ביקורות ספרים על הספר מעוף העורב

יצירה מדהימה, ספר מופת וכל סופרלטיב שיעלה בדמיונכם. עד עמוד שש מאות שלושים וארבע. אלא שאז הספר גולש במדרון, לא נעשה גרוע, אלא משתנה באופן מוחלט. כל שאר העמודים עד סוף הספר מיותרים מבחינתי, וחוץ מפתרון התעלומה שיכול בהחלט להגיע בסוף החלק המשובח של הספר, אין צידוק הגיוני למטמורפוזה שהספר עובר. משפחתו של טייס בדימוס, שעוסק במשרות מנהלתיות עקב תאונה מבצעית, עוברת אל בסיס חיל האוויר בקנדה, המעבר המי יודע כמה מבסיס לבסיס. חיים ארעיים, קבועים עד חנק לזמנים קצרים, לשפה זרה, לתרבות שונה, לנופים אחרים. משפחת מקארתי כוללת את האב ג'ון, האם האקאדית מימי, הבן ... המשך לקרוא

אפרתי

אי אפשר היה להישאר אדישה לביקורת של משאלת לב עליו. היה לי ברור שאני חייבת לנסות אותו. והוא באמת ספר מפעים. ספר שאי אפשר להישאר אדישים אליו. הוא ספר מעולה. הוא אפל, קשה וכואב. צובט ובועט לסירוגין. הוא כתוב נהדר, קשה לסכם או לתאר את הכתיבה שלו, הוא באמת ספר יוצא דופן. יש בו שיחזור היסטורי משכנע של מקום ושל תקופה והתחקיר הרציני שהסופרת עשתה בשבילו ניכר. קראתי אותו לאורך ארבע שבתות. כל פעם היה לי קשה להיכנס אליו מחדש, וקשה יותר לצאת אחרי שכבר נכנסתי. אני חושבת שככה צריך לקרוא אותו, במנות קטנות. קריאה רציפה שלו עלולה להיות קשה מדי רגשית אבל גם טכנית: בכל ז... המשך לקרוא

רויטל ק.

מדוע מתעקשים המבוגרים שהילדות ״תמימה״? התכונה היא סטטית, ואילו הילדים נמצאים בתנועה, הם גדלים, הם משתנים. המבוגרים רוצים שהילדים יישאו עימם את הדבר יקר הערך שהיה, כך הם סבורים, גם ברשותם. והילדים אכן נושאים אותו, כי הם חזקים מאוד. הבעיה היא שהם יודעים. והם יעשו הכול כדי להגן על המבוגרים מפני הידיעה. הילד יודע שהמבוגר מוקיר תמימות, והילד מניח שהסיבה לכך היא שהמבוגר עצמו תמים ועל כן חייבים להגן עליו מפני האמת. ואם המבוגר התמים חף מידיעה, הילד היודע בוודאי אשם. 855 עמודים יושבים לי כמו אבן ענקית על הלב, ואני חייבת להוריד אותה איכשהו. אחת לכמה שנים... המשך לקרוא

מִשְׁאלת לֵב

יצירת מופת. מצטרף לכל המשבחים. ספר לא קל (תרתי משמע - 855 עמודים !) הרבה שיחות, מחשבות מעמיקות, תיאורים רבים, וירידה לפרטי פרטים, אך מידי פעם מגיע לשיאים ספרותיים בלתי רגילים, ומרגשים מאוד. וכל העלילה היא דרך עיניה של מדלן, נערה רגישה וייחודית, מגיל תשע ועד שנות השלושים - נערה בוגרת המעמיקה במחשבותיה והמחפשת פתרונות. הסופרת מתגלה במלוא גדולתה הספרותית, ואף ניתן ציון לשבח לתרגום המצויין. הקדשתי לקריאתו כשבועיים. לא קל, אבל חוויה גדולה ומיוחדת במינה.... המשך לקרוא

