“כולנו מדברים לעצמנו. טוב, לא בקול רם, אך מהם מחשבותינו והגיגי נפשנו אם לא דיבורים שאנו מדברים לעצמנו. אמנם איננו זוכים למענה, אך לפחות אפשר לומר שבן שיחנו קרוב לליבנו... שלושה גיבורים יש ברומן המשפחתי המרגש ורב הקולות הזה: אב, אם וילדם בן העשר, ושלושתם מדברים לעצמם, בפרקים מתחלפים בהם מובעים רחשי ליבם. הסיפור פשוט: האב, החולה במחלה סופנית, לוקח את בנו למסע בדרכים, במשאית. הם עושים זאת בפעם הרא”

“אנדרס נאומן הארגנטינאי כתב נובלה יפהפיה, ושזר את המילים ביד אומן של ממש. אין לי איך לתאר את העוצמה של הספר הזה. הוא משתייך לקבוצת הספרים שנשארים. הוא מרגש, הוא מאלו שמערסלים את הלב - ולא רק בשל העלילה. זו גם הכתיבה. הו! איזו כתיבה נהדרת, כזו שמדייקת את המילים. כתיבה כזו שכל כמה דפים עצרתי ואמרתי לעצמי: יואו! כן..! אני כל כך מבינה למה אתה מתכוון. הסיפור מובא בשלושה קולות: מריו, האב, אלנה, האם,”

“אני מאד מכבד תשוקה לעבודה ונועזות מחשבתית. היה לי חבר שהיה מורה לחיים שאמר לי דרור אחי בסוף תמיד תשתדל להיות חרוץ ותתפוצץ על העולם כי אלה הם סוג הדברים שעושים את האנשים קצת אחרים. בקיצור תתממש. טוב, לא תמיד זה מצליח אבל זה יופי תמיד לנסות. תשוקה ונועזות בספרות מאפשרת לקורא כמוני לזהות את התנועה המתאימה לו ואת המילים שמשרטטות מחשבה שונה, אותי זה מושך. עם השנים למדתי לזהות איזה סגנון כתיבה אני או”

“כותרת הספר "לדבר לעצמנו" העלתה לי חיוך על הפנים. אנשים נוהגים לחשוב לעצמם כל הזמן ויש החושבים בקול רם ואף מדברים לעצמם. אמי היא אחת כזאת, שמדי פעם מדברת לעצמה בקול רם. סוג של תרפיה, אני מניחה. בהתחלה חשבתי "מה היא ממלמלת לעצמה" ואף שאלתי אותה, והיא פתרה זאת בהינף יד ואמרה שהכל בסדר וטבעי ביותר לדבר לעצמך. אז מה שאולי נראה לחלק מהאנשים כפלירטוט עם השיגעון, לאחרים יש בזה סדר והגיון. וכל עוד השי”

“כולנו מדברים לעצמנו. טוב, לא בקול רם, אך מהם מחשבותינו והגיגי נפשנו אם לא דיבורים שאנו מדברים לעצמנו. אמנם איננו זוכים למענה, אך לפחות אפשר לומר שבן שיחנו קרוב לליבנו... שלושה גיבורים יש ברומן המשפחתי המרגש ורב הקולות הזה: אב, אם וילדם בן העשר, ושלושתם מדברים לעצמם, בפרקים מתחלפים בהם מובעים רחשי ליבם. הסיפור פשוט: האב, החולה במחלה סופנית, לוקח את בנו למסע בדרכים, במשאית. הם עושים זאת בפעם הרא”

“אנדרס נאומן הארגנטינאי כתב נובלה יפהפיה, ושזר את המילים ביד אומן של ממש. אין לי איך לתאר את העוצמה של הספר הזה. הוא משתייך לקבוצת הספרים שנשארים. הוא מרגש, הוא מאלו שמערסלים את הלב - ולא רק בשל העלילה. זו גם הכתיבה. הו! איזו כתיבה נהדרת, כזו שמדייקת את המילים. כתיבה כזו שכל כמה דפים עצרתי ואמרתי לעצמי: יואו! כן..! אני כל כך מבינה למה אתה מתכוון. הסיפור מובא בשלושה קולות: מריו, האב, אלנה, האם,”

“אני מאד מכבד תשוקה לעבודה ונועזות מחשבתית. היה לי חבר שהיה מורה לחיים שאמר לי דרור אחי בסוף תמיד תשתדל להיות חרוץ ותתפוצץ על העולם כי אלה הם סוג הדברים שעושים את האנשים קצת אחרים. בקיצור תתממש. טוב, לא תמיד זה מצליח אבל זה יופי תמיד לנסות. תשוקה ונועזות בספרות מאפשרת לקורא כמוני לזהות את התנועה המתאימה לו ואת המילים שמשרטטות מחשבה שונה, אותי זה מושך. עם השנים למדתי לזהות איזה סגנון כתיבה אני או”

“כותרת הספר "לדבר לעצמנו" העלתה לי חיוך על הפנים. אנשים נוהגים לחשוב לעצמם כל הזמן ויש החושבים בקול רם ואף מדברים לעצמם. אמי היא אחת כזאת, שמדי פעם מדברת לעצמה בקול רם. סוג של תרפיה, אני מניחה. בהתחלה חשבתי "מה היא ממלמלת לעצמה" ואף שאלתי אותה, והיא פתרה זאת בהינף יד ואמרה שהכל בסדר וטבעי ביותר לדבר לעצמך. אז מה שאולי נראה לחלק מהאנשים כפלירטוט עם השיגעון, לאחרים יש בזה סדר והגיון. וכל עוד השי”