המשך לקרוא

נירו

זה הוולבק הראשון שלי ומאוד אהבתי. הספר קריא מאוד, פורש בעדינות ובהומור את חייהם של גיבוריו, אמנים גדולים. הספר מרגש ומפתיע והוא מעניין ומרתק לכל אורכו. מהטובים שקראתי. מומלץ מאוד.... המשך לקרוא

מיקימיקי

יש הבדל בין "בדידות" לבין "בידוד". בידוד הוא מצב בו אדם מנותק מהכלל בין אם מכפייה או מבחירה, למשל במטרה לסיים מטלה ללא הסחות. לעומת זאת, "התבודדות" היא בדידות מרצון. נראה שמישל וולבק בספרו המפה והטריטוריה מתייחס לעניין הבדידות(וולבק)והבידוד(ז'ד). ברומן יש שני גיבורים: ז'ד, אמן רב תחומי שמתעד בעלי מקצועות שונים וכך מצליח לגבש אמירה על החברה הקפיטליסטית בתום העידן התעשייתי; וסופר מתבודד בשם מישל וולבק שנקרא לכתוב קטלוג לאחת מתערוכותיו. מי שיתעניין מעט בחייו של מישל יווכח לקרוא שכיום הוא חי בבדידות(למעט הכלב שחי איתו), שככל הנראה גדל לתוכה אחרי שהתייתם ... המשך לקרוא

מנואל

אני חייבת להגיד שנשארתי ברגשות מעורבים כלפי הספר מצד אחד כולם המליצו לי פה אחד על וולבק מצד שני חצי מהספר השאיר לי טעם מעיק. זה מסוג הספרים שצריך לפנות לו זמן לבדו ולפחות שבוע לקריאה אחרת אני חושבת שאפשר לפספס בקלות את הדקויות המדהימות של הדיאלוגים והמחשבות. אין ספק שוולבק לא לוקח שבויים והקוראים יכולים או להתאהב בו ולשמור לו אמונים בכל ספריו או לשנוא אותו לאחר 30 עמודים אבל הוא לא משאיר אותך אדיש וזה הישג בפני עצמו. ... המשך לקרוא

לינה

הסוציולוגים מבחינים בין שלושה סוגי מושגים: זהות, סטטוס ותפקיד. זהותו העצמית של האדם נקבעת על ידי הסטטוסים והתפקידים החברתיים שהוא ממלא. למשל, וולבק הוא סופר מן המעמד הבינוני-גבוה (סטטוס), לכן עליו לכתוב ולנקוט בקוד התנהגות מסוים (תפקיד). בביקורו בארץ לרגל השקת הספר, וולבק אמר שהוא רואה עצמו כסוציולוג. זוהי יותר מכל תמצית "המפה והטריטוריה": בחינת היחסים בין הזהות העצמית לבין הסטטוס, ובין הסטטוס החברתי לתפקידים הכרוכים בו. ז'ד, גיבורו של וולבק ב-"המפה והטריטוריה", הנו צייר וצלם. על אף שנולד למשפחה מבוססת, הוא חי בחוסר כל עד שההצלחה מאירה לו פנים. כמעט ... המשך לקרוא

עורבי

אל אלוהים... אין לי מושג איזה מכבש עבר עלי או במילים אחרות - מה לעזאזל קראתי ועל מה בזבזתי את זמני? ועוד הגדלתי ולקחתי אותו לחופשה בחו"ל כך שהוא היה האופציה היחידה שלי לקריאה ונאלצתי להמשיך ולקרוא בו בעל כורחי. ספר ממש לא ברור, לא הבנתי את הפואנטה. מתחת לכל מני תיאורים מסועפים /פילוסופיים (בגרוש)/פירוטים והגיגים באמת לא מעניינים, נמצא סיפור על בדידות שאותו דווקא אהבתי אבל נאלצתי ממש לדלג על שורות ולעיתים על עמודים שלמים ע"מ להגיע לסיפור האנושי. באופן כללי מסופר על אדם, אומן שבמשך כל חייו עובד על 2 תערוכות עיקריות - אחת על מפות מישלן ואחת על מקצועות חו... המשך לקרוא