יוסי נינוה

בזמן שקראתי את ספרה של אן מרי מק'דונלד, נזכרתי בסדרה הנפלאה של ערוץ HBO "בלש אמיתי". בשתיהן ממד הזמן בולט מאד, והן מדלגות הלוך ושוב בין תקופות שונות בחיי גיבוריהן, המשתרעות על פני כעשרים וחמש שנה. בשתיהן עומד במרכז העלילה מעשה פשע אלים, שהוא עצמו והכיסוי עליו מחוללים את הרעש שמחריב את חייהן של כמה משפחות. בניגוד לסדרה, 'מעוף העורב' נפתח באקספוזיציה ארוכה מאד, דווקא בהירה עד כדי סינוור כמעט, יפה עד כדי תחושה קלה של בחילה, היוצרת את התחושה המקדימה שמשהו עומד להתקלקל בתמונה האידילית המוצגת בפנינו. הניגוד הזה הוא רב עוצמה- קשה לצפות בצמד צעירים מאוהבים ומקס... המשך לקרוא

עמית לנדאו

השנה היא 1962. קנדי הוא נשיא ארצות הברית. חרושצ'וב הוא שליט ברית המועצות. בברלין קמה חומה שחילקה את העיר לשני חלקים. המזרחי והמערבי. משבר הטילים בקובה בשיאו. האמריקאים חוששים מהצטיידותה של ברית המועצות בנשק אטומי. החשש ממלחמה גרעינית מרחף באויר. והפחד ממלחמת עולם שלישית נוכח וקיים. פושעי מלחמה נאצים עורקים למערב. מרגלים מוחדרים לקנדה, כשזו משמשת כתחנת מעבר לאמריקה, במסווה של אנשי אקדמיה וחוקרים. כולם מחכים בסקרנות לראות מי האדם הראשון שיצעד על הירח. על הכביש נוסעת מכונית רמבלר סטיישן. זהו שיאו של הקיץ, בעוד שבוע תסתיים חופשת הקיץ ויתחילו הלימודי... המשך לקרוא

dina

אני לא אוהבת ספרים המוגדרים כ"רומנים" ואני לא אוהבת ספרים ארוכים מתוך החשיבה שבטוח הם איטיים יותר וכבדים (תרתי משמע). אחרי שציינתי את זה על עצמי אציין מה דעתי על הספר - ספר פשוט מצויין! קודם כל ההגדרה של 'רומן' נכונה פה מהסיבה שבאמת יש פה סיפור שמגולל את קורותיה של משפחה קנדית נורמטיבית לאורך החיים שלהם, תוך התמקדות בשנה-שנתיים ספציפיות בחייהם. עם זאת נכנסת פה גם תעלומת רצח שהסופרת הצליחה לשלב בצורה כל כך מוצלחת ברומן שזה הכל נראה כסגנון אחד סוחף. וכמובן, אין פה שום דבר נורמטיבי באף חלק של העלילה. שנית מבחינת האורך - נכון שיש מקומות שפה ושם קראתי את הפ... המשך לקרוא

רוית ב

1... המשך לקרוא

אורח

קראתי משהו כמו 400 עמודים, ולא יכולתי להמשיך יותר. ב-250 עמודים הראשונים לא קורה כמעט כלום. אמנם מרגישים שמשהו עומד להתרחש, אבל שום דבר לא מתקדם. בעמודים הנותרים שקראתי, אמנם העלילה מתחילה להתקדם, אבל הכול קורה כל-כך לאט, בשילוב הכתיבה שלא הכי התחברתי אליה, שהחלטתי לא לנסות לשרוד עוד 450 עמודים עם הספר הזה...... המשך לקרוא

ronen

במסגרת מבצע הקריאה של ספרים שעומדים שנים על המדף, הגעתי גם אל הספר הזה. פתחתי את הארון בכלל להוציא ספר אחר, אך זה "קפץ" לי לידיים. לא עניין של מה בכך כשמדובר על ספר עבה כל כך. פיזית, לא קל להרים אותו... הספר מתואר מבעד עיניה של מדלן בת התשע (לאורך 600 עמודים מתוך הספר). ילדה קנדית, בת לאב מחייל האוויר, שכחלק מתפקידו, עובר יחד עם משפחתו מקומות מגורים פעם בכמה שנים. מרבית הסיפור מתרכז בבסיס אחד, סנטראליה, קנדה. מדלן הייתה בת תשע בשנות הששים, מעניין לראות את הציפייה שלהם להנחתת אדם על הירח, לקרוא על המלחמה הקרה, כפי שהיא נתפסה מהצד הקנדי, הפחות "מוכר". טרגדיה ק... המשך לקרוא

