יגאל סרנה

יגאל סרנה

סופר

תל אביבי, יליד 1952 עיתונאי שטח וסופר. אב לשניים, בן ובת. איש חסר שקט. בגיל 50 התגבר האי שקט לכדי שיטפון. צצו שאלות שתבעו תשובה מיידית. התרחשה רעידת אדמה ביתית שמתוכה צפו ועלו תשובות חדשות. מסקרנות. "דברים שמתפרקים", אומרת פמה צ'ודרון, "הם מעין מבחן וגם מעין ריפוי".
אתר אינטרנט: האתר של יגאל סרנה
» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (70):
ספרים שאשמח לקרוא, מעוניינת לקרא, ספרים שקראתי, ישראלים/עברית, אפריקה, books, books, ספרים שקראתי, רשימת קריאה של חמדת, לבדוק, ספרים שקראתי, מועדון קריאה, רשימה, לקרוא, המלצה אישית, קוראת עכשיו , ספרים על סופרים ואהבת ספרים, מחכים על המדף, קראתי, עוד ...
1.
זהו סיפור על יבשת שבה הולכים ודוהים קווי הגבול שרשמו בשעתם שליטיה הלבנים. על אפריקה, על אוגנדה של הנשיא יורי מוסווני ואחיו הצעיר, ועל העיר שבה החל הכול, קמפלה המתוקה, שבה שמעתי לראשונה את המלה המרשרשת מוזונגו, איש לבן, נלחשת בגבי. אצל לפני הכול, זהו סיפור על המטוס שעף אל הזהב ונפל על הרי הירח. בספטמבר 1998 התרסק מטוס דו-מנועי קטן על רכס הרים בגבול אוגנדה-קונגו. בין עשרת נוסעי המטוס היו קולונל אוגדני משולח-רסן, איש עסקים הודי, אלמנתו של קצין, וגם הישראלי זאב שיף, שיהיה בדרכו לעיסקת זהב גדולה. במשך שמונה ימים נאבקו הניצולים לשרוד בלבד הסבך האפריקאי כשהם פצועים, תשושים ומורעבים, נאבקים באיתני הטבע, בעצמם, וזה בזה. תמר, אשתו של זאב שיף, הפכה עולמות כדי שנוסעי המטוס האבוד לא יינטשו לגורלם. רק חמישה מהם חזרו. שלוש שנים אחרי ההתרסקות הגיע לאוגנדה יגאל סרנה לחקור את סיפור ההישרדות המופלא ואת המסתורין שאפף את הטיסה, ולנסות לפענח את קסמה החמקמק של ארץ השבויה עדיין בזכרון הדם שזרם ברחובותיה בימי המפלצת אידי אמין. יגאל סרנה הביא לספרות הישראלית זרם שיש לו מקום של כבוד בספרות העולם. הוא מגיש לקוראיו סיפורים אמיתיים יוצאי-דופן, באמינות ובדייקנות של עיתונאי דוקומנטרי חסר פשרות, ובכשרונו הספרותי המלוטש הוא הופך אותם ליצירות ספרות עשירות ומרגשות. מברים חשוכים בקמפלה, לטקסי נחשים אקזוטיים, מפגישות עם מחפשי זהב ומשוררים, למכרות נטושים וכפרים שכוחי-אל, מוביל אותנו סרנה במסע מהפנט אל ליבה השסוע של היבשת השחורה, אל האנשים, היצרים והתככים שהובילו אל ההתרסקות, ופותח עבורנו צוהר אל המקום שבו יש שתי דלתות לכל שאלה, דלת לבדיה ודלת לאמת. ...

2.
בליל ה - 24 בספטמבר 1965 חלמה יונה וולך בחדרה השכור שבמצודת נוטרדם כי בעוד שלושה ימים תמות. בחלומה ניצבה על הר גבוה ומכוסה פרחים, וכל פעם שקטפה זר שב ההר וצימח במהירות פריחה שאין לה סוף. היא היתה אז בת 21, ארבעה חודשים אחרי אשפוז במוסד לחולי נפש טלביה. במגירת ארונה כבר נצברו שירים לספרה הראשון, "דברים", שיעמידה בלבה הפראי של השירה הישראלית. דם ודבש, שדים ומלאכים, התערבבו בדמיונה לשיר. נושאת היתה את שם סבתה שמתה בבסרביה משחפת ורדופה רוח אביה, מיכאל, שנטשה כשהיתה בת 4 ולא שב מן הקרב על גבעת קולה. זלדה קראה לה מלאך האש. אהרון שבתאי השווה אותה למשוררים המקוללים. בכפר שבו נולדה קראו לה הבת המשוגעת של אסתר. היא האמינה כי הכתיבה מסוכנת כמו חומרים רדיואקטיביים, אך לא היססה לצלול אל תהומות הנסיון האנושי. "אני יונה. רציתי לדעת הכל", כתבה במחברת האחרונה של יומנה. בסתיו 1985, 20 שנה אחרי חלומה, גוועה בייסורים קשים, מותירה שישה ספרי שירה, הערצה וזעם....

3.
ואנחנו, לא השתגענו? שאל לאון, לא היה נדמה לנו, כשרקדנו על הקבר השחור של היטלר, שניצחנו והקמנו מדינה חזקה ושכל הנאצים נעלמו? אז רדפנו אחרי כמה זקנים ותלינו אחד. שרפנו אותו ופיזרנו בים כמו בגירוש שדים. אבל ריכזנו בעצמנו שישה מיליון יהודים. הקמנו סביבם מגדלי שמירה עם חומה ופטרולים שנעו בפנים ובחוץ." אב מבוגר וילדתו נשארים לבדם בדירת קרקע בתל אביב נטושה. הרחובות ריקים מאדם, הדירות עזובות, רק הספרים לא נבזזו מהן. חולדות חסרות פחד תרות אחר אוכל, וחבר אחד מתבצר כחולד במחילתו. בארץ שהטבע שב ומשתלט עליה יוצאים האב ובתו למסע אל הספן הישיש וייס, ובסירתו ינסו להפליג אל אי מקלט. בעדינות ובצמצום לירי מגולל יגאל סרנה עלילה של נטישה ונדודים, וחושף כך את הזיקות האינטימיות ביותר של המקום שאנו חיים בו. משך כעשרים שנים, עד כתיבת "2023", יצאו לאור כל ספרי דרך הוצאות הספרים המוכרות. 2023" הופק בדרך חדשה ושונה. הכסף הנחוץ ליצירתו גויס באמצעות אתר הד–סטארט, מעל דפי הפייסבוק, ובעזרתם הנדיבה של כ–770 תומכים ורוכשים. לצורך הוצאתו לאור הקמנו, נועה אסטרייכר ואני, את הוצאת "קיפוד". הספר נערך, עוצב, נבדק והודפס בעזרת קבוצה נבחרת של בעלי מקצוע שעבדו תמורת שכר הוגן. הצלם אלדד רפאלי העניק את התצלומים שעל שער הספר ובין דפיו....

4.
דובה גריזילית גידלה אותי חלב כוכבים היה מזוני העיקרי הדבר הראשון שראיתי בימי חיי כונתי שאני זוכר היה אני איך אוכל לשכוח "אני יונה. רציתי לדעת הכול," כתבה במחברת האחרונה של יומנה. בליל ה-24 בספטמבר 1965 חלמה יונה וולך כי בעוד שלושה ימים תמות. היא הייתה בת עשרים ואחת, ארבעה חודשים אחרי אשפוזה במוסד לחולי נפש טלביה, ובמגירת ארונה כבר נצברו שירים שיציבו אותה בלבה הפראי של השירה הישראלית. יונה האמינה שהכתיבה מסוכנת כמו חומרים רדיואקטיביים, אך לא היססה לצלול אל תהומות ולרדות דבש ודם. בסתיו 1985, עשרים שנה אחרי אותו חלום, גוועה בייסורים והותירה אחריה שישה ספרי שירה, הערצה וזעם. השנים שחלפו מאז מותה לא עמעמו את כוחה והשפעתה. קולה חי גם היום, מפתה ותובע, מרעיב ומשביע את קוראיה. הביוגרפיה יונה וולך, שראתה אור לראשונה ב-1993, היא מסמך תרבותי אמיץ ומרתק. כארבע שנים הלך יגאל סרנה בעקבותהי של המשוררת, מילדותה בבית אמה בכפר אונו ומות אביה מיכאל במלחמה, דרך פריצתה בשנות השישים, החבורות הספרותיות, אשפוזיה והבותיה והתמודדותה עם מחלת הסרטן. בתנופה ובכישרון מתארת הביוגרפיה את מה שהתרחש בחדרי חדרים ונוכח פני הקהל, בכיכרות העיר ועל הגגות, וכורכת את השירה בחיים ואת החיים בשירה. ההוצאה המחודשת כוללת אחרית דבר מאת הלית ישורון....

5.
גבר תל אביבי שנפרד מאהובתו מחפש מפלט מייסורי הבדידות שלו בהתחקות אחר עלילות חייהם של זרים. בתוך כך הוא נקלע אל תעלומה אפלה של משפחה כפרית, שבמרכזה רצח אח. זכר הרצח, שאירע לפני שנים רבות, מוסיף להעיב על חיי הניצולים ובני משפחה אחרים. בעזרת עדויות ומסמכים מנסה המספר לפענח את האסון ואת סיפורה של המשפחה, ונסחף אל תוך מערבולת שבה אין הוא יכול עוד להפריד בין חייו ובין חייהם של הזרים. זה מסע חיפוש יצרי, שמתערבבות בו אינטימיות כפרית של שנות התשעים. מסע המוליך אל סוף, שהוא גם התחלה....

6.
"אפשר להביט על תולדות חייו של לאון כעל שלוש שכבות של תל ארכיאולוגי. בשכבה הקדומה נמצאים אתו אשתו הדס ובנו צוף.בשכבה מעליה, של חייו אחרי גיל ארבעים - ושבע, הצטרפה אליהם כצלע רביעית הבנקאית שלו, ליזה חדד, ובמשך שנתיים התקיים שם רומאן של אחר - צהריים, כמעט בהיסח הדעת, לצד הנישואים.השכבה השלישית היא משקעי השיטפון שהתחיל ביום שחדד, בעלה, ראה אותם, וליתר דיוק בשעת דמדומים חמימה שבה שמע לאון מליזה כי הכל נגמר, והתאהב בה נואשות". השכבה השלישית הזאת שבה מגלה לאון שחייו הישנים תמו, היא שעומדת בלב הרומאן של יגאל סרנה.בתי - הקפה שמאבטח בפתחם, מלון קטן שחלוננו רועד מפיגוע, השטחים הבוערים, תל אביב הנמלטת מן החרדה, הם זירות ההתרחשות של הרומאן, והעלילה הישראלית מסתחררת בעלילת הנפש ומתגברת אותה. לאון הוא צלם עיתונות המצלם אקטואליה, אך הוא בעל מודעות אמנותית, ובכל תצלום שלו יש משהו נוסף:שוב ושוב מספרים לו התצלומים שלו דבר מה שלא ידע בשעה שצילם אותם. הוא הצלם שצילם אותם.הוא הצלם של ההיעדרות, של האימה הגוברת מפני ההיעלמות בסביבות גיל חמישים, של קריאת - התיגר עליה....

7.
בטקסט חושפני ונוקב מתחקה סרנה אחר חייה הנסתרים של אמו יולה הסגורה והשתקנית. עוקר את המתים הנשכחים מקבריהם כדי לטמנם מחדש כיאות ולנסות לשחרר את אמו ואת עצמו מסד העבר ורוחות הרפאים שלו. הוא מגלה נישואים ראשונים של האם לגבר חולה, שאותו נטשה כעבור שנים של סבל; מאהב סודי, הגבר היחיד שבו התאהבה; משפחה שלמה שאובדנה הכתיב את מהלך חייה; והוא מגלה גם אח גדול שמת בן יומו, וזכרו ריחף כצל רפאים מעל הבית. כארכיאולוג סבלני מחלץ סרנה מפי אמו בערוב ימיה רסיסי חיים שישלחו אותו למסע של גילויים מסעירים בארץ, בעולם ובתוך נפשו. הפרידה הצפויה מהאם הופכת לפגישה ראשונה עם אישה שגידלה אותו אך מעולם לא הכיר באמת. בכמה גרמי מדרגות טיפסתי ועל כמה דלתות הקשתי, אמרתי מעבר לדלת מי אני. נכנסתי ושאלתי על חייהם? מאות? אלפים? עתה אני הולך בעקבות אמי. זה הסיפור הנכון מכל הסיפורים. זה דלק ההליכות שלי." " תמיד היינו בית של סודות, נדמה לי כי מתוך תחושת ההסתרה הפכתי עם השנים לחוקר ובלש, צייד זיכרון התר בחיי זרים אחרי סודות ילדותו הוא." יגאל סרנה, יליד 1952, נודע בתחקיריו האנושיים והבלתי מתפשרים ובסגנון הכתיבה הייחודי שלו. מספריו: "יונה וולך: ביוגרפיה", "צייד הזיכרון", "מוזונגו", "שיטפון" ו"עד מדינה". יד ענוגה מאת יגאל סרנה בהוצאת כתר, כריכה קשה, 169 עמודים. ...

8.
14 הסיפורים המרכיבים את הספר הזה כולם אמיתיים. "אלו נובלות מלוטשות היטב," כתב לה מונד דיפלומטיק הצרפתי, "המתגלות כעדויות חיות." החל מהאח והאחות איזביצקי, הנמלטים על נפשם מדירת הקרקע של הוריהם ניצולי השואה אל ניו יורק וסן פרנציסקו רק כדי להתרסק שם, ועד הצייר יחיאל סגל, הרודף כל חייו אחרי רגע חולף של אושר שידע בשלולית קפואה לפני שנים רבות. "כתיבתו העובדתית והאלימה של יגאל סרנה," כתב לה פיגרו ליטרר, "שמציגה גיבורים המספרים את סיפורם בגוף שלישי...מציעה לקורא מסע מיוחד מאוד בהיסטוריה...אודיסאה שאינה נופלת ביכולת השכנוע שלה מזו של א.ב יהושע במסע אל תום האלף." "סרנה," כתב כתב-העת קאנאר אנשאנה, "אינו רחוק מלחשוב כי אלוהים הוא בדרן אכזר." הספר ראה אור בהוצאת לה ג'ונטינה האיטלקית ובהוצאת גראסה הפריזאית. בקרוב ייצא לאור בהוצאת קנופף בניו-יורק....

9.
סוכן מפוקפק - יגאל סרנה (ספר) יגאל סרנה יוצא בעקבותיו של סמי הוכברג, אבי בעלה הראשון של אמו, בניסיון להתחקות אחר חידת חייו והירצחו. מי היה אותו ברנש קטן-קומה, רזה וצהוב, עם זקנו השחור המחודד והתרבוש האדום שעל ראשו? חובב ציון, עורך עיתון, סוכן כפול... ...

10.
ארבעים שנה אחרי מלחמת ששת הימים רואה אור הספר הזה, שראשיתו ביום גשם אחד ב-1967, כשהכותב, עדיין נער, נוסע עם משפחתו לטיול בטריטוריות החדשות שכבשה ישראל, שבעוד כמה חודשים יעלה בה לאוויר ערוץ טלוויזיה אחד, בשחור-לבן. 'עד מדינה' הוא סיכומה של עבודת שטח עיתונאית מאז הכניסה ללבנון ב-1982 ועד יציאת עזה ב-2005: מסע אישי אל השטחים ובחזרה, שוב ושוב, מאות פעמים, אל חבל ארץ בוער, מוכה ומכה, במרחק שעת נהיגה מהאספרסו-בר הנינוח בתל-אביב; מבט נדיר של עד, המחבר במסעו שני עולמות בעקשנות של מי שליבו שסוע, ופורש בפני הקוראים את הפאזל המלא כשרשרת מרתקת של מפגשים עם פלסטינים וישראלים, ידועים יותר או פחות, פוליטיקאים ומתאבדים, לוחמים וקורבנות; מארג של רגעי שלווה וימים של בעירה, איבה ואהבה, צחוק ותלאות גדולות של שני עמים הלפותים זה בזה כתאומים סיאמים עם מחזור דם אחד. יגאל סרנה קיבל על עצמו את תפקיד העד המתעקש לדעת, לתעד, לספר, להיאבק בבורות, בזחיחות, בשכחה האורבת תמיד, כשהוא מלווה תמיד בצלמת או צלם, ובנאדֶם עודה יליד דהיישה, תחקירן, מתרגם וחבר. יותר מכל דבר אחר סרנה מציג בפנינו את גיבורי הסכסוך הפשוטים, הדמויות השוליות לכאורה, את המראות והקולות של הדרכים הצדדיות, הרגעים הקטנים, לפעמים של אימה לפעמים של חסד. ספרו אינו עוד מחקר, אקדמי או פופולרי, על הסכסוך הישראלי-פלסטיני, כי אם סיפור מגובש של כותב רב כישרון ובעל עין פקוחה גם לפרטים הקטנים ביותר, תיעוד בעל איכויות ספרותיות הנע קדימה ואחורה בזמן....

11.
בדירה בתל אביב חי גבר שחייו עלו על שרטון. בתוך פרידה מאהובתו הצעירה הקמה והולכת, הוא מביא לביתו את אמו וסועד אותה בימיה האחרונים. מה חשוף יותר מאהבת גבר לאישה? מה מטעין באדם את זרעי מותו שלו יותר מאשר פרידה מאמו ומאהובתו גם יחד? שתיהן מפליגות. האחת אל קִצה והאחרת אל הרפתקת העתיד. הוא עוגן על החוף וחולק עם קוראיו את התהום. עורו נפשט, בשרו נחשף, עצביו מתוחים כמיתרים, עוד נגיעה ויפיקו את צליליהם המרהיבים או יפקעו. במהלך ארבע עונות נדחסים בתוכו כמו אבק שריפה, עצבות ומסירות, יתמות, אהבה ונטישה. ימיו נערמים ושנתו נודדת. הוא צולל לעומקם של דברים. פשוטעור מגולל את מסעו הפנימי הכן וחורך הלב של גבר ברגעי משבר. מה שהוא כותב מתערבב בקטעים מיצירות ספרות שהוא קורא. כל אלה נאגרים בתוכו יחד עם זיכרונות רחוקים של מעשים ודיבורים ברחובות העיר, עם דיאלוגים שקטים בחדרים אפלוליים ונגיעות מקלדת ואותיות, נכתבים ביומן-הצלה ומסרבים להניח עד תום ימי האבל. זהו מסמך פיוטי תיעודי, גלוי לב באופן יוצא דופן, שעתיד להבעיר בקורא את מדורות האובדן והגעגוע הפרטיים שלו. יגאל סרנה, יליד תל אביב, עיתונאי חתן פרס סוקולוב וסופר חתן פרס היצירה לסופרים עבריים ע"ש לוי אשכול. בוגר מלחמת יום הכיפורים והחוג למדע המדינה. אב לשניים. גרוש משתיים. חיבר עשרה ספרים, בהם הביוגרפיה של יונה וולך, רומנים תיעודיים והדיסטופיה 2023. מרבה לנסוע. כותב באוקספורד. אוהב לשוחח. מתאהב....

12.
נער בן ארבע-עשרה, מחוטט פנים, יושב עם משפחתו בערב במטבח. רמקול עץ משדר את נאום הברכה לחג של ראש הממשלה לוי אשכול. עיתון "הארץ", לחם וגבינה קשה ועגבנייה, ארבעה שרפרפים, אם, אב ואחות קטנה. זבוב בחלון. תריס זז במרפסת, וממנה נשקף נוף השנה האחרונה של מדינה חילונית חמושה בת תשע-עשרה, נטולת המקומות הקדושים, ערב המלחמה שתשנה הכול. יגאל סרנה, שהחל את כתיבתו הספרותית בכתיבת הביוגרפיה של יונה וולך, כותב כעבור דור אוטוביוגרפיה של שנה אחת בחייו. חיי נער ישראלי, משפחתו, ביתו, תל אביב והארץ כולה, עד חדר השינה של ראש הממשלה חולה הלב ואשתו, והטלפון שמצלצל באישון לילה לבשר על עוד אסון. ביצירה תיעודית, שהיא ערבוביה מסחררת של הפרטי והלאומי, האינטימי והפוליטי, מפלס סרנה המבוגר את דרכו חזרה אל נערותו הנבוכה, נע אל אותה ארץ ניכר שהיא העבר. מציץ בבית הוריו. מניח ידו על כתף חברו המת, נער החוף דורון בלום. חוזר אל כיתה ט'-3 הנוראה ואל שני בכורי השטן שהתעללו בו וקבעו את מסלול חייו. הוא נחנק מאימה בחדר ההתעמלות, חומק לקולנוע פריז, נוגע נרעד בחבר בחצר אחורית, מספר על משפט השופט מלחי, על "העולם הזה" והמרגל ישראל בר, וגם על השכן, בן-גוריון הגמדי ההולך כצל בגב אשכול וממרר את חייו. סרנה מתאר את מסעו של משה דיין המובטל בנהרות וייטנאם, ומתבונן ביצחק רבין שמכין עם מטכ"ל הפלמ"חניקים שלו את המלחמה שממנה יצמח גם רוצחו. יגאל סרנה הוא עיתונאי חתן פרס סוקולוב וסופר חתן פרס היצירה על שם לוי אשכול. יליד תל אביב, 1952, רחוב דיזנגוף 216. הורים מסורים מאוד. אחות. אהב את היסודי. סבל בתיכון. התגייס לטנקים ושכח הכול. מלחמה, חיים, אהבה, משפחה וילדים. 37 שנות עיתונות ועשרה ספרים מיונה וולך ועד השנה האחרונה. מתגורר בתל אביב, ליד החפירות של התחתית....

13.
גבר תל אביבי שנפרד מאהובתו מחפש מפלט מייסורי הבדידות שלו בהתחקות אחר עלילות חייהם של זרים. בתוך כך הוא נקלע אל תעלומה אפלה של משפחה כפרית, שבמרכזה רצח אח. זכר הרצח, שאירע לפני שנים רבות, מוסיף להעיב על חיי הניצולים ובני משפחה אחרים. בעזרת עדויות ומסמכים מנסה המספר לפענח את האסון ואת סיפורה של המשפחה, ונסחף אל תוך מערבולת שבה אין הוא יכול עוד להפריד בין חייו ובין חייהם של הזרים. זה מסע חיפוש יצרי, שמתערבבות בו אינטימיות כפרית של שנות התשעים. מסע המוליך אל סוף, שהוא גם התחלה....


**** השיגרה מקהה אותנו, ואנחנו כמהים אליה, אל המקום הבטוח, הקבוע, הבלתי משתנה, שבו רק נקום בכל בוקר לעבודה או ללימודים או במקרה הטוב לחו... המשך לקרוא
42 אהבו · אהבתי · הגב
בספר "מוזונגו" מגולל יגאל סרנה את סיפור התרסקותו של מטוס עסקים באפריקה, שהיה בדרכו לעסקת זהב. המקרה, כמו שאומרים בכוורת, הוא "אגדה שהייתה בא... המשך לקרוא
13 אהבו · אהבתי · הגב
זיכרון ושכחה לעתים אנו מבקשים להציף זיכרונות מודחקים בשעת משבר ותהייה לעתידנו. האם זיכרון מהעבר עשוי לסייע במציאת הדרך כמגדלור בסערת ה... המשך לקרוא
26 אהבו · אהבתי · הגב
תודה לכם קוראי סימניה, כי אתם הפנתם אותי אל הספר הזה, שכנראה בלעדיכם היתי עשויה לפספס. (ככה זה בשושן כשמבחר הספרים שחוצים את הגבול עד הנה נמ... המשך לקרוא
13 אהבו · אהבתי · הגב
ספר נפלא. מתאים בעיקר לאלו שזוכרים את שנת 1966, טרום מלחמת ששת הימים. יגאל סרנה מספר על שנת ה 14 לחייו - חייו, חיי משפחתו חיי המדינה בימים שלפנ... המשך לקרוא
8 אהבו · אהבתי · הגב
יגאל סרנה הוא מתעד מעולה של הישראליות עפ"י נקודת מבטו. יש כאן למעשה אוטוביוגרפיה של שנה 1966 מנקודת מבט של נער בגיל ההתבגרות, על שנה שלפני הש... המשך לקרוא
2 אהבו · אהבתי · הגב

עוד ...




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