ליאת

כמו רוב אלה שקוראים ספרים מדי פעם, גם אני שמעתי על וולבק מזמן. על פניו, הוא נשמע כמו הסופר המושלם (וכשאני אומר מושלם- אני מדבר על סופר שהוא מבוגר ממך פי שתיים- אחרת זה לא נחשב, ושעדיין כותב את מה שאתה מרגיש בגיל 16. שאר הקריטריונים לא מעניינים אותי כהוא זה). הספר הזה לימד אותי שאחד הדברים החשובים בחיים זה תמיד להיות מוכן להיות מופתע. קניתי אותו במקרה, בבולמוס קנייה בדוכן סטימצקי מתפורר לרגל מעבר לקומת קרקע. לא התאכזבתי, בכלל לא. המשפט של קורזיבסקי שמכיל כל כך הרבה אמת מבחינה פסיכולוגית לגבי המפה שהיא אף פעם אינה הטריטוריה תקף גם כאן. בהתחלה הייתי ... המשך לקרוא

Solipsism

**** יש לי חברה, אינטלקטואלית ממוצא בלגי שבאמצעותה נחשפתי לדבקות שבה אירופאים עסוקים בעצמם, באירופאיות שלהם, כמה דגש הם נותנים לבלשנות שלהם, לשפות, לעמים, למקורות שלהם. באיזה להט מעורר השתאות הם עשויים להתווכח ממושכות על ההבדלים, נאמר, בין הבלגים דוברי הפלמית לבלגים דוברי הצרפתית. משהו שהמקבילה שלו כאן בלבנט היא אולי אנשים שמוכנים להיכנס לקרב אגרופים עם מישהו שאמר שהחומוסיה החביבה עליהם היא "סבירה". באוגוסט, אהייה בן שלושים ושמונה. זה כמעט הדמיון היחיד ביני ובין גיבורי ספריו של מישל וולבק, שהם תמיד בעשור הרביעי או החמישי לחייהם, רווקים או פרודי... המשך לקרוא

אלון דה אלפרט

המפה והטריטוריה-מישל וולבק. פגישה אצל צביה 82/7/11 המפה היא דף דו ממדי חלק הטריטוריה מפה תלת מימדים כאשר המימד הנוסף הוא הזמן החיים. הסופר מעביר את השקפתו על התרבות המערבית דרך עייניו של האמן ז'ד אומן המחפש משמעות לחייו המשעממים והנוגים והבודדים. דרך סיפור חייו של ז'ד ומשפחתו טווה הסופר את התהפוכות החברתיות התרבותיות ואת דרכה של האומנות מהמאה ה81 ועד לימים אלו. סיפור חייו של משפחתו של ז'ד מתחיל עם סבו שנולד למשפחת איכרים ענייה סבו שהיה גם הוא אומן בתחום הצילום לא יכול היה לקיים ולפרנס את משפחתו מאומנתו לכן הפך לצלם חתונות וארועים.בנו היחיד אביו ש... המשך לקרוא

אריה

נו שויין, אז קראתי את וולבק. אהבתי את הצגת הסופר וולבק - הגיבור של הספר על ידי וולבק, הסופר, בשר ודם בצורה די ריאליסטית עם כל החסרונות.מאוד מעניין. הכל מרגיש מאוד ריאלי. מצאתי את עצמי מתבוננת בתמונות של וולבק ומשווה אותם לדיוקו שבספר. אני מבינה שישנה פה אמירה, אבל משום מה לא כל-כך מתחשק לי, בימים חמים אלה ,להטריד יתר על המידה את התאים האפורים . פעם אחרי פעם אנו מוצאים את עצמינו חשופים לטחינות מוח ברמה כזאת או אחרת. לא רוצה לבלות שעות בגוגל בצמוד לספר . הספר רווי בתרבות צרפתית, באישים נותני הטון בעבר ובהווה.קשה לי להבין את המבנה החברתי שמשתקף מהספר.כולם ... המשך לקרוא

orita

אין הרבה ספרים כאלה. כמה חבל. "המפה והטריטוריה" הוא ספר פשוט טוב - מהרגע הראשון נכנסים לתוכן הסיפור ומתחילים לנוע עם ז'ד לאורך השנים. בלי לשים לב, מצאתי את עצמי מקושרת לאנטיפתים המרכזיים של הספר, לאמנות הדוחפת, לסיפור הדמוי ישן. ב"המפה והטריטוריה", מישל וולבק עושה דברים משונים ומדהימים. אמנם זה רק הספר הראשון שלו שקראתי (אני בהחלט עכשיו אקרא את ספריו הקודמים...), אבל זה ספר ייחודי - גם בשימוש בדמות בעלת שם הסופר (וגם, ניתן להניח, חלק קטן מאישיותו), גם בחשיבות האמנות בספר (תמה שכמעת נעלמה מעולם הספרות כיום והזכירה לי ספרים ישנים יותר), גם בחלק האחרון של הספ... המשך לקרוא

ביבליו

הכרותי בקווים כלליים את יצירתו של מישל וולבק, לא הבשילה עד כה לכדי זה, שאפנק את עצמי באחד משבעת ספריו המצליחים - וחבל מאוד שכך. אלא שביום הולדתי האחרון, העניק לי אחד מחבריי הטובים את "המפה והטריטוריה", תוך הצהרה מעט אמביוולנטית בנוסח - "אתה בטח תאהב את זה !"... ובכן - כן, אהבתי "את זה" מאוד. מאוד-מאוד אפילו. אני אמנם נדרש כעת לקרוא עוד כמה 'וולבקים' כדי להתיימר להסיק מסקנות לגביו ו/או לגבי כתיבתו, אבל הספר הזה לבדו הספיק כדי לעולל לי שני דברים : 1. לגרום לי להאמין שיש דבר כזה "קלאסיקה מודרנית". 2. להציף אותי בגעגועים לתקופה השנייה של חיי, זו אותה ביליתי בפריז (טו... המשך לקרוא

הלל הזקן

לדעתי- הספר הוא יצירת מופת של מישל וולבק (לא בכדי קיבל עליה את הפרס הצרפתי היוקרתי).איך ניתן לסכם אותו במספר מילים בלבד? תרבות אירופאית הישנה והטובה ,הכוללת בתוכה את רוח היצירה האומנותית על כל גווניה,כל זאת במקביל להתנהלות "הקפיטליסטית -החזירית ",בעולם השיווקי ,הסופר טכנולוגי של היום . בלי להכנס לפתלתלי העלילה- הגיבורים כולם הן נפשות תועות ,אבודות במקצת ,המחפשות את המשמעות האמיתית של החיים ,למרות הצלחותיהם בפועל (הצלחה אומנותית, פיננסית וכו ). "המפה והטריטוריה"-מי בעצם אנחנו בעולם הזה? כל כך הרבה תובנות בספר מופלא זה.....מצאתי אין ספור רבדים פילוסופיי... המשך לקרוא

yudithb

מישל וולבק הוא סופר שנוי במחלוקת. אז מה? יחסיו עם התקשורת דווקא טובים, זו מכירה בגדולתו, אבל מעניקי הפרסים קופצים ידם לנוכח ספריו יוצאי הדופן וזה כואב. דווקא הספר שלפנינו זכה בפרס, אבל זו חוכמה קטנה מאוד משום שספרו זה, בחלקים מסויימים וגדולים בו, הוא לא פחות מגאוני. ז'ד מרטן הוא אמן מפורסם, עשיר ומצליח. אפשר לחשוב שמדובר באדם בעל תכונות ההופכות אותו לסנוב, לחביב ברנז'ות מסויימות ולכזה הבא ויוצא מפתיחות של תערוכות, מופיע בטלויזיה וחותם לכל בר-בי-רב. שום דבר מזה לא נכון ואפילו לא קצת. ניתן אפילו לאפיין אותו כבעל קווים אוטיסטיים, מתבודד, מנוכר-אך-לא-מתנכ... המשך לקרוא

מורי