ביקורות ספרים על הספר חמדת
|
אני לא אשכח את היום ההוא בכיתה ט' כשהמורה להיסטוריה סיפר לנו על תעשיית העבדים שהייתה בארה"ב.
את התיאור של ייבוא השחורים מאפריקה לאמריקה על גבי ספינות בצפיפות סרדינית. את ההשלכה לים של אלו שלא שרדו את הדרך. את ההפרדה האכזרית בין אימהות וילדיהן. את מעשי האונס. את התמונה המחרידה של העבד המצולק בגבו.
לפחות עבורי זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי על הנושא. הייתי המום וכך, אני מניח, גם רוב חבריי לכיתה.
אחד הילדים אמר: "זה כמו השואה". והמורה: "אנחנו לא משווים אף פעם בין אירוע היסטורי אחד לאחר. אבל תחשבו שאם השואה נמשכה שש שנים, אז העבדות נמשכה ארבע מאות שנה".
בבי... המשך לקרוא
24 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
כשהרחבתי ספרות בזמנו, למדתי ממיקודית שספיילרה לי את האירועים המרכזיים במספר לא מבוטל של ספרים - לרבות "בעל זבוב", "אנה קארנינה" ו"חמדת". אולם בניגוד לשאר, בספר הנ"ל הספוילר לא הוציא את העוקץ, ולא גרע ולו במעט מטיב היצירה.
הידע ההיסטורי שלי די נרחב, גם בתחום הגזענות. אולם איכשהו נבצר ממני עד כה לקרוא או לראות סרט שצולל לתהומות העוול והרגש שחוו העבדים השחורים באמריקה. "חמדת" הוא כנראה הספר הנכון להתחיל איתו.
היצירה עוסקת באם לארבעה ילדים בתקופה שלאחר מלחמת האזרחים האמריקנית. הוא מתאר בפרוטרוט חסר רחמים את הייסורים שעברה כשפחה בדרום, ואת השלכותיהם הקט... המשך לקרוא
30 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
השבוע הלכה לעולמה בשיבה טובה הסופרת טוני מוריסון, שזכתה בפרס נובל ובפרס פוליצר - פרסים שבדרך כלל אני מתייחסת אליהם כאל "חשדהו וחשדהו", אבל במקרה הזה הם ללא ספק מגיעים לה.
קראתי את הספר לפני למעלה משני עשורים והוא השאיר בי חותם עד עכשיו.
חזק, עוצמתי, פיוטי. ומרגש. מאוד מאוד מרגש.
טוני מוריסון מספרת סיפור על זהות בעולם שבו לפעמים אנשים לא יודעים אפילו את שמותיהם,פשוטו כמשמעו, סיפור על אהבת אם, על קשר דם - קשר שאי אפשר לפרום, על הקרבה בצל דיכוי בלתי נתפס בתקופת עבדות השחורים בארצות הברית.
וזה צובט את הלב כמה שזה מרגש.
... המשך לקרוא
30 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כבר מהשורה הראשונה אחזה אותי תחושה קשה שהספר הזה נכתב כדי לאסוף את כל הסופרלטיבים שאכן זכה להם מהמבקרים הספרותיים. מזמן לא ניסיתי לקרוא ספר שכל כך מתיימר להיותר יצירה נשגבת, מה שהוא לא. לא אהבתי (בלשון המעטה).... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
סוף סוף סיימתי לקרוא את חמדת. מערכת היחסים שלי עם הספר ממושכת. כבר כמה שנים הוא משך אותי, קודם בחזותו, וגם על ידי איזכורים פה ושם בתכניות ספרותיות, אך כל פעם כשהצצתי בכריכה האחורית נרתעתי. בצדק, כפי שהסתבר בדיעבד, חשתי שיש כאן הצצה את תוך האופל. לבסוף החלטתי לצלוח אותו והסתבר שזה לא קל. מודה שמצאתי את הספר קשה מאד לקריאה והתקשיתי להתחבר אליו במשך מאה וחמישים העמודים הראשונים - כל פעם לקחתי ונטשתי, עד שבאמצעיתו ניתפסתי והוא אחז בי בקרביים. אכן, כפי שציינו כאן אנשים, יש בספר עירבוב בין ריאליזם וסוריאליזם, בין פרוזה לשירה, ויש הרבה קטיעה ובילבול מכוונים, ... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
"בחייה של בייבי, גברים ונשים הועברו ממקום למקום כאילו היו כלי דמקה.
מה שהיא הגדירה נבזותם של החיים היה ההלם שהוכתה בו כשהתברר לה שאיש אינו מפסיק לשחק דמקה רק בגלל שבין הכלים מצויים גם ילדיה שלה."
זה לא ספר מהנה. או אפילו מרתק. הוא קשה, מעייף, מעיק, הוא לא לגמרי מובן או קולח, והאירועים בו לא ריאליסטיים לחלוטין. מצאתי את עצמי מבקשת לנטוש, נאבקת בי, ואילולא הרצון שלי להרגיש מחוברת יותר לקורס בספרות שאני עתידה לקחת כנראה הייתי מוותרת הרבה לפני האמצע.
לא הצלחתי להתחבר לדמויות או לאהוב אותן, אבל אני לא יכולה להתעלם מהמטען העצום שהספר נושא, וערכו עבור האנוש... המשך לקרוא
16 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הנושא מעניין, השפה יפיפייה אך עם זאת כדאי לדעת שמדובר בספר שקשה לקרוא. העלילה נעה בין המציאות לפנטסטי והמעברים בינהם קורים ללא הרף ובאופן לא מוגדר. אין תחימה ברורה מבחינה לשונית מה קרה בעבר ומה מתרחש בהווה או לחילופין מה התרחש באמת ומה לא, מה שהופך את חווית הקריאה למאומצת.... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
חמדת / טוני מוריסון
טוב, אז בתור מי שקראה יצירות מופת בחייה, כגון החטא ועונשו, עלובי החיים, הרוזן ממונטה כריסטו, חלף עם הרוח, האומן ומרגריטה... וסיימה אמש את חמדת, תרשו לי לומר שזה ספר שאינו פחות ממופתי.
ברמת הכתיבה.. הסגנון של מוריסון ייחודי, לא מתחנף, ישיר, קרוב, חם. היא כותבת שירה, במסווה של פרוזה. ממש כך. לעתים יש תחושה שהיא ישובה לידי ומספרת לי אישית את הסיפור. הדימויים המקוריים מעיפים אותי. הרעננות שלעתים מותירה תחושה של תסריט משובח, המשולב בתוך רומן.
מוריסון מוכיחה שהיא בעלת הבנה נדירה בנפש האדם. היא מביאה דמויות מרתקות, אנושיות מאוד, גיבורות באותה... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קצת יומרני לכתוב ביקורת על יצירת מופת ענקית שכזו.
אבל בשורה אחת: לכל מי שרגישות לסבלו של הזולת חשובה לו כדי להבין באמת את החוויה האנושית - הספר הזה הוא פשוט חובה. ... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
הכל מתערבב בספר הזה-האהבה, הטירוף, העבדות, העל טבעי.
ספר שירד לי למעמקי הנפש, וגם שנים אחרי עדיין יכולה להזכר בקטעים ממנו,שזה די נדיר אצלי.
הספר שנעשה בזמנו לא עשה חסד עם הספר.
מומלץ, לא לבעלי לב חלש ונשים בהריון.... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
טוני מוריסון כתבה פה יצירת מופת.באמת.קראתי לפני זה את "ג'אז" והתחברתי פחות.אולי,כמו המוזיקה,פשוט לא הבנתי את הספר.
הספר הזה מכניס הכול לפרופורציה,וכאן אני אסטה קצת מהנושא.
לאחרונה פורסם המכתב של תלמידת י"ב שאין לי מושג איך קוראים לה,שבמקום לענות על מבחן בספרות החליטה לכתוב למרות שלושה עמודים על הרעות והחולות של מערכת החינוך בישראל.אני מסכים עם רוב הדברים שהיא כתבה,אבל לא עם כולם.אני לא מסכים עם זה שלדעת את אנטיגונה יעזור לי רק באחד נגד מאה.כי ספרות זה החיים.הסופרים לא ממציאים שום דבר,הם לוקחים דברים מהחיים,ערכים,חוויות והופכים אותה ליצירה עם מסר.אז... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
זהו ספר שקשה "לאכול" אותו.
הSetting של הסיפור אמין ונראה כאילו הסיפור באמת יכול היה להתרחש (מינוס האלמנט הפנטסטי שנשזר בחוכמה רבה, לדעתי) במציאות של אמריקה פוסט המהפכה, ומשלב נושאים שאישית אני מאד אוהבת: ארה"ב טרום מלחמות העולם, עבדות והיבטיה הפסיכולוגיים, חיי הקהילה הפורים של המשוחררים ומערכות יחסים במשפחה.
מוריסון כותבת בגובה העיניים (בסטנדרטים של אז, כמובן) ודברי הדמויות, העלגים והמעוותים-דקדוקית, מצטרפים לסדר העדיפויות של הדמויות והלך מחשבתן (כשל עבדים משוחררים) וכן לעובדה שלדמויות אין ציפיה לגדולות או לעתיד בכלל, ביצירת התמונה האמינה של בית ... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
זה עתה סיימתי לקרוא את הספר ומודה שהיה לי קשה הן מבחינת הצורה שבה זה מסופר עם מעברים תכופים ולעתים לא מובנים בין עבר הווה ועתיד , התוכן המזעזע לעתים והשפה הגבוהה שעושה רושם כי תורגמה בכוח ולעתים קרובות עם משפטים שלא נגמרים...
בקיצור מאמץ גדול לקריאה ויכול להיות שבגלל זה קהה בי קצת הרגש שהיה אמור להיות לנוכח התוכן המזעזע
עם זאת כשסיימתי לקרוא הבטחתי לעצמי לחזור לטקסט הזה שוב מתישהו כי יש הרגשה שהספר גדול מהחיים ודורש עיון נוסף.
מומלץ או לא ? לשיקולכם!!
... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
חמדת...אחד הספרים המוזרים שקראתי, כאילו יש בו הכל וכלום. ספר ברמה, מעניין, כתוב טוב, שפה גבוהה אבל לא הרגשתי כלום. זה מוזר, לעיתים נדירות קורה לי שאני קוראת ספר ולא מרגישה כלום, ועוד ספר טוב. אני לא יודעת להצביע על מה חסר בספר הזה, ואולי לא חסר בו כלום - עדיין הוא לא הצליח לגרום לי להרגיש. סיפור קשה, כואב, רצוף ייסורים וכלום. בכל זאת אני ממליצה לקרוא לאוהבי קלאסיקות, אני אסתפק בספרים יותר פשוטים שמצליחים לעורר בי רגש.... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
העבדות שלא הותירה מן הגוף ומן הנפש ולקחה מהם הכל..
בלא זהות ובלא כל אדמיות: לא פנים, לא שם, לא אנשים כלל,לא הותירה מהם דבר גם את חוטי הנפש הדקים קרעה עד דק.
את הספר חֶמדֵת לא תכננתי לקרוא, הוא אף לא היה ברשימת הספרים שאני רוצה לקרוא. בשיטוטי בספרייה הגדולה אחר רשימת ספרים נתקלתי בספר, השם שהתנוסס בצידי הספר חֶמדֵת משך את תשומת-ליבי.קראתי את גב הספר והתחלחלתי, עם זאת לקחתי את הספר משהו בו משך אותי ודרש שאקרא בו.
למען ההגינות אומר שאחר שעשה דרכו מן הספרייה ישב הוא מס' ימים על המדף, אני מודה שבתחילה היה לי קשה לקרוא אותו ולא בבחינת האומץ הנדרש, כן גם זה דר... המשך לקרוא
27 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מדהים, מהמם, מפלצתי (במובן הכי טוב של המילה), מרגש, יוצא דופן, מרהיב גם בשפה וגם בתוכן, אמנותי בצורה בלתי ניתנת לתפישה כמעט. בקיצור - ספר ענק. עצום. חסר הגדרה. זהו הספר שנמצא אצלי במקום השני ברשימת הספרים האהובים עליי בכל הזמנים (אחרי "חיים כרותים" מאת אתי הילסום). אני זוכר שאחרי שסיימתי לקרוא אותו הרגשתי שאני אבא. אני לא יכול להסביר את המשמעות של ההגדרה הזאת כי בחיים האמיתיים אינני אבא - לשמחתי, אגב, אבל עם תום הקריאה של "חמדת" הרגשתי שאני אבא. פשוט ככה. ... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר קשה. למה לנו לקרוא סיפורי חיים כה קשים, כשהחיים לא סוגים בשושנים. אמנם, תודה לאל, לא קשים כפי שעברו הכושים בשנות עבודתם,אך צריך כוחות נפשיים רבים לקרוא את מה שהם עברו. מה גם שצריך לקרוא יותר בין השורות מאשר לקרוא ספר בצורה קולחת... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני בת 30, קראתי בחיי כ200 ספרים- "חמדת" נכנס ישירות לטופ 10 שלי. איזה ספר מיוחד- לא חושבת שקראתי עוד ספר כזה, ממליצה בחום. הספר מדבר על אשה שנמלטה מעבדות וכל מה שקורה איתה בעקבות זה אבל בשבילי הספר הזה מדבר על כמה אכזרים בני אדם יכולים להיות, כמה החיים יכולים להתרוקן מכל כוח וחשיבות - כי מישהו אחר החליט כך. לפעמים זה כי אתה שחור, יהודי, ערבי, צהוב, נכה וכו' לתפוס את השונה- לסמן- להשפיל- להרוג. אם ניח את הסיפר בצד, גם הכתיבה מאוד מאוד מיוחדת. הרבה פעמים סיימתי עמוד עם שאלות פתוחות שקיבלו מענה כמה דפים הלאה וזה הפך את הקריאה לחוויה מסקרנת במיוחד. הסופרת מפליאה להש... המשך לקרוא
18 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כל מחמאה שכתוב בביקורת נכונה לחלוטין. ספר מצמרר , מדהים , שמעביר כל כך הרבה תחושות טובות ורעות. ... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר נוגע ללב וכתוב באופן מיוחד מאוד, על תקופת העבדות, על אם שלקחה החלטה מי מבין ילדיה ישאר בחיים, היא נלקחת לעבדות בעוד הבת המתה מלווה אותה במהלך כל הספר כמתריסה על החלטתה. מומלץ בחום.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
שני קווים לסיפור בעיניי:
הרקע ובו סיפור עבדות מרתק וקורע לב והשני, הקו שמושך את הכל קדימה כביכול - סיפור רוחות שקשור באופן הדוק עם חיי העבדים בעלילה (אך הוא פחות מעניין בעיניי).
בכל מקרה - ספר עוצר נשימה. מומלץ.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
תקופת העבדות באמריקה. סיפורה של אם שברחה מעבדות והורגת את ביתה הקטנה כדי לא לחזור לעברה למרות שהוא רודף אותה והבית בו היא גרה רדוף ברוחה של הילדה.מרתק.
... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
