היום פגשתי בחנות הספרים איזו ילדה. למען האמת, זה לא היה נדיר. יצא לי מפעם לפעם לראות ילדות אקראיות מפזזות בין ספרי הנוער וממלמלות בינן לבין עצמן מלמולי סלנג כבדים על המשמו החתיך החדש.
בכל מקרה, אחרי עשר דקות של עמידה ובהייה בספרים, אזרתי קצת אומץ ושאלתי אותה אם היא מתכוונת לקנות אחד מהספרים שהיא הופכת ומעיינת בתקציר שלהם. מסתבר שלא, לא היה לה כסף. השיחה התעמקה, גיליתי שהיא קראה ספרים כמו "הערפילא

כמו רוב האנשים, גם אני ראיתי קודם את הסרט. אבל עם הספר נפגשתי כשהייתי בת 10, נראה לי, כשדוד שלי קרא אותו בשבת ואני הצצתי לו כל הזמן מאחורי הגב כתולעת ספרים מיומנת. במקום להתעצבן עליי, דוד שלי פשוט נתן לי לקרוא. אבל הייתה רק בעיה אחת:
לא הבנתי כלום.
אז בשלב מסוים נטשתי את הספר והבטחתי לעצמי שאני אחזור אליו מתישהו.

הבזק קדימה [למדתי את זה מהספר]. שבוע הספר. מוצ"ש. אני ואחי שקטן ממני בשנתיים משו

"סיף. קרבות. עינויים. רעל. אהבת אמת. שנאה. נקמה. ענקים. ציידים. אנשים רעים. אנשים טובים. הגברות הכי יפות. נחשים. עכבישים. חיות מכל סוג ותואר. כאב. מוות. אנשים אמיצים. אנשים פחדנים. אנשים הכי חזקים. מרדפים. בריחות. שקרים. אמיתות. תשוקה. ניסים."
(הנסיכה הקסומה)

ספויילרים=קלקלנים

זה לא הסיפור האהוב עליי בעולם.
אבל ברצינות, מעטים הספרים שמהם אני נהנה כפי שנהנתי מהספר הזה.
אני תוהה כיצד עליי

"בחורצ׳יק, אתה אל תגיד לי מה מצדיק ומה לא – אהבת אמת היא הדבר הכי טוב שיש בעולם, חוץ מסוכריות שיעול. כולם יודעים את זה" (הקוסם מקס־נס, עמ׳ 290).

הספר "הנסיכה הקסומה" שכתב הסופר והתסריטאי האמריקני <mark>ויליאם גולדמן</mark> (הוצאת כתר, 2013) הוא סיפור פנטזיה מושלם, מבדר, מותח, משעשע, באמת עלילה רקומה בשלמות ולא בכדי הוא עובד לסרט מופלא. הסיפור, שלכאורה המחבר רק ערך וקיצר מהמהדורה המקורית שכתב ס. מורגנשטרן, ה

רומן פנטזיה בדיוני יפהפה, שמיועד כנראה לצעירים ואולי גם למבוגרים כמוני (כמעט 72) שצעירים ברוחם.
לפי מה שקראתי בויקיפדיות, הספר נכתב על בסיס סיפורים שסיפר הסופר לשתי בנותיו כשהיו בנות 4 ו 7.
אכן, יש בספר את כל המרכיבים שיכולים לעניין צעירים.
ראשית גיבורי הספר :
צעירה יפה ולא כל כך חכמה, כמעט נסיכה, שמבלה זמן רב ברכיבה, ומתאהבת – אהבת עולם, בנער ההחווה וסטלי, ולא פוסקת לאהוב אותו גם כשנודע לה ש

"האם זה בטוח" (עמוד 168).

גיבור ספר המתח המשובח "איש המרתון" מאת הסופר והתסריטאי האמריקני <mark>ויליאם גולדמן</mark> (הוצאת ספרי ארז, 1976) הוא טומס בבינגטון לוי (המכונה בב), צעיר יהודי החי בניו יורק ועומד לסיים דוקטורט בהיסטוריה. לוי הלך בדרכי אביו, שהיה מרצה להיסטוריה והתאבד לאחר שהסנטור מקארתי האשים אותו שהוא קומוניסט. רץ חובב, בב חלם להשתתף במרתון ואף נהג לכנות עצמו "טום לוי – איש המרתון" (עמוד 77), ומכ

".Hello, my name is Inigo Montoya, you killed my father - prepare to die"



שמעו, אני בטח אחד האנשים היחידים שקראו את הספר לפני שהם ראו את הסרט.
עוד משהו - טיפ עתידי לכל מי שעוד לא ראה וקרא: לא משנה מה תעשו אל תראו את הסרט באותו היום שסיימתם את הספר.
למה?
כי אז תהיו כל כך שקועים בעולם ש<mark>גולדמן</mark> יצר, שמכה ביד תגרום לכם לגחך ולומר "אני יודע משהו שאתה לא - אני לא שמאלי!" (או ימני), ובקשה קטנה ת

"בחורצ׳יק, אתה אל תגיד לי מה מצדיק ומה לא – אהבת אמת היא הדבר הכי טוב שיש בעולם, חוץ מסוכריות שיעול. כולם יודעים את זה" (הקוסם מקס־נס, עמ׳ 290).

הספר "הנסיכה הקסומה" שכתב הסופר והתסריטאי האמריקני <mark>ויליאם גולדמן</mark> (הוצאת כתר, 2018) הוא סיפור פנטזיה מושלם, מבדר, מותח, משעשע, באמת עלילה רקומה בשלמות ולא בכדי הוא עובד לסרט מופלא. הסיפור, שלכאורה המחבר רק ערך וקיצר מהמהדורה המקורית שכתב ס. מורגנשטרן, ה

זה עדיין הספר האהוב עליי.
אם אתם תוהים למה אני פותחת כך את הביקורת, התשובה היא <mark>ויליאם גולדמן</mark>, העורך הלא מוערך שערך את הנסיכה הקסומה, ספרו של מורגנשטרן, סופר פלוריני עם נטיות קפריזיות וטולקניות (גולדמן קיצץ קטעים לא רלוונטיים לעלילה שהיוו נתח גדול ממנה). הוא עצמו אמר את אותו הדבר, זה הספר ששינה את חייו הגוססים בעודו היה בן 10 ונוטה למות מדלקת ריאות, ואביו, המהגר הפלוריני (גולדמן נולד בארה"ב, ולא ב