אינגהס

"ספר יפהפה שמזמין את הקורא לצעוד לתוך עולמו המופלא ולצאת ממנו כמה ימים אחר כך בן אדם שונה". הציטוט מהדיילי ניוז. בדרך כלל אינני קוראת כלל את מה שאנשי השיווק של ההוצאה לאור מחליטים לכתוב על הספר. הפעם קראתי גם הסכמתי. שנות השישים של המאה הקודמת. שנים ספורות אחרי מלחמה נוראה, שכאילו לא הספיקה: המלחמה הקרה מבצבצת לה, כאילו בני האדם אינם יכולים לחיות בלי אויבים. החיים בבסיס חיל האוויר הקנדי טובים מאד לקצינים ולמשפחותיהם: הגברים עובדים הנשים מטפלות בבית ובילדים, יפות ומטופחות ואינן לובשות את "בגדי העבודה" שלהן דקה אחרי השעה 4, שהבעלים לא יראו אותן בלי מחו... המשך לקרוא

yaelhar

לא סיימתי לקרוא את הספר! לא מפני שהוא לא טוב, או כתוב רע. להפך הוא קריא ורציף וזורם למרות 860 עמודיו. אבל איך אומר זאת: מכירים את ההרגשה בסרט אימה או אפלו בחיים האמיתיים שהתמונה הויזואלית כלכך מושלמת: השמש זורחת והדשא ירוק, הנשים יפות רזות וחכמות, הילדים משחקים בשלג הצחור.... אבל משהו שחור ואפל זורם מתחת לפני השטח כמו זפת נוזלית . כולם מרגישים בו, כולם יודעים עליו ברמה כזו או אחרת של מודעות- במיוחד הקורא ( שהרי הדף הרשאון מגלה זאת- ילדה נרצחת) אבל אף אחד לא עושה דבר. נשאבתי לספר כמו ואקום ואז הייתי חייבת להתנתק- כי התחלתי לצעוק - ממש- לתוך הדפים הכתובים- תעשו... המשך לקרוא

נמנם

באמת היו כאן 850 עמודים? לא רק שלא הרגשתי, הייתי בשימחה ממשיך. נכון שלא מדובר בספר מתח אבל יש כמה מאות עמודים באמצע שבמהלך קריאתם קשה להניח את הספר מהיד. אבל שלא תבינו לא נכון, החלק הראשון ובו הצגת הדמויות, התקופה והרקע בלבד הם משהו כמו 200 והחלק הזה מהפנט. זה למה? כי יש המון רגישות להתנהגות אנושית שבאה לידי ביטוי בכתיבה עדינה וחכמה. ראיתי כאלה שהגדירו את הספר הזה כספר לנשים, לא ברור לי למה, נדמה שכאילו לא קראנו את אותו הספר. לא רק שהנושאים בהם מתעסק הספר הם די קשים רגשית יש גם עניין אוניברסלי, התפרקותה של משפחה באה בד בבד ובמקביל להתפרקות החלום האמריק... המשך לקרוא

מיליו

אהבתי אבל עם הסתייגויות קלות: 1. ישנם קטעים מרוחים מידי, ארוכים מידי 2. לא ממש ברור בחלק מהמצבים מה מניע את הדמות לעשות את מה שהיא עושה. אפשר לקרוא לזה חוסר היגיון עלילתי לעיתים. 3. חבל שהתקציר מאחורי הספר מספר כמעט את כל הספר, זה די הרס לי סה"כ ספר טוב, טיפה ארוך, מתאר תקופה מעניינת ורוב הזמן מחזיק אותך מרותק.... המשך לקרוא

אוהבת לקרוא

ספר טוב, חזק, אם כי קצת ארוך מדי, לא שומר על רמה אחידה לכל אורכו, ולא מספיק ממוקד לטעמי. יכול להיות שיש פה ניסיון לכסות קצת יותר מדי נושאים בבת אחת, ויכול להיות שפשוט העלילה המרכזית שלו כל כך חזקה שפשוט לא נשארה לי סבלנות לכל מיני סיפורים משניים ודמויות צדדיות. כך או כך, עד שהסיפור נכנס להילוך גבוה צריך לעבור איזה 200 עמודים לא מאוד מרתקים עם המון תיאורים של מטוסים ובסיסים צבאיים וכולי, שמהווים רקע, אבל אפשר היה להסתדר בלעדיהם או לפחות לקצר אותם מאוד. אחר כך הספר באמת שואב אותך פנימה ופשוט אי אפשר להניח אותו מהידיים. העלילה הופכת מרתקת מאין כמותה, פרט... המשך לקרוא

קוראת הכל

אחד הספרים המעולים שקראתי השנה. ספר עבה מאוד , סוחף ומרתק. הסופרת שואבת את קוראיה לתוך עולמה של משפחת מקארתי - אבא ג'רי, האמא מימי , הבן מייק ( מישל) והילדה מדלן. העלילה מתוארת מנקודת מבטה של הילדה בת ה-9 והפרשנויות ( מצד אחד תמימות וילדותיות ומצד שני מפתיעות בבגרותן) שהיא מעניקה לאירועים המתרחשים סביבה. המיוחד בספר הוא התחושה שהנה עוד רגע קט בפסטורליה המשפחתית הזאת יתרחש משהו נורא רק שהדמויות עדיין לא נחשפו איליו ,כי כולם עסוקים בשגרת היום יום .על פני השטח הכול כביכול זורם על מי מנוחות ,אולם מתחת לפני השטח הכול רוחש בדברים גדולים , קשים ואפופי סודיות... המשך לקרוא

שקדנית

ללא ספק הספר הטוב ביותר שקראתי השנה. אין צורך לפרט את העלילה, רק להגיד שהספר סוחף ומרתק. הייתי במתח במשך הקריאה כולה, בקושי מנעתי מעצמי להציץ בפרקים הבאים. לרוב אינני מתחברת לספרים שבמרכזם עומדים ילדים, אך מק'דונלד כותבת בצורה מוכשרת כל כך, שמצד אחד הרגשתי הזדהות עם הילדה, וממצד שני לא הרגשתי שאני קוראת ספר "ילדים". אהבתי שאין התמקדות אך ורק בילדה, אלא גם לאבא, ובקו העלילה שלו. מק'דונלד גם היטיבה לקשור את כל הקצוות העלילתיים בסוף הספר. בשורה התחתונה - לקרוא!... המשך לקרוא

dinga

איך כותבים על ספר (מצויין) בן 860 עמודים, שכל פירוט יכול לפגוע במתח הנבנה אט אט, במסתורין, בקורים שטווה הסופרת בעדינות מחוכמת סביב הדמויות הכה ריאליסטיות שלה ובעצם אותם הקורים נטווים גם סביב הקורא שנשאב לתוך העולם הלכאורה רגיל של משפחה המתגוררת בבסיס חיל האויר בקנדה בשנות ה-60? כנראה שהדרך הטובה ביותר היא פשוט "לזרוק" את כל מה שעובר בראש (תוך סינון כאמור מפני ספויילרים אפשריים) ולא להכביר מילים על העלילה עצמה. לעלילה של הספר, לסגנונו ולמבנהו, יש כח משל עצמם שאי אפשר לתאר בביקורת - כל שצריך לעשות הוא להתחיל לקרוא. ראו הוזהרתם, בהתחלה הקורא מרגיש ששום דבר ... המשך לקרוא

נטעלי

ספר נפלא. הטוב ביותר שקראתי השנה. הסיפור מסופר מנקודת המבטה של ילדה בת 6 ומספק חוויה ייחודית, מסע אל תוכה מוחה של ילדה העוברת התעללות מינית. הוא פותח צוהר להבנה של כל אותם ילדים שחווים התעללות ובאופן מודע יותר או פחות שומרים על סודם מכל משמר. בין לבין משולב בעלילת הספר סיפור על נער המאושם באונס ורצח של ילדה. עלילת משנה זו, המתמזגת בעלילה הראשית בקשר מסובך, מבוססת על מקרה אמיתי שהתרחש בקנדה וזכה להדים רבים בתקשורת. הספר כל כך ארוך, שאין לי ספק שהוא ירתיע כמה קוראים אבל אני נהניתי מכל רגע. לספר יש קצב איטי שמאלץ את הקורא לקחת נשימה תוך כדי קריאה. ... המשך לקרוא

מרטין