“ביקורת זו מוקדשת לדוידי, שבזכותו גיליתי את הסופר המופלא הזו ואת יצירתו. מי שמכיר אותי יודע שאני מחובבי הסיפור הקצר ובכרך הזה, הכולל את כל סיפוריו של באבל, גיליתי סופר שהוא מגדולי הכותבים בז'אנר הזה. באבל הוא סופר היהודי רוסי שזכה לתהילה משמעותית ברוסייה הסובייטית וגם מחוצה לה בשנות ה-20' של המאה הקודמת בזכות שלושה מחזורי סיפורים אותם כתב ופרסם בין 1921 ל 1927 והם: "סיפורי אודסה", "חיל הפרשים"”

“לא הייתי מפליג בתשבחות על אודות הספר. זכורני בימיי בבריה''מ, איסאק באבל היה מאוד מוערך ושמו של בני קריג שגור בפי העם, אך אני אישית לא ממש התרשמתי מהספר. כניראה הזמנים השתנו - מי שלא נולד באודסה ולא חי את המציאות המתוארת, לא יסחף אל עמקי המחשבה של גיבורי העלילות. אפשר לקרוא לשם היכרות, אם כי, מי שמתעקש, יכול לוותר”

“עברו כבר מספר שבועות מאז סיימתי לקרוא את "חיל הפרשים", ואני עדיין נזכר בו לעתים קרובות, קצת כמו שנזכרים באיזה מאכל טעים במיוחד, כזה שמפתיע את בלוטות הטעם ומשאיר בך תחושת התעלות נדירה. הספר מורכב משלושה אוספים של סיפורים קצרים, הראשון על אודסה, השני על מלחמת האזרחים ברוסיה והאחרון על קורותיו של צעיר יהודי מאודסה (באבל עצמו?). להבדיל מאוספי סיפורים קצרים אחרים שקראתי, הסיפורים הקצרים בכל חלק קשורי”

“סיימתי את הספר לפני כמה ימים. סופר מעניין, ערמומי ואפילו מבריק לעתים. חיטבת סיפורי חיל הפרשים הם סיפורים קצרים מאד- לרוב לא עולים על 3 עמודים. הסיפורים מוצגים לכאורה כרשימות תיעוד שנכתבו ע"י חייל ממושקף שמתאר מציאות גסה, צבאית ואלימה של אחרי חורבן (שלל שחיטות למשל) מה שמיוחד בסופר הוא שהוא מצליח להעניק משמעות מיוחדת לתיאור פיוטי ספרותי שמגיע על רקע תיאורים סגנון קצרני מאד של תיאור מציאות יבשה”

“ביקורת זו מוקדשת לדוידי, שבזכותו גיליתי את הסופר המופלא הזו ואת יצירתו. מי שמכיר אותי יודע שאני מחובבי הסיפור הקצר ובכרך הזה, הכולל את כל סיפוריו של באבל, גיליתי סופר שהוא מגדולי הכותבים בז'אנר הזה. באבל הוא סופר היהודי רוסי שזכה לתהילה משמעותית ברוסייה הסובייטית וגם מחוצה לה בשנות ה-20' של המאה הקודמת בזכות שלושה מחזורי סיפורים אותם כתב ופרסם בין 1921 ל 1927 והם: "סיפורי אודסה", "חיל הפרשים"”

“לא הייתי מפליג בתשבחות על אודות הספר. זכורני בימיי בבריה''מ, איסאק באבל היה מאוד מוערך ושמו של בני קריג שגור בפי העם, אך אני אישית לא ממש התרשמתי מהספר. כניראה הזמנים השתנו - מי שלא נולד באודסה ולא חי את המציאות המתוארת, לא יסחף אל עמקי המחשבה של גיבורי העלילות. אפשר לקרוא לשם היכרות, אם כי, מי שמתעקש, יכול לוותר”

“עברו כבר מספר שבועות מאז סיימתי לקרוא את "חיל הפרשים", ואני עדיין נזכר בו לעתים קרובות, קצת כמו שנזכרים באיזה מאכל טעים במיוחד, כזה שמפתיע את בלוטות הטעם ומשאיר בך תחושת התעלות נדירה. הספר מורכב משלושה אוספים של סיפורים קצרים, הראשון על אודסה, השני על מלחמת האזרחים ברוסיה והאחרון על קורותיו של צעיר יהודי מאודסה (באבל עצמו?). להבדיל מאוספי סיפורים קצרים אחרים שקראתי, הסיפורים הקצרים בכל חלק קשורי”

“סיימתי את הספר לפני כמה ימים. סופר מעניין, ערמומי ואפילו מבריק לעתים. חיטבת סיפורי חיל הפרשים הם סיפורים קצרים מאד- לרוב לא עולים על 3 עמודים. הסיפורים מוצגים לכאורה כרשימות תיעוד שנכתבו ע"י חייל ממושקף שמתאר מציאות גסה, צבאית ואלימה של אחרי חורבן (שלל שחיטות למשל) מה שמיוחד בסופר הוא שהוא מצליח להעניק משמעות מיוחדת לתיאור פיוטי ספרותי שמגיע על רקע תיאורים סגנון קצרני מאד של תיאור מציאות יבשה”