ביקורת ספרותית על יד ענוגה - נובלה # מאת יגאל סרנה
ספר טוב

---

תודה לכם קוראי סימניה, כי אתם הפנתם אותי אל הספר הזה, שכנראה בלעדיכם היתי עשויה לפספס. (ככה זה בשושן כשמבחר הספרים שחוצים את הגבול עד הנה נמוך ממספר הטילים שיוצאים מכאן החוצה ;)
יגאל סרנה יושב לצד אמו המזדקנת ודועכת ופתאום שניהם נפגשים ברגע עוצמתי של רצון לספר את סיפור החיים שטרם סופר. האם לראשונה מביעה נכונות לגלות את הסודות שהסתירה במשך שנים ארוכות, ויגאל, שמעיד על עצמו שכל חייו דש בסודות של אחרים, נשמע פנוי פתאום להיות כרוי לסודות משפחתו שלו. עד כמה שמדובר בעבר משפחתי של משפחה אחת, אמא אחת וכו', הספר הזה הוא בהחלט עוד חלק בפאזל היהודי של המאה האחרונה, על האימה, קלות הדעת, הטירוף והחתירה לחיים.
אהבתי מאוד את דרכו המיוחדת של יגאל לספר לנו את הסיפור. ספר שמתחיל בכלל בחלום שלו, ובהחלט דבק בבחירתו שלא לכתוב ספר היסטוריה. אם כבר, אז את הנרטיב האישי-משפחתי-יהודי.
הופתעתי מגודלו הלא מתיימר של הספר, קטן, קצר, ועוד עם תמונות :) אבל לסיום יכולה לומר שיש בו דיוק (מילה שגורה מידי, אך רלוונטית במקרה הנידון) שמשתלב יפה עם הכנות הלא מתייפיפת שתמצאו בפנים.

גם למי שחובב או מחפש ספר על יחסי הורים-ילדים, זקנה, אובדן. גם לחובבי פסיכולוגיה, נפש, יחסים.

בקיצור, אל תדלגו, בעיני שווה מפגש.

» ביקורות נוספות של זרש קרש
» ביקורות נוספות על יד ענוגה - נובלה #