פשוט ומבריק; ה ל ו ו י ת ן היא מאותן יצירות מופת נדירות החודרות אל לב הקורא הודות לאיזון הדק המושג במעשה צורפות ספרותי. זהו סיפורו של ניסן פּיצ׳ניק, סוחר אלמוגים מפרוֹגרוֹדי, עיירה נידחת באוקראינה. אך פיצ’ניק אינו עוד סוחר תאב בצע, עבורו האלמוגים הם אמנות, יצורים חיים שיש לטפח כאוצרות. הודות לאלמוגיו הוא שוכח את העולם סביבו ושוקע בגעגועים דמיוניים אל אבי האלמוגים− אל הים. אלא שניסן פיצ׳ניק מעולם לא ראה את הים, למעשה, הוא מעולם לא יצא מפרוגרודי. יום אחד מגיע לעיירה השכנה סוחר אלמוגים מזוייפים המוכר את סחורתו בזול. האם יתפתה ניסן פיצ’ניק לערבב אלמוגים מפלסטיק באלמוגיו כדי לעמוד בתחרות? הנובלה ה ל ו ו י ת ן כתובה בשקיפות קלילה המאפיינת אגדות עם וסיפורי מעשיות, סיפור שכמו נועד לעבור מדור לדור. כאן, בדמי ימיו, מדבר יוזף רות על כל אדם שהקריב עצמו למען חלום, ולאחר מכן התפתה לבגוד בו....

יהודים נודדים הוא בו זמנית דוקומנט היסטורי יחיד במינו ופיסת ספרות מודרנית במיטבה. היצירה מורכבת מתיעודים קצרים, הדומים לתמונות סטילס, של קהילות יהודיות במזרח ובמערב אירופה בשיא פריחתן, שנים בודדות לפני היעלמותן במלחמת העולם השנייה. יוזף רות נכנס אל תוך הקהילות הללו כעיתונאי, כבלש עם זכוכית מגדלת, כסופר היודע לחשוף עולם ומלואו דרך הפרטים הקטנים. בספר ישנם תיאורים בלתי נשכחים של חסידים, עניים, חילונים, מתבוללים, מהגרים. במילים בודדות ובסצנות מרגשות, מנתח רות את הבעיות הפנימיות בין היהודים לבין עצמם, ובינם לבין החברה הסובבת אותם. רות חוצה ביצירתו מדינות ומעמדות, אמונות ותפיסות פוליטיות. ביהודים נודדים משורטט דיוקן מדויק להפליא של תקופתו של הסופר, של עולם שאינו קיים עוד. עולם מהפנט ואבוד. כתיבתו של רות סוחפת את הקורא בזמן הווה ובגוף ראשון, וכך מגבירה את עוצמת הטקסטים ומעניקה להם נימה דחופה וטרגית, זאת מכיוון שיוזף רות הצליח לחזות כנביא של ממש את העתיד לבוא: מעליית הנאצים לשלטון ועד לשואה. ...

סיפורו של איוב, החייט היהודי, ספר מרשים על התפוררותו של מאמין. ספר מרשים, מתחיל במזרח אירופה ונגמר ברחובות ניו-יורק, 159 עמודים הנקראים שוטף ומרגשים ביותר. יוזף רות:1894-1939/יליד גליציה. הצטרף ב-1916 לצבא האוסטרי וישב חודשים בשבי הרוסי. ב-1933 היגר לפאריס בה שהה עד סוך חייו, מת משתייה מופרזת. ...

אַנדרֵאַס, קלושָר הישן על גדות נהר הסֶן, הוא שתיין – וקדוש לא-שגרתי. ערב אחד נעשה לו נס, ראשון בשורה של נסים – וכאן מתחילה הרפתקה פרועה ורווּית אלכוהול במסבאותיה של פריז, במלונותיה, בכנסיותיה, בבתי הקולנוע ובבתי הבושת שלה. אגדת השתיין הקדוש, שאת כתיבתה השלים יוֹזֶף רוֹת שבועות אחדים לפני מותו, היא הנובלה המפורסמת ביותר שלו ומפסגות יצירתו – "הצוואה שלי", כך כינה אותה. רוֹת, האלכוהוליסט הגולה בפריז, חותם את האגדה הקסומה הזו – ובתוך כך את מכלול יצירתו – בנימה אישית מאוד. הנובלה השנייה, מנהל התחנה פַלמֶראייר, היא סיפורו הלא-רגיל של איש רגיל שברגילים: פקיד אוסטרי אפרורי, מנהל תחנת רכבת נידחת, המתאהב ברוזנת רוסייה שמזדמנת לביתו לימים אחדים. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הוא נסחף הרחק-הרחק מאשתו ומבנותיו למסע חובק יבשות בעקבות הרוזנת, נתינה של מדינת אויב. יוֹזֶף רוֹת במיטבו: בהומור המושחז ובחמלה האופייניים לו הוא מגולל שתי אודיסיאות נוגות, מפתיעות בעכשוויוּת שלהן – סיפוריהם של אנשים פשוטים שהגורל מזמן להם הרפתקאות מיוחדות במינן....

אפשר לומר על יוזף רות שהיה אזרח העולם ועם זאת בן-בלי-בית; המולדת הראשונה שלו, האימפריה האוסטרית – התפוררה; גרמניה הפאשיסטית – הקיאה אותו מתוכה, ואפילו הגולה האנטי-נאצית בצרפת לא קלטה אותו. גם במולדת האחרת, זו שהקימה המהפכה ברוסיה לא נמצא מקום לסופר האינדיבידואליסט הכֵּן והרגיש. הנביא האילם לא פורסם בחייו ובאחרית דבר שבמהדורה זו מתוארים גלגולי כתב-היד עד שראה-אור. במרכז הרומן עומדת דמותו הטרגית של לאון טרוצקי, המרדן המנוצח, הנביא שקולו נאלם, האינדיבידואליסט הרמוס. דמות מרתקת זו, שאינה נזכרת בשמה, של המהפכן היהודי הגדול מתוארת מתקופת ילדותו העגומה, הפגישה שלו עם לנין, ועד לפסגת הכוח בתקופת מלחמת האזרחים בברית-המועצות ואז – ההדחה והגלות. לדעת ידידו, המבקר הרמן קֶסְטֶן, מי שהציל את כתב-היד והביאו לדפוס, הנביא האילם הוא המשובח בכל הרומנים של המסַפרים הגרמנים שנכתבו בהשראת המהפכה הרוסית ומן הרומנים הפוליטיים הטובים ביותר במאה ה-20....

באוגוסט שנת 1916 נפל בשבי הרוסי הסגן פרנץ טונדה, איש הצבא האוסטרי. בעזרתו של פולני עלה בידו להימלט ולהסתתר בחווה מבודדת עד לאביב 1919 – כך מתחיל סיפור עלילה מיוחד זה על רקע התפרקות הסדר החברתי בעקבות מלחמת העולם הראשונה ובהשפעת המהפכה והמצב הכלכלי הנורא. יוזף רות היה בין הסופרים המעטים, לצידם של ברכט וקסטנר, שכתבו בסגנון "הענייניות החדשה". במארס 1927, במאמר שפורסם בפריס כינה את הרומן בריחה ללא קץ בתואר "דין וחשבון": "בדפים הבאים מספר אני את תולדותיו של פרנץ טונדה, ידידי ושותפי-לדעה. כל הדברים נרשמו בעקבות רשימותיו, חלקן על פי סיפוריו, לא המצאתי, לא חיברתי דבר... הדבר החשוב ביותר הוא זה שניתן להסתכל בו..." יוזף רות (1939-1894) הוא יליד ברודי שבגליציה. במלחמת העולם הראשונה שירת בצבא האוסטרי, ואחריה עבר לגרמניה וכתב ב"פראנקפורטר צייטונג". לווינה שב ב-1933 וב-1936 ברח מפני הנאצים לפריז. את רות איפיינו נדודים, שתייה לשכרה ותהפוכות רוח: אמונה בסוציאליזם, תמיכה במונארכיה, משיכה לנצרות. בשנת 1939 מת חסר-כול בבית-מחסה לעניים. סיבת מותו לוטה בערפל: ספק אלכוהול, ספק התאבדות, ואולי שניהם יחד....

יחסו של יוזף רות לאהבה, לנשים ולכסף היה מורכב – הוא נע מאידיאליזציה וטוטאליות עד לאכזבה ומרמור חסרי כל נחמה. שלוש היצירות המרכיבות את הקובץ הזה מבטאות זאת היטב. לפניכם שלושה רגעי יוזף רות: "אפריל" הוא נובלה מוקדמת משנת 1925. יצירת חניכה שכותב יוזף רות הנפעם, המתאהב ממבט ראשון, לאחר שהוא מביט בחטף בעיניה של נערה, ממש ברגעים שהרכבת שלו עומדת לנסוע. יצירה רגישה, אפופת מסתורין ויופי נוסטלגי. "בית הפאר ממול" הוא סיפור קצר ומופתי משנת 1928. יוזף רות מפנה את מבטו החודר אל קיומו של איש אמיד שמעולם לא ידע אהבה. "ניצחון היופי" הוא סאטירה מרושעת משנת 1935. באירוניה דקה אך לא נטולת מיזוגניה ודעות קדומות, מספר יוזף רות על גברים שהלכו לאיבוד ונפלו קורבן לקסמן וכישופיהן של נשים מניפולטיביות, נחשיות, מאהבותיו של כל גבר פרט לבן זוגן. שלוש יצירות, רגעים, נימות, משלבים, סוגות ספרותיות, מצבי רוח: הם מאפשרים לנו לחדור לראשו המסובך ורב הפנים של סופר מופתי, הלכוד במבוכי אהבותיו, אכזבותיו וחולשותיו....

מילה אחת: קסם. "תותים" הוא דיוקן בדיוני של מרחב-ילדות, המקום הפיזי, העולם השלם שאפשר לחוות בו שמחה ואושר. "תותים" הוא הבניה זוהרת של מקום – עיירה – ברגע נתון של זמן, לפני המלחמה. "תותים" מספר את תולדותיהם של העמים הנודדים, של בני אדם שנאלצו לחיות בפשטות מרבית או בעוני, ושסיפורם נהפך לאפי, מתוקף היותו אנונימי כל כך. יוזף רות כולו נמצא בין הדפים המעטים של "תותים". כל הנושאים, האירוניה, הכמיהה המלנכולית לעבר, המשפטים הקצרים, המקצבים המשתנים, האלכוהול, הנעורים, היחס אל הכסף, החיים והמוות, המתח בין מזרח למערב אירופה, נוכחותם של היהודים כסובייקטים קסומים, מפוקפקים וסותרים. כל משפט וכל פסקה בספר הם יצירה שלמה. כל פיסה היא הארה. היצירה החלה להיכתב בשנת 1929, ואף על פי שיוזף רות מעולם לא השלים אותה, יחסו אליה היה מיוחד תמיד: "הנובלה הגדולה", "הספר על הילדות", "היצירה עם מעוף". ‎ כשהספר של רות נקטע, הוא דווקא גורם לאפקט מוגבר: החשיבות של אלפי העלילות המצויות ב"תותים" כה גדולה, עד שהיצירה יכלה לכלול שלושה או שלושת אלפים עמודים כאלה, בלי שערכה ייפגע. לפניכם ספר ללא סוף, יצירה בלי קץ, שנגמרת בראשו של הקורא במעין שלוש נקודות דמיוניות. כפי שנכתב על הספר: "ישנן נובלות בלתי מוגמרות בצורה כה מושלמת, וקצרות באופן כה גאוני, עד שקריאתן היא אינסופית". "מה שרות רואה ומוסר בתותים הוא מהות יחידה במינה, המבטאת את שבריריותו של המצב האנושי" נדין גורדימר "רות הגיע מהמזרח, מהביצות, מהתותים, וכתב כמו המלאכים" דר שפיגל...

***שישה ספרים דיגיטליים במארז אחד***     יומנו של איש בן חמישים   אדם בן חמישים מבקר בפירנצה ורושם ביומנו רשימות על אירוע מטריד שהתרחש זה עתה: הוא פגש את בתה של מי שהיתה לפני שלושים שנה אהבת נעוריו. אנגלי צעיר מחזר אחריה, ובן החמישים לא יכול לראות ביחסים האלה אלא חזרה מדויקת על עברו הסנטימנטלי: סיפור מר שהותיר בו פצע עמוק וכואב. הוא מתעקש להציל את האלטר-אגו הצעיר שלו מפני הסכנה הנשקפת לו. האם נסיבות דומות מביאות לתוצאות זהות? האם יש טעם להשליך על אחרים את חיינו? יצירה זאת, ספק פרבולה ספק התבוננות נוקבת בגורל האנושי, מכילה את המסתורין, העמימות, הקלילות האלגנטית והאירוניה האופייניים כל כך לעולמו הספרותי של הנרי ג'יימס. לפנינו נובלה מיניאטורית המסבה הנאה צרופה – אולי בגלל הפרוזה הזוהרת, ואולי כי היא מחליקה פנימה אל התודעה כמנה מרוכזת של עונג.   כתובה ב-1880 בין "דייזי מילר" ל"דיוקנה של גברת", אנו חושבים שהנובלה "יומנו של בן חמישים" היא המפתח המושלם ליצירתו של הנרי ג'יימס.     חאדולה   לפניכם הרומן המכונן של הספרות היוונית המודרנית. זהו ספר המתרחש על רקע נופיו של אי יווני, בתקופה של עוני ועליבות ושגרת יום-יום שלווה לכאורה. ובתוך התפאורה הפסטורלית וחיי הכפר הפשוטים, חיה דמות מצמררת: שמה חָדוּלה, והיא מרפאה בצמחים, מיילדת ורוצחת. היא הציר שסביבו מתפתחת עלילה מותחת, מטרידה, סוחפת, ומרובת קריאות כמספר קוראיה.  חדולה מציפה אותנו בשאלות "גדולות", ולא ייפלא שאלכסנדרוס פאפאדיאמנטיס מכונה גם "דוסטוייבסקי היווני". נושאי הספר הם מהות הטוב והרע, מוסר, כבוד, אשמה, כעס, קנאה, בגידה, העדר אופקים, תשוקה ושקר. פאפאדיאמנטיס מפתה את הקוראים בכל הדרכים האפשריות, בכתיבה שהקדימה את זמנה בעשורים רבים – הוא מתרגם את המיתוסים היווניים ללשון ימינו ומעמיד אותנו מול יצירת מופת עוצרת נשימה.  "חדולה" עובד לקולנוע בשנת 1974. בעשור האחרון תורגם הרומן ליותר מעשרים שפות ובהדרגה הוא זוכה למקום של כבוד בין קלאסיקות הספרות הגדולות.   תותים   מילה אחת: קסם. "תותים" הוא דיוקן בדיוני של מרחב-ילדות, המקום הפיזי, העולם השלם שאפשר לחוות בו שמחה ואושר. "תותים" הוא הבניה זוהרת של מקום – עיירה – ברגע נתון של זמן, לפני המלחמה. "תותים" מספר את תולדותיהם של העמים הנודדים, של בני אדם שנאלצו לחיות בפשטות מרבית או בעוני, ושסיפורם נהפך לאפי, מתוקף היותו אנונימי כל כך.  יוזף רות כולו נמצא בין הדפים המעטים של "תותים". כל הנושאים, האירוניה, הכמיהה המלנכולית לעבר, המשפטים הקצרים, המקצבים המשתנים, האלכוהול, הנעורים, היחס אל הכסף, החיים והמוות, המתח בין מזרח למערב אירופה, נוכחותם של היהודים כסובייקטים קסומים, מפוקפקים וסותרים. כל משפט וכל פסקה בספר הם יצירה שלמה. כל פיסה היא הארה.  היצירה החלה להיכתב בשנת 1929, ואף על פי שיוזף רות מעולם לא השלים אותה, יחסו אליה היה מיוחד תמיד: "הנובלה הגדולה", "הספר על הילדות", "היצירה עם מעוף". ‎ כשהספר של רות נקטע, הוא דווקא גורם לאפקט מוגבר: החשיבות של אלפי העלילות המצויות ב"תותים" כה גדולה, עד שהיצירה יכלה לכלול שלושה או שלושת אלפים עמודים כאלה, בלי שערכה ייפגע. לפניכם ספר ללא סוף, יצירה בלי קץ, שנגמרת בראשו של הקורא במעין שלוש נקודות דמיוניות. כפי שנכתב על הספר: "ישנן נובלות בלתי מוגמרות בצורה כה מושלמת, וקצרות באופן כה גאוני, עד שקריאתן היא אינסופית".   "מה שרות רואה ומוסר בתותים הוא מהות יחידה במינה, המבטאת את שבריריותו של המצב האנושי" נדין גורדימר   "רות הגיע מהמזרח, מהביצות, מהתותים, וכתב כמו המלאכים" דר שפיגל   הסיפור של הזקן הטוב והנערה היפה   הנה הוא! הסתכלו עליו, הולך ברחוב, עומד לעלות על החשמלית בעירו טריאסטה. לבוש היטב, עיניו מספרות על תהיות פנימיות. על מי מדובר? "הזקן הטוב", אדם מבוגר ומכובד, בעל אמצעים, שאוטוטו יפגוש את מושא תשוקתו. את הרכבת שלו מדהירה קדימה נערה יפה ושופעת חיים. הוא מתאהב בה, ואף ינסה לפתות אותה. יהיו מפגשים, ארוחות, ומגע – אם נרצה, זהו מפגש נדיר בין זִקנה לנעורים. לפנינו גם מפגש בין העייפות הקיומית של התרבות האירופית-הבורגנית לבין היפוכה הגמור. הזקן נתקף אובססיה. התנהגותו גחמנית. הוא שרוי בסערה פנימית, ועמדתו המוסרית נקבעת לפי תנודת הדחפים שלו: אהבה, קנאה, חרטות, מתח וחוסר יציבות. הזקן חוקר את מצבו הנפשי, הולך ותועה במבוך של השערות מעיקות. וכך, כדי לתקשר עם פנימיותו, נתפס הזקן לרעיון: להשאיר ירושה אינטלקטואלית בדמות חיבור, שמטרתו תהיה להוכיח ״כמה חיונית בריאותם של הזקנים לטובת האנושות״. "הזקן הטוב והנערה היפה" הוא משל אירוני, פלאי ומעודן, המעובד באיטיות ומגיע לכלל שלמות. זוהי היצירה הקצרה המרכזית ביותר של איטלו סבבו. היא נכתבה בשנת 1930 כעבור הפסקה יצירתית של עשרים וחמש שנה, וזהו תרגומה הראשון לעברית.   דוקטור מריגולד   גיבור היצירה היפהפייה שלפניכם – דוקטור מריגולד – הוא סוחר נודד בחפצים משומשים. והוא מיטיב לעשות את מלאכתו. אפשר אף לומר שאין מתאים ממנו למכור לכם כל דבר שהוא, וזאת משום שכלי העבודה העיקרי של דוקטור מריגולד, נשקו הסודי, הוא הדיבור שבעל־פה, התקשורת בין בני האדם, ולצידם שמחת החיים הטבועה בו ורוחו המרוממת תמיד. כשם שמריגולד מוכר את סחורותיו לבני האדם, כך גם דיקנס כובש אותנו ברטוריקה המופלאה שלו ומזמין אותנו אל עלילה ובה עוני מרוד, מוות במשפחה, פגישה מצילת חיים עם ילדה חירשת ואילמת, לידתם של יצר הורות והשכלה, ספרייה שכמוה כבית, ולב טוב הגובר על הכול.   בימיו האחרונים של דיקנס ובשלהי הקריירה הספרותית שלו הוא בוחר להשתקף דווקא בדמותו של סוחר נע ונד, פטפטן כפרי ידוע סבל הכובש את ליבותיהם של פשוטי העם.   חשבונות פתוחים   בדירה חשוכה, בבניין אלמוני בעיר גנרית, מסתתרת דמות אנושית בנויה למופת, שתעורר אותך לחשוב, להזיע ולחקור את טבעו של האדם. לכאורה הדמות, זקן קשה יום, היא אדם כושל, עלוב. אפילו המחבר אינו מרחם עליו. עד שברגע בלתי צפוי מתרחש אחד מאותם מהלכי דמיון והמצאה שרק ספרות נפלאה יכולה לחולל, והכול מתהפך… אדם בתוך דירה, בקומה מסוימת בתוך בניין: עולם שלם, רשת יחסים מורכבת, פרפרזה על החברה שלנו. זהו ספר שמתחיל כדרמה חברתית והופך לספר מתח מרתק: כמות גדושה של עלילות ודקויות, הומור שחור, ובעיקר הרבה ספרות.  מרטין קוהן, בשליטה נדירה באמנות הסיפור, מבסס את מקומו כאחד מנציגי תור הזהב של הספרות הלטינו-אמריקאית העכשווית.   "נובלה שהיא מקרה מבחן יוצא דופן, מותח וקיצוני של דמות אחת ועולמה בתוך דירה" אדמונדו פס סולדן "זקנה. כישלון. אנושיות והיפוכה כלואים ביצירה צרופה וערמומית במיוחד" לאורה לין...