ביקורת ספרותית על יד ענוגה - נובלה # מאת יגאל סרנה
ספר בסדר

---

יגאל סרנה מספר את סיפור חייו של אימו אשר עלתה לפלשתינה מהעיירה בלוניה שבפולין. אנו עוקבים אחר מסעה ברכבות, באוניה, בסירות ובחמורים. כשהיא מגיעה ארצה אפשר ממש לחוש עימה יחד את תחושת הזרות והרצון להיטמע. אנו יוצאים למסע בעקבות חייה של יוכבד. הסודות ששמרה, השתיקות, המכאובים. אותה אישה אסופה שכל חייה הייתה כמשענת וכעת יותר מהכל, זקוקה היא עצמה להישען. יוכבד בסוף ימיה, מבקשת לספר את הסיפור שלא סיפרה מעולם. כמישהי שתמיד הספרים היוו לה מפלט מן המציאות, עכשיו עליה לעמוד חשופה מול אותה המציאות שהייתה שלה ועודנה.

הספר עוסק בזיכרון. הכאב והאושר שצפים בתוכנו עם הנעת ההיזכרות. כמו גלגל ישן וחורק שצריך רק לשמנו בעדינות ולהתחיל להניעו כדי לתת את התנופה. זיכרון כמפלט.

יגאל מספר על אימו מנקודת מבטו המרוחקת, כמי שביקש כל חייו להתקרב אל אותה האישה אך לא צלח. וגם בסוף ימיה, כמו הרגל מהילדות הוא נמנע מלדבר איתה על נושאים אחרים מלבד זיכרון העבר איתו הוא מבקש להתעסק. הוא מנסה לדובב את אימו העצורה ולעורר בה ובו רגשות משותפים. אין ספק שיגאל עובר מהלך, כנראה כזה שאימו אפילו אינה מודעת לו. מהלך עם עצמו של קבלת הזקנה , האבל וההיפרדות. על מה שהיה ואיננו.

למרות כל אלו, הסיפור מסופר באופן יחסית "יבש" ואינפורמטיבי. הפרטים מעניינים אבל אין בהם משהו מאוד שונה מסיפורים אחרים בסגנון שכבר קראתי. היו לי כמה רגעים של התרגשות מינורית אך מעבר לזה, כספר שהוא כל כך ריגשי לא הצלחתי למצוא בו ייחודיות מספקת.

» ביקורות נוספות של בר
» ביקורות נוספות על יד ענוגה - נובלה